לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי תא

לארץ ומ"מ התיר להם בשר נחירה עד זמן ההוא עכ"פ דאל"כ מ"ש בשר נחירה דאיבעי' לי' ישאל השאלה בחלב ודם וכל איסורי תורה שנשתייר בידם מקודם מתן תורה ועכ"ח כנ"ל. והנה בנ"ז ודאי א"א לומר כן וכי ס"ד דאם נשתייר משבת לת"ב יהי' מותר לאכול וכ"ת דהכא חד איסורא והכא ב' איסורין הלא נפ"מ בפת ששייך ודאי לסעודת ש"ק וחלילה לומר כן וע"כ כמ"ש מעכ"ת או כסברת הנוב"י אלא שחידוש בעיני דמשמע מד' הנוב"י דליכא מידי שנאסר במתן תורה שיהי' מותר מ"ש מקודם מ"ת וכלל זה אינו בכ"מ דהא אי' בת"כ גבי יולדת וגבי מצורע וזב שאם יולדת קודם מ"ת וכן אם הנגע בא עליו קודם הדיבור או נעשה זב אינו טמא לאחר הדיבור ודריש לי' מלשון כי תזריע כי יהי' וכו' ובמלבי"ם שם מסבר' לי' עפ"י דקדוק הלשון תיבת כי הוא לשון תנאי וכן אשר האיך שהפעולה חוץ מן הנושא שייך לשון "כי" ובמקום שהתנאי בנושא עצמו שייך לשון "אשר" והכא דהוי בנושא עצמו הי' לכתוב לשון אשר ונשנה בלשון כי ע"כ הוי מיעוטא דקודם הדיבור, ובמ' נגעים פ"ז מ"א תנן בפירוש דנגעים שבאו מקודם הדיבור לא מטמאי' וע"ש בפי' הר"מ והר"ש דהוא מד' הת"כ הנ"ל. ומעתה מובן מעצמו מדאצטריך קרא לכל הני דאם היו מקודם הדיבור אי"מ ש"מ דבשאר דברים או"ה טו"ט אינו כן וכ"ת נילף מינייהו קל להבין דשם הפועלי' גורמי' לתולדה שבא לאח"ז משא"כ בשאר איסורין וכן בטו"ט כגון נבלה ושרץ וכיו"ב דעתה עכ"פ הוי נבלה יהי' ממה שיהי' ואפשר דהוי כב' כתובים וצ"ע לפי"ז גם החילוק שכ' הנוב"י יש לקיים להנ"ל. ולענ"ד אפשר לומר דבר חדש דהא בבשר ישנו שני איסורין בזה"ז ותלוי' זב"ז א' איסור שאינו זבוח ועוד דע"י שלא נשחט כראוי הוי ממילא נבלה כמו שאר פסולי שחיטה דנתחדשה הלכה, ומעתה נחזה אנן דהא בנבלה הזהיר הכתוב בפ' ראה וכן בפ' משפטים ובשר בשדה טרפה ושם במכילתא דלאו דוקא בשדה אלא דומי' דנבלה בפ' אמור שנא' נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה דזה ודאי נאסר קודם ביאת הארץ וא"כ האיך הותר בשר נחירה תיפק לי' דהוי נבלה וע"כ צ"ל דנחירתן זה שחיטתן כמ"ש בסוגי' שם דף י"ז לר"ע וע' בתוס' חולין פגה"נ דף צ"א דקודם מ"ת הוזהרו עכ"פ על הנחירה ולהכי ממילא אינו נבלה ושוב כבואם לארץ נתחדשה הלכה הל' שחיטה ונחירה ממילא הוי נבלה כנ"ל, והנה בשר שכבר נשאר מן בהמה נחירה א"א שתעשה נבלה דהא אין בו חיותא ונבלה היינו כמ"ש הרמב"ן מלשון נובלת בישעי' סי' א' פסוק ל' ובסי' ל' פסוק ד' כמו עלה נובלת או תאנה נובלת דהיינו נפילה וכמ"ש רשיז"ל שם כלשון נובלת במס' ברכות דף מ' ע"ש ובבשר שכבר אין בו חיות ל"ש זה כמובן, ועוד כמ"ש במס' מנחות דף כ"ג שא"א לשחוטה שתעשה נבילה וה"נ כן הוא דנחירתן הוא שחיטתן וע"כ א"ב איסור נבלה רק איסור שא"ז וכיון דשייכו אהדדי כמ"ש דעי"כ פקע איסור נבלה ואם לאו נתנבלה ע"י שא"ז וזה דאיבעי' לי' דהרי כיון דא"א שתעשה נבלה ה"נ נימא דפקע איסור שא"ז או נימא דלחצאי' וכיו"ב מצינו בש"ס חולין דף ט' מר סבר בחזקת איסור קיימא ולא בחזקת טומאה ומר סבר דממילא גם חזקת טומאה שייך בה וא"כ הדבר פשוט דבשאר איסורין כמו חלב ודם וכיו"ב ל"ש כל הנ"ל דאיסורן הכל אשר לכל יכול לחול עליו כמובן ופשיטא דלענין אכילת בשר ושתיית יין בימים אלו ל"ש הנ"ל ע"כ לע"ד אין שום היתר מהשיריים של סעודת ש"ק [וע' בשע"ת שם ובשו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' רפ"ו]. וראיתי מ"ש בשם ידידי הרב הגאון מו"ה עקיבא סופר נ"י אבד"ק פ"ב והן דפח"ח אלא די"ל דהא יש לקיים דברי הירושלמי בפירות משנה שעברה וכגון מבושלים דרך מרקחת דמתקיימ' עכ"פ טעם מכל מיני פירות, והנני לסיים בכל חתמי ברכות ותשועות ישראל בבנין בית מקדשינו ולהעלות קרבנות בהר מרומים בב"א. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן ג' לכבוד ידידי הרב הגאון וכו' מו"ה חיים צבי עהרענרייך נ"י דומ"ץ דק"ק פה יצ"ו. ראיתי במ"ש דבחל ר"ה בחול א"צ לתנאי שלא היתה יכולה לטבול מקודם וכן ראוי להורות מאשר בל"ז הביא הגר"א ז"ל ראי' מפורשת ממס' יו"ט דף ח"י דגם באפשר מותר לטבול דשם מביא הברייתא דבכלים החילוק בין נטמא ביו"ט לנטמאה בעיו"ט דהי' אפשר א"כ להדי' דבאדם שנראה כמיקר אפי' באפשר מותר דאל"כ מה חילוק בין כלים לאדם והגאון יליף שבת מיו"ט ואם ס"ד לחלק בין שבת ליו"ט מ"מ עכ"פ ביו"ט ברייתא מפורשת דדוקא בכלים התנאי ולא באדם כנ"ל. בענין ב' ולענ"ד לתרץ דברי מאור עינינו הפרמ"ג במ"ש דתכ"ד קודם שיאמר ד' מלות בכבר התחיל רצה וק"ל בפ"ת דבהתחיל ברכה אחרת הא קיי"ל בסי' קי"ד דחוזר לראש, והנה בפרמ"ג הא מפרש דבריו עפי"ד תוס' מס' ברכות דף י"ב לר"ת תכ"ד כד"ד דאם טעה במקום שהכל אמר בפה"ג דיכול לחזור וא"צ לברך פ"ב וקאמר בפרמ"ג היינו בלא סח אבל סח אפי' מלה אחת חוזר ומברך כמ"ש ביו"ד סי' י"ט והיינו בין ברכה למצוה אבל הבא תוך התפלה תוכ"ד אפי' בהתחיל ברצה קודם ד' מלות יכול לתקן והנה הא דאם התחיל בברכה אחרת חוזר לראש גבי הזכרת גשם יליף אבי עזרי ממס' ברכות דף מ"ט דאם לא הזכיר יעלה ויבא בשבת ויו"ט דיאמר ברוך שנתן שבתות למנוחה וגו' ביו"ט יאמר שנתן ימים טובים וגו' ושוב עובדא בר' נחמן שטעה וחזר לראש והקשה לו בר מניומי מ"ט עביד מר הכי וכו' והשיב לו ר"נ דאמר ר"מ ב"ת אמר רב ל"ש אלא שלא התחיל בטוב ומטיב והיינו טעמי' דטוב ומטיב ברכה בפ"ע ולאו דאורייתא כמ"ש בדף נ"ו ע"ב