לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי ת

כ"ו תמה מאוד מה ראה על ככה לחלק בין שבות לב' שבותין והקשה מהניח עירובו באילן למטה מעשרה עירובו עירוב ואמאי הא הוי ב' שבותין משתמש באילן ומוציא מכרמלית לרה"ר והביא שם תי' בשם הגאון מו"ה העשל ז"ל ודחה אותו, אבל ביא"פ בסי' ת"ט נראה שמקיים תירוצו ע"ש וע' בתוס' רע"א על משנה הנ"ל אות כ"ט שהביא כל הנ"ל ופי' פירוש חדש במתני' עיי"ש, [ועיי' בתשו' רע"א סי' קנ"ט מ"ש לתרץ בשם אבהע"ו וע' גם בהוספות שבסוה"ס שם], והנה לפי"ד האחרונים בכ"כ סברא זו ואפשר דל"ל דברי המל"מ ומעתה בנ"ז אין בידי לאמור היתר או איסור ואפי' לפימ"ש המג"א סי' של"א לסמוך ע"ד בה"ע שמביא בש"ע סי' רע"ו בא"א בענין אחר לפימ"ש דכל מוהל מחיוב במצוה זו כמו אב בשאינו יודע למול ודאי לעשות כמו שיעץ כת"ה, בפרט כפימ"ש ליישב דברי בה"ע וגם לענין חזרה לאמו ודאי א"א כי הדרך אפי' על הבאה"ן שמתנועע כמ"ש בחת"ס וכמ"ש בפ' שמות בנ"י גבי מרע"ה, והנני לסיים בכל חתמי ברכות. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן מ"ח להרב הה"ג וכו' כש"ת מו"ה אברהם איינהארן נ"י דומ"צ בק"ק שטיינאמאנגער יצ"ו. ע"ד שאלתו כי בשנה זו ג' ימים קדושים סמוכים האם יש היתר לקנות ע"י צענו"ל מעיו"ט מהאייז פאברי"ק קרח וליתן לאייז קאסטע"ן למען שלא יתקלקלו התבשילי' בחום היום שא"א להכין מעיו"ט כי עוד מעט המס ימס הקרח ומהצורך להביאו ביו"ט ע"י א"י ובפרט החלב לצורך קטנים אשר מהר מתקלקל החלב. הנה מה שהוא לצורך קטנים ודאי יש להתיר כמ"ש הרמ"א באו"ח סי' שכ"ח סי"ז דמותר אמירה לגוי לעשות תבשיל לקטן שאין לו מה לאכול דסתם קטנים כחולה שאב"ס דמי דמותר אמירה לגוי כמ"ש בפ' מפנין ובסי' שכ"ח ובמג"א שם ס"ק ט"ו מתיר להאכילם מוקצה בידים אם א"א בענין אחר וע' בספרי הקטן לבושי מרדכי מהד"ת סי' ע"ו, אך לגדולים צריכ' רבה חדא משום קנין בשבת כמ"ש כת"ה וי"ל כיון שדרך קנין בכך הוי כאסטימתא דקונה כמ"ש בחו"מ סי' ר' אלא דהכא הוי דבר שאינו מסוים דיכול ליתן לו איזה חתיכות קרח שירצה כמ"ש בחו"מ סי' ר"ט דאינו רק שיעבודא וע' בשו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' רכ"ה דכן דעתו. וא"כ ודאי הוי בכלל קנין בשבת כמובן, ועוד משום מלאכת גוי בשביל ישראל בנותן לו מחירו לזה כמ"ש בשם תשו' מהר"ם שיק וכמ"ש ברמ"א סי' שכ"ה ס"ד לענין פת דאסור ליתן לו מחיר כסף מע"ש דאז ודאי אדעתא דישראל קעביד וכמה מלאכות דאורייתא עושין בפאברי"ק הנ"ל. ומ"ש כת"ה לענין הצייכי"ן שנזכר בבאה"ט סי' ש"ז בשם כנה"ג. לענ"ד ט"ס הוא מ"ש בשם כנה"ג דלא נאמר מלות אלו בכנה"ג שהוא לשון אשכנז ובס' כנה"ג לא נזכר לשון אשכנז כי הי' ספרד תלמידו של מהרי"ט אך מלת "צייכין" נזכר בעולת שבת סי' שכ"ג במ"ש שם דברי הרא"ש כלל כ"ב דמה שנוהגין שקונין צעט"ל על מדת יין ועושין בו נקבים לסימן או על אבר עד"ז כתב הרא"ש דלאו שפיר עבדו שעוברים על ב' איסורין משום מלאת המדה וגם משום שטרי הדיוטות ומשום קורא חקיקה על האבר כמ"ש בפ' השואל ומובא בסי' ש"ז סעי' י"ב דאין קורין משום שמא ימחוק או משום שטרי הדיוטות עד"ז כתב בעולת שבת בזה"ל דע"כ לדעתו אסור מה ששולחים צייכי"ן למדת יין שקנה מע"ש משום מדה ומשום שטרי הדיוטות עיי"ש וע' בא"ר סי' ש"ז ס"ק ל"א הביאו ג"כ במחה"ש סי' שפ"ג הנ"ל ושם כתב ג"כ צייכי"ן בלשון אשכנז והכל מדברי הרא"ש בתשובה הנ"ל ובכנה"ג לא הזכיר רק מ"ש המג"א בשם ש"ג דעד שנתוח ג"כ אסור אם מדקדק במדה בלא יתיר וחסר הביאו במחה"ש שם, ומעתה בכ"ז ג"כ הכי הוי ניהו דבפאבריק ל"ש איסור הנ"ל אבל הא הלוקח מביט בצעט"ל כמה וכמה מדת יין וגם מזכיר שם מדה שאסור גם ללוקח כמ"ש בסי' שכ"ג הנ"ל והכל בשם ע"ש. ומ"ש כת"ה משום נולד יש לעיין באו"ח סי' תצ"ח וסי' תק"ב לענין אפר שנעשה ביו"ט דאסור משום נולד ובטו"ז שם כתב לשון מוליד והנה ידוע מ"ש הראב"ד במס' ביצה אך רק דאין מוציאין אש מעפר ומים דאם הוציא אסור ליהנות בהנולד וע' בשו"ת מהרמשי"ק או"ח סי' קנ"ז מסיק דהנאה דממילא מותר כגון לראות ע"י אור הנ"ל כמ"ש המג"א סי' תק"א אבל בנ"ז שהוא בתבשילי' לאכילה ודאי כ"ה הנאה ממילא ואסור ליהנות ממנו כנלע"ד, ולענין למחות ביד חזקה ידוע מ"ש ברמ"א סי' תר"ח לענין תוכחה לרבים ואצ"ל. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן מ"ט להרבני הנגיד החריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה עקיבא בלוי נ"י אב"י בק"ק קראסנא יצ"ו. ראיתי הערותיו ע"ד מ"ש בסה"ק בני יששכר בשם גדולים וצדיקים שהתירו לאכול מר"ח אב ואילך בשר שנשתייר מסעודת ש"ק וראייתו מדאיבעיא לן בחולין דף י"ז איברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהן לארץ אי אמרי' הואיל ואשתרי אשתרי וכ' הרא"ש ז"ל שם דיש נפ"מ לדידן למי שאסר ע"ע מין אחד מהמינים מזמן פלוני ואילך ונשתייר לו מזמן היתר אם מותר לו לאכול וכן אם אסרו הקהל וכו' ע"ש ובנ"ד כיון שאינו אלא מנהג ונשאר הדבר בתיקו אזלינן לקולא, ומעכ"ת מחלק שפיר בין איסור חפצא לאיסור גברא ואפשר שזה ג"כ כוונת הברכ"י בסי' תקנ"א במ"ש שיש לדחות ראי' זו ע"ש ושוב הביא דברי הנוב"י מהד"ת חיו"ד סי' ס"ד לענין חמאה של נכרי מ"ש לחלק דשאני בשר נחירה דכבר צוה עליהם מצות שחיטה בבואם