לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי שצט

בשבת ויו"ט: א"כ אין שום ראי' לנדון הוצאת ס"ת הנ"ל, ושמעתי כי בק"ק מונקאטש יצ"ו הוציאו ס"ת חדשה בחג השבועות אם כי שיש שם עירובי מבואות מ"מ העבירוה בחוצות בנרות דולקים ואבוקות והא הבערה מלאכה הוי וביום א"צ ועכ"ח מה"ט דכבודו של ס"ת ולקרות בו הוי צ"ק, וע"כ לענ"ד מנהג ישראל תורה הוא ובברכ"י בשם עוללות אפרים התירו וסתמא בביהכ"נ ישנן ס"ת ועכ"ח כנ"ל. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן מ"ז להרב הה"ג וכו' מו"ה ישראל אברהם אלטר לאנדא נ"י אבד"ק עדעכין יצ"ו. ע"ד העובדא בא' שהי' לו למול בנו ביום א' ש"פ וכת"ה הי' מהדר להשתדל כי יזמינו להיות שבתו בביתו וכן נעשה עצהיו"ט ורק למען יגדיל תורה העיר ברב חילו למצא צדדים לכאן ולכאן אם הי' היתר ע"י גוי להוביל התינוק ביו"ט למקום המוהל ע"י מסילת הברזל די"ל דהוי שבות דשבות בפחות מי"ב מיל והביא מכמה מקומות רו"א בזה. הנה בספרי הקטן מהד"ק או"ח סי' כ"ז הארכתי בס"ד בשאלה כיו"ב ובעיקר הסברא שם דבאין האב מוהל מוטל החיוב על כל מוהל ומוהל על מילת זכר כמו האב כמ"ש במס' קידושין דף כ"ט דאם לא מל האב ב"ד מחיוב למולו מקרא דהמול וגו' ופי' הרא"ש בחולין פ' כיסוי הדם דכל בר ישראל הוא ב"ד כ"פ הרמב"ם בהל' מילה פ"ג ה"א אלא שיש יתרון על האב. ומזה י"ל במ"ש בשו"ת נטע שורק דאין החיוב רק על האב וז"א דאם אין האב מוהל פשיטא דהחיוב על כל מוהל וכמ"ש ברמ"א סי' רמ"א דכופין המוהל עפ"י ב"ד. ומ"ש כת"ה דאין כאן רק שבות דשבות וכמ"ש בסי' ש"ז וסי' תקפ"ו לענין שאר מצות. והנה מקור הדברים במס' עירובין דף ס"ח ע"א בעובדא דההוא ינוקא דאישתפוך חונימי' שהי' צריך לרחצו קודם מילה והתיר רבא לומר לנכרי להביא מתוך ביתו ואותבי' אביי מהזאה והשיב לו ר"י מי לא שני לך בין שבות דאית בי' מעשה לשבות דלית בי' מעשה וידוע מ"ש הרי"ף דהיינו לא אמר לי' להחם דהוי מלאכה דאורייתא רק טלטול ממקום שאינו מעורבת, וא"כ מפורש דרק שבות דשבות מתירין ובתוס' מס' גיטין דף ח' שלא פירשו בהדי' ואפשר דפשיטא להו כן דהא בר"פ ראד"מ אפי' דרך גגות וקרפיפות אין מתירי' במכשירי מילה וע' בפי' רבינו יהונתן בעירובין שם. וכבר אמרתי ע"ד בעל העיטור שהביא הרמ"א בסי' רע"ו לתרצ' מגמ' הנ"ל עפי"ד הגאון רע"א ז"ל בהגהותיו לש"ס במס' שבת דף צ"ה דהקשו התוס' שם במ"ש ר"א דהתולש מכוורת חלות דבש ביו"ט חייב מלקות דחשוב לי' מחובר אמאי לוקה דהא חזי לאו"נ ואפי' בסעד כבר לימא הואיל ואי מקלעי לי' אורחים ותי' ר"י דאיכא לאוקמי ברודה סמוך לחשיכה דלא חזי תו לאורחים. והק' הגרע"א דהאיך ראוי לאורחים דהא פשיטא דדבש הנ"ל לר"א הוי מוקצה ותי' עפי"מ שהק' התוס' פסחים מ"ו בסוגי' דהואיל דאי אמרי' הואיל א"כ בטלת כל מלאכת שבת הואיל וראוי לחולה שיב"ס ותי' כיון דחולה שיב"ס לא שכיח כלל לא אמרי' הואיל ע"ש, וק"ל לפי"מ דאי' בפ' מפנין דחולה שאב"ס אומר לנכרי ועושה דבמקום חולה אפי' אב"ס כל אמירה לנכרי מתירין וכמו בחיה כל ל' יום. ומעתה האיך משכחת לי' איסור דאמירה לנכרי כלל דתמיד נאמר הואיל דיזדמן חשאב"ס דשכיח ויתבטל כל אמירה לנכרי וצ"ל דכמו בכל הואיל איכא עכ"פ איסור דרבנן כידוע י"ל כמ"ש בתוס' בכמ"ק דפעמים גזרו רק בדרב' אלא דאז עכ"פ הוי רק תרי דרבנן כלומר שבות דשבות. וא"כ דברי בה"ע על נכון דלתקן או להדליק נמי שייך הואיל הנ"ל וסו"ס הוי רק שבות דשבות כמו בעובדא דמס' עירובין הנ"ל ואביי איכא למימר דלית לי' הואיל דהא הקשו מכמ"ק ס"ל לב"ה דמסתמא כר"ח ס"ל דל"ל הואיל ועיי' בשו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' ק"י דחשיב לי' לספיקא שבות דשבות במקום מצוה וצ"ע מסוגי' דעירובין הנ"ל ואביי דאותיב מהזאה נראה דאינו מחלק בין מצות מילה לשאר מצות ואפשר דק"פ הוי כמו מצות מילה כמ"ש בפ' ראד"מ ע"ש. והנה בצדדי' לאיסור' המציא כת"ה שיש בו ב' שבותין א' חוץ לתחום עכ"פ מדרב' ועוד נסיעה על מסילת הברזל ומהות איסורו הביא דברי מרן בשו"ת חת"ס ח"ו סי' צ"ז דאין בו משום מרבה בשביל ישראל דרובם גוים, וצ"ע דלאו כל אנפין שוין בכמה מחוזות וגלילות רוב הנוסעים ישראלים ועוד הא שם בחת"ס כ' לחלק בין ספינה לעגלות ההולכים ע"י קיטור (דאמפף וועגען) דבספינה יושב במנוחה בחדרו כמו בביתו משא"כ באייזענבאה"ן אינו שובת וגופו נע וכד וטורח לעלות ולירד ועובדא דחול וכיו"ב, והביא שם דברי הרמב"ן פ' אמור במ"ש ביו"ט של ר"ה תיבת שבתון והביא עד"ז דברי המכילתא דאפי' דבר שאינו מלאכה רק שבות ג"כ אסור והסביר הרמב"ן דרחמנא גזרה שיהי' יום מנוח דאל"כ אין זה שבתון דיעסוק במקח וממכר וחנות וכספים לפניו נו"נ וכי זה מנוח ואסור מדאורייתא. ועיין בחת"ס חו"מ סי' קצ"ה דהוי כשאר מחללי ש"ק ואם כי נסיעה על אייזענבאהן לבד בעצמותו הוי שבות שאסור מדאו' ואפשר דגם בזה איסור דאמירה לנכרי ואמירה בדאורייתא לענין ב' שבותות דעלמא הנה מצינו במס' עירובין דף ל"ד במתני' נתנה במגדל ואבד המפתח הרי זה עירוב ר"א אומר אם אינו יודע שהמפתח במקומו אינו עירוב ומסקי' בגמ' דאיירי במנעול וקטיר במתנא ובעי סכינא למיפסקי' ור"א ס"ל כר"נ דאין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו כגון סכין לחתוך בו אוכלין אבל לא חבלים ומשוחות ופי' הברטנורה דאפי' לרבי דס"ל דלא גזרו שבות בביהש"מ בתרי שבותין גזרו ול"ה ראוי בביהש"מ בשעת קנין עירוב וכ"נ דעת רשיז"ל, אבל בתוס' משמע דליכא רק חד שבות ואתי' כרבנן ומשום איסור טלטול ומוקצת הסכין וכפ"י הגר"א בש"ע סי' שצ"ד ועיי' בסי' ת"ט ובשו"ת שער אפרים סי'