לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי שצח

בקביע דירחא עיי' בסמ"ע ס"ד י"ד שכתב עוד סברות השייכי' ג"כ בנ"ז ואם כי בש"ך שם הניח בצ"ע ס"ס הוי ספיקא ובחמץ שעבר עליו הפסח הא מקילין בספיקא וא"כ כיון שכתב בשטר זה אס"ח וגם כתב בסוף השטר בזמנו ערב פסח וא"כ הוי ממש דומה למ"ש בס"ה וגם כי במספרם בחדשים וימים של גוים ודאי הטעות שכיח טפי. ועוד בנ"ז החשש חמץ בכלים דאפשר לרחצם היטב ע"י אפר וחול דאין מוכרין רק מה שדבק בהם כמ"ש בתשו' חת"ס ותשובות אחרונים. וע"ד חומץ שהחמיר בתשו' מהר"ם שיק משום השפרי"ט אם כי בזה"ז השפרי"ט מתפוחי אדמה וקוקרו"ץ מ"מ הזאט"ץ הוא מאל"ץ ופלפל שם דהוי מין בשאי"מ ל"ז להבין שהשמיט דברי מרן חת"ס סי' קל"ג בנדון ראזאלייע דמשמע מדבריו דאם אינו כזית בכא"פ הי' מיקל משום טכ"ע בעלמא מ"מ לצאת ידי כל הדיעות יבטל' ברוב כמ"ש באחרונים כידוע וסגי בזה והשקים יכבסם היטב בחבטה וכיבוס כמ"ש הט"ז ומג"א ואצ"ל, ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן מ"ו להרב הגאון וכו' מו"ה דוד צבי כ"ץ כ"י המו"ל קונטרס תל תלפיות. ע"ד מנהג ישראל המקיים מצות כתיבת ס"ת עפי"ד העוללות אפרים סי' ק"מ הביאו הברכ"י סי' תצ"ד הנותן ס"ת לביהכ"נ בחג השבועות כאלו הקריב מנחה חדשה לה' בזמנה. וראיתי בשו"ת פרי השדה ח"ב סי' ק"ב דבמקום שאין עירוב אין להוציאו מרה"י לרה"ר או ד"א ברה"ר והא דקיי"ל כב"ה ביצה דף י"ב דמוציאין לולב וקטן וס"ת היינו בדליכא ס"ת אחרת שכן ראה מרבו הגאון מו"ה אהרן ז"ל אבד"ק מיהאלאוויטץ שהצריך להוציאו מבעו"י דהא פירשו הפוסקים ס"ת לקרות משמע דליכא ס"ת אחרת אבל בלא"ה אפי' צ"ק וכו' ואי משום דהוי צ"ק במ"ש הברכ"י בשם עוללות אפרים הנ"ל אין למדין מדברי אגדה. ועוד הביא ראי' ממ"ד בכמ"ק אין שורפין קדשים ביו"ט אלמא דל"ה מצוה הנ"ל אפי' צ"ק ואפשר מאתמול או לאח"כ. ולענ"ד דמ"מ הוי צורך ממש כמו או"נ עצמו דמקרא אשר יאכל לכל נפש גם צורך נשמה בכלל נפש כמ"ש בספר יראים להר"א ממיץ ז"ל בסי' קי"ג וע' בס' תורת משה פ' בא וכן בשו"ת שבט סופר סי' נ"ז והביא ראי' ממקרא שנא' שובי נפשי למנוחייכי וכתיב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים והכי פירושו מתוך שהותרה לצורך הגוף הותרה לצורך נשמה דגם הוא לצורך נפש ורק במילה שלב"ז נותר ואיברים ופדרי' דיש ג' פסוקים דאין דוחין יו"ט וג' פסוקים ודאי אין מלמדין. ולפי"ז הא צורך מצוה דינו כאו"נ עצמו והא אי' במס' ביצה דף י"א אמר ריא"ש מולח אדם כמה חתיכות בשר בבת אחת אעפ"י שאינו צריך אלא לחתיכה א' ראב"א מערים ומלח גרמא גרמא וכן לקמן דף י"ז ממלאה אשה כל הקדרה בשר אעפ"י שא"צ אלא לחתיכה אחת ממלא נחתום חביות וכו' וכיו"ב כל שהוא בטרחא חדא מותר באו"נ כד' ספר יראים דכי היכא בא"נ יכול להרבות אפי' שלא לצורך הה"ד בצורך מצוה א"כ כש"כ דמותר להוציא ס"ת חדשה לקרות בו אעפ"י שישנן כמה ס"ת. ועוד נלע"ד עפימ"ש לתרץ קו' מרן חת"ס בחאו"ח סי' קמ"ה במתני' דב"ש אוסרין לצורך מילה הא ר"א בר"פ ראד"מ מתיר אפי' בשבת להוציא איזמל למול וכל מכשירי מילה דוחין שבת וכש"כ יו"ט והא ר"א שמותי הוא ופי' הירושלמי והתוס' והראשונים ז"ל דהיינו שהי' מתלמידי ב"ש ובמס' סוכה אמר ר"א מימיו לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו וא"כ עכ"ח ב"ש ס"ל הכי ועוד קשה דלר"ח מ"ט נקט קטן למול יוציא איזמל למולו וכמ"ש בתוס' בטעמי' ר"פ ראד"מ, ונלע"ד עפימ"ש הר"ן בהך דמס' ביצה דממלאה אשה כל הקדרה בשר אפי' אי"צ אלא לחתיכה א' אלמא דמותר להרבות והא בפקו"נ ג"כ הותר ודוחה שבת ובמנחות פ' ר"י דאם החולה צריך לב' גרוגרות תאנים ובעץ א' ג' גרוגרות ושני תאנים בשני ענפים לא ירבה בקצירה לתלוש משני ענפים מ"ט אסור להרבות, ותי' דאו"נ הותר ביו"ט ע"כ התוספות כמוה ג"כ מותר אבל פקו"נ רק דוחה שבת ועיקרו אסור וגם התוספות כעיקר ואסור. וא"כ הה"ד בזה בקטן למולו דאי משום דר"א מתיר מכשירי מילה הוא מטעם הודחה כמ"ש בש"י דהא אם אפשר בלא טורח לא דחה כמ"ש בגמ' ובתוס' שם אבל קטן למולו ביו"ט כיון דב"ה אית להו מתוך שהותרה הותר להרבות להוציא בבגדים ובמכסאות נאים כדרך בנ"י משום זה אלי ואנוהו אבל מטעמי' דר"א לא הותר רק מה שצריך משום סכנת צינה ומיושב קו' החת"ס, וג"כ א"ש הא דנקט קטן ולא איזמל מה"ט לאשמעינן דיכול להרבות לכבודו מטעם מתוך, וא"כ ה"נ בנ"ז כש"כ וק"ו דמותר להרבות בס"ת חדשה אם ישנן עוד ס"ת. ומ"ש בשו"ת פרי השדה דהך שנאמר מד' עוללות אפרים דהוי כמנחה חדשה דאין למדין מפי אגדה וכי למדין איזה הלכה רק נאמר דמשו"ה הוי צורך קצת וכמה דברים בעלמא כגון קטן לטייל מפתח של תיבה וכיו"ב כמ"ש בסי' תקי"ד, ועוד ראי' ממ"ש במתני' סופ"ק דביצה זה הכלל כל שנאותין בו ביו"ט משלחין אותו ופי' בגמ' אפי' כל שנאותין במועד כגון תפילין ובטעמי' במפורשים דיש לו שמחה שמתפאר דחבירו מכבדו בדורנות כש"כ שיהי' שמחה בנתינת ס"ת חדשה ביום מתן תוה"ק. ומ"ש בפרה"ש ממ"ש אין שורפין קדשים ביו"ט עיי' ברא"ש בסוגי' דמתוך שהקשה כן לשי' רש"י והרמב"ם דס"ל דאפי' בלא צ"ק אמרי' מתוך ולהרמב"ם בהבערה והוצאה הא אין שורפין קדשים משום דליכא צ"ק וכולן תירצו דשאני שריפת קדשים דגזה"כ הוא עי"ש בק"נ וע' בירושלמי מס' שבת דאיכא מ"ד דאפי' להבעיר בעש"ק או עיו"ט ויהי' דולק והולך בשבת ויו"ט מעצמו ג"כ אסור דהתורה הקפידה שלא ישרף