לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי שצז
Levushe Mordekhai Orach Chaim talitai 397 · לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי · free full Hebrew text
Open in the reader →אין לו פאברי"ק רק קונה ומוכר וי"ל דקנה מנכרי או מישראל כשר והוי כולי' ספיקא גם הריב"א יודה לסמוך ולתלות על אחה"פ ברוחה. וראיתי מ"ש עוד מעכ"ת צד היתר שנעשה הסחורה קודם הפסח והוי חמץ נוקשה ולא עבר בב"י ומותר לאחה"פ כמ"ש בסי' תמ"ח ובמג"א ובח"י שם, לא אדע מהו חמץ נוקשה דאין חמץ נוקשה רק כשלא נגמר החמוץ כמו הכסיפו פניו לר"מ במס' פסחים דף מ"ח קרי לי' שיאור ובריש א"ע שלא נגמר חמוצו וגם רע ופי' מפני שלא נגמר חמוצו הוא רע ובמג"א סי' תמ"ב דדוקא משום דמעיקרא רע דלאחר חמוצו צריך להיות נפסל מאכילת כלב אבל בזה דהשפרי"ט שנעשה ממאל"ץ שהוא חמץ כמו שאור מה חמץ נוקשה שייך בזה הלא בתשו' חכ"צ סי' כ' ובפסק מהרמ"ט בהקדמה לסדר נשים וכן בחת"ס סי' קל"ג ובשו"ת מהר"ם שיק סי' רי"ח כולם חשבו לחמץ גמור וע' בשע"ת סי' תמ"ח מחלוקת תשו' אחרונים לענין מאל"ץ, ועכ"ח כוונת מעכ"ת ע"ד שאר מינים שנתערבו בו הוי חמץ נוקשה אלא דזה אינו בכלל חמץ נוקשה רק חמץ גמור שנפסל מאכילת אדם והלא צריך להיות נפסל מאכילת כלב. אלא דבת' נטע שורק סי' ל"ד דהא דצריך בחמץ גמור להיות נפסל מא"כ כמו פת שעפשה משום דראוי לחמץ בו עיסות אחרות כמ"ש בגמ' פ' א"ע ופי' הר"ן אבל בשפרי"ט שאינו ראוי לחמץ בו דיו אם נפסל מאכילת אדם, ועוד אפשר לומר לפימ"ש בשו"ת אמרי אש סי' ל' דדעת השואל דשפרי"ט הוי נפסל מאכילת אדם דאינו ראוי לשתי' רק ע"י מזיגה במים אבל כמו שהוא אינו ראוי לאכילת אדם והוא ז"ל השיב עליו כיון דמתחילה לכך נעשה ראוי לאדם הוי וכ"ז שפרי"ט כמ"ש אבל אם מינים אחרים מבאישים אותו פשיטא דא"ר כלל אפי' ע"י מזיגה. ועוד יש לצרף להתירא במ"ש בחת"ס וא"א וכן במהר"ם שיק וכן בשאר תשו' אחרונים דשפרי"ט בזמנם הי' עשוי מתפוחי אדמה ואין בו כזית בכדא"פ וכ"ש בזה כאשר שמעתי דרובם מקטניות שקורין קאקארו"ץ ורק הזאט"ץ דהיינו המאליץ הוא מתבואה ומשום דבר המעמיד וידועים דברי מג"א סי' תמ"ב ע"ד הטור ובזה מקילין בתשו' אחרונים כמ"ש בתשו' א"א בשם המרדכי דנראה שאינו רק מדרב' ובתשו' א"א עצתו לבטלו ברובא בשפרי"נו שנעשה בודאי אחה"פ ובפדיון לים המלח דהיינו דמי פדיון התבואה ושמרים של הזאט"ץ, ובכ"ז כיון שיש עוד צדדים להיתר דיש לתלות שנעשה אחה"פ וגם שנפסל מאכילת אדם שגם בת' ערוגת הבשם סמך בזה לענין אגענ"ט ומשום משתכר באיה"נ ביש לתלות דנעשה לאחה"פ ל"צ כולא האי וגם כי בתשו' א"א ס"ל דלא ילפי' ביעור מאכילה רק באכילה שיש בו איסור כרת ולמ"ד דטע"כ אינו במלקות רק איסור עשה מגיעולי מדין או משום דאין מזהירין מה"ד לא ילפי' ביעור מאכילה, וגם כי כבר העירותי ממ' מעשר שניו פ"ה דבליכא ממש רק טעם ה"ל כמבוער וכן ראיתי במקו"ח סי' תמ"ז דמדמה ביעור חמץ לביעור שביעית דג"כ לר"ג הטעם של שביעית ל"צ ביעור כדאי' במ' שביעית פ' הפיגן ובמס' פסחים פ' מקום שנהגו. אלא דשם בתוס' דף נ"ב קאמרי דשאני שביעית משאר איסורין דאין הטעם אוסר דראוי לאכילת עניים א"כ אין לדמות ביעור חמץ לשביעית אבל מביעור ביכורים שפיר יש ראי' דטעם הוי כמבוער וא"כ כ"ש דבר המעמיד למ"ד דאינו רק מדרב' וא"ל עוד, ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן מ"ה לחכם א' בק"ק באניהאד יצ"ו. ע"ד שטר מכירת חמץ שהוא שטר מאוחר למספרם 21 אפריל תחת 18 ותמהתי מ"ש בשם הרב הג' מו"ה אברהם דומ"ץ נ"י כי ביומא דפסחא נשאל לפניו עד"ז והשיב בטוח שאינו חייב בביעור ועל שעבר עליו הפסח יציע לשאלה משמע מדבריו אלו שבתוך הפסח קיל מלאחה"פ ונהפוך הוא דבתוך הפסח הוי דאורייתא ולאחה"פ הוי רק קנסא דרבנן ע"כ הקילו בזה כמ"ש המג"א סי' תמ"ח ובח"י ובתורת שלמים שאלה ו' ודברי תשו' פנ"י ידועים ועיי' בתשו' מרן חת"ס סי' קל"ג ובכמה תשובות ובתשו' מהרמשי"ק סי' רט"ו ורי"ח ורכ"ד. והנה לענין מה דקמן בשטר מאוחר קיי"ל בחו"מ בסי' מ"ג לענין מקח וממכר אפי' שטרות מאוחרין פסולי' משום חשש דיחזור וימכור למוכר ושוב בזמנו של שטר יוציא שטר מאוחר הנ"ל ויטעון שחזר ולקח ממנו בזמנ' וכן קיי"ל בסי' קצ"ד דבנכרי אינו קונה ומקנה אלא בשטר ודמים ורק בישראל מנכרי בשכירה קונה ג"כ בכסף ודעת רמ"א משמע דנכרי מישראל אינוכן ועיי' בהגהות הגר"א ואם כי דכתב הרמ"א בסי' קצ"ה בשכירת קרקע נקנה בכסף לחוד אפי' במקום שאינו קונה בכסף לחוד שכירת קני' בכסף לבד אבל כ"ז ישראל מגוי אבל נכרי מישראל צריך שטר דוקא כמ"ש מדברי רמ"א סי' קצ"ד הנ"ל וכיון שהשטר זה פסול משום איחורת הזמן א"כ ליכא רק כסף ולא קנה בשכירת וא"כ לכאו' בטל קנין אגב קרקע שנזהרין במכירת חמץ וצריכין לסמוך ע"ד מג"א בשם תשו' מ"ב ונחלת שבעה דבדיעבד גם קנין כסף לחוד סגי. ועוד יש לצרף דברי תורת שלמים בתשו' סי' ו' דכל היכא דעשה כל מה שעליו לעשות ואין לחוש לערמה אין זה בכלל מ"ש הרמב"ם וש"ע דאפי' אונס קונסין אותו היינו בשכח לגמרי למכור וכיו"ב דיש לחוש לערמה או דילמא לא בטל החמץ אבל בכה"ג דטעה בזמנו של שטר מה ערמה שייך בזה במספר הימים שוין בזה המנין כמנין האמתי, ועוד י"ל בנ"ז מוכח משטר שכתב בו עד אסרו חג מוכח דנתכוון לזמן אמיתי וכמ"ש בח"מ סי' מ"ג ס"ה אם כתב בשטר ברביעי בשבת כ"ב לחדש תשרי ונמצא שהי' כ"ד תשרי מוכח מתוכו דטעות סופר ולא הוי מוקדם ואע"ג דשם תלי' בטעות