לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי שצו
Levushe Mordekhai Orach Chaim talitai 396 · לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי · free full Hebrew text
Open in the reader →במילוי ועירוי, ולדברי מרן הח"ס אמאי לא נימא דהוי כמו מדופן לדופן, ומזה תשובה ג"כ לדברי מהרש"ם מ"ש ע"ד קדירות של ברזל אשר בחת"ס חיו"ד סי' קי"ג חשש דהטיח שמבפנים הוא חרס וכ' עד"ז דאם נטף או נבלע מבפנים החרס חסור אבל בדופן החיצון אין חששא דהוי כשתי קדירות דמדופן לדופן אינו יוצא הבלועה ומ"ש מכלים זפותין הנ"ל, וע' בלבוש סי' קל"ה דבהדי' משמע דהזפת כחדא כלי חשוב, וכ"מ מד' הש"ך סי' קל"ה ס"ק ט"ז שכ' בשם מהרש"ל דחשיב כ"ח זפותין שבעים מלבלוע ואי שני כלים חשובים מה שבעו לבלוע שייך בי' כמובן. ע"כ נלע"ד דסברת התניא דבכמה דברים מצינו דדבק משוי לי' כחדא לענין שבת מדבק ניירות הוי תולדה דתופר מדבק פרשיות של תפילין כמ"כ וע' בשו"ת חת"ס או"ח סי' ה' והדברים עתיקים וכן מדברי ר"ת בתוס' מס' ע"ז דף ל"ג ד"ה קינסא דמשמע דקאי אחביות זפופי' דאיירי מיני' רבינו אלחנן דר"ת התיר ע"י שפותח א' מהשוליים ולשפוך עלי' רותחין דאע"ג דבשאר איסורין לא מהני דאפי' עירוי אין כאן מ"מ ביי"נ מהני דתשמישו בצונן משמע דהגעלה ממש כדינו מהני גם בשאר איסורין ולא קאמר בפשיטות דלא מהני אפי' הגעלה ממש דהוי מדופן לדופן דאינו מבליע כש"כ דאינו מפליט ול"ל כבכ"פ דמבליע יותר ממפליט כמ"ש באחרונים דהא חזינן דכבוש אסור מעל"ע ולהפליט האיסור צריך מילוי ועירוי ג' מעל"ע וע' בפרמ"ג סי' תנ"א במ"ז בכ"ח המחופין בעופרת דבולע מעט משום הפסק העופרת עייש"ה, מכל הנ"ל יש ג"כ תשובה לדברי הרד"מ בסי' פ"א שהביא ג"כ מעכ"ת שחשש דילמא זפת דינה ככ"ח שאינו יוצא מדפנו לעולם יי"נ דתשמישו בצונן והרי מדברי ר"ת משמע דהגעלה ממש כדינו מהני גם בשאר איסורין אפי' זפותים וכן מסתבר דלא מוזכר בגמ' רק כ"ח עלי נתר וצריף והכל מן עפר הארץ וכן בכלי זכוכית כל הספק אי מהני הגעלה משום דנעשים מחול דהוי כמו אדמה ועפר הארץ וזפת הא ידוע שיוצא מן העץ שקורין קינהאל"ץ והן מין פיכטעכביימע"ר ואני ראיתי בגלילות ק"ק פ"ב אשר שם כמה מילין באורך ורוחב יערות מהני עצים ושם ראיתי הפאבריקע"ן המבשלי' זפת הנ"ל ודבר היוצא מן העץ ודאי כעץ חשיבא ואם הי' איזה שינוי לפי טבעם ודאי לא הוי שתקו מזה בשו"פ. ומ"ש דילמא הוי כאוכלין ואין הגעלה לאוכלין כמ"ש הרשב"א לענ"ד תמוה במ"ש בזה דשאני יי"נ משום דתשמישו בצונן וכי לאוכלין שבלע בצונן מהני הגעלה חלילה לומר כן הא בסי' תמ"ז במג"א ס"ק ט"ז וכן במחבר סעי' ח' בזיתים שכבשו ובמג"א שם הביא דברי מהרי"ל בעובדא שנמצא חטה בחביות של כרוב וכמ"כ ביו"ד רס"י ק"ה כמה הלכות בדברי' שנאסרו בכבוש ולא נמצא תקנה להכשירו ע"י שריי' ג' ימים דרך מילוי ועירוי מעל"ע אלמא דכלל גדול דאין הגעלה לאוכלים אפי' בבליעה ע"י צונן, ואם זפת הוא כאוכלי' פשיטא דלא התירו אפי' ביי"נ ע"י מילוי ועירוי כנ"ל. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן מ"ד להרב הג' וכו' כש"ת מו"ה אפרים לייכטאג כ"י אבד"ק דאמבראד יצ"ו. יק"מ בא לידי ועתה אם כי כבר עבר זמנו מ"מ תורה הוא וללמוד אני צריך, והנה בעובדא זו שעשה שלו"ס עם איש דלא מעלי מחלל שבת בפרהסיא ואוכל חמץ בעוה"ר ופשיטא דאינו עושה שום תיקון מכירה כנהוג והקנין שלו"ס הי' שפיריטו"ס דהיינו 70 גר' שפרי"ט 30 פר"צ שאר מינים ובתנאי שיקבל הסחורה אחה"פ והשלו"ס הי' קודם הפסח ומעכ"ת חקר מקודם על הקנין שלו"ס אם חשוב להיות ברשותי לענין תיקון מכירה בהקונה הנ"ל. והנה סברתו ודאי נכונה דאין כאן קנין כיון שאינו דבר מסוים דיכול ליתן לו ממקום שרוצה כמ"ש בח"מ סי' ר"ט וכן מסקנת שו"ת מהר"ם שיק באו"ח סי' רכ"ה אפי' להקל דאינו עובר עליו בב"י כש"כ לענין תיקון מכירה דלא מהני מ"מ טוב להחמיר כמ"ש מעכ"ת, ושוב ראיתי בצדדי היתר די"ל דנותן לו שפרי"ט מ"ש אחה"פ מה שקנה מנכרי או מישראל כשר והביא עד"ז דברי הפמ"ג במ"ז סי' תמ"ח דאם יש לתלות. הנה כתב זה דרך אפשר וגם סיים דאין עושין ספק דרבנן וס"ס בידים ובא"א כתב כללים בזה ס' פלוגתא וס' מעשה להחמיר בחמץ שעעה"פ ורק אם ס' פלוגתא וגם במעשה מודה להקל, והנה לפי סוגי' במס' עירובין דף ס"ד ע"ב בתוס' ומהרש"א שם דהיינו טעמי' דתולין לאחה"פ משום דרוב ישראל כשרים ואינם עוברין בב"י ובי"מ ובנ"ז ל"ש הנ"ל וכ"כ בפרמ"ג בא"א בסי' תמ"ח מ"מ מדברי ח"י סי' תמ"ח ס"ק י"ד שכתב דמיד אחה"פ לא יקנה ממומר ולשון מיד פי' המהרש"א במס' חולין דף ד' דהיינו לישה אבל עד אחר אפיי' לא מקרי מיד וכ"ש סמוך כמו שבוע ושבעיים ודאי דלא מקרי מיד וראיתי בתשו' ריב"א להגאון מפאקש ז"ל סי' קנ"ו שם בעובדא שנשאל אם מותר לקנות פרעפאנארא"ט שיש בזה שותפות ישראלים ג"כ ואינם חוששין לעשות תיקון מכירה והשיב דאין לומר לתלות שנעשה אחה"פ כמ"ש מדברי מג"א וח"י סי' תמ"ט דהביא עד"ז דברי התוס' עירובין שם במעשה דר"ג שכתבו דאם חמץ של נכרי שעעה"פ אסור בהנאה הו"ל לאסור בספיקא ולעיל כתבו לענין פת ס' נכרי ס' ישראל מותר ועכ"ח משום דאז הי' רוב פת מאיסורא, וא"כ ה"נ בפאברי"ק הנ"ל דרוב שכר שמרים הם שעעה"פ ואזלי' בתר רובא, ולענ"ד דבריו תמוהים הלא דבריו ה"ה מהרש"א שם וכבר השיג עליו הגרי"ב דהא אם חמץ של נכרי שעעה"פ אסור עכ"ח כר"י ס"ל דחמץ לאח"ז מדאו' אסור ופשיטא דס' לחומרא ול"צ לתירוצ' ואינו מוכח דברובא כזה אזלי' בתרי' ומ"מ גם הוא סיים דמאן דרוצה ע"ד ח"י לסמוך יסמוך והנה שם הי' ודאי רובא שעעה"פ אבל בנ"ז שלאיש הנ"ל