לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי שצב

שעיניו רוחות וטוב כמו שנוהגים בגליל עליון בהקמת מקוה חדשה כי באין יחדיו ג' מורי הוראה מובהקים ועושים תיקונים מה שראוי לתקן עצהיו"ט כמ"ש הרשב"א שזה שורש לטהרת ישראל דצריך הכשרות אליבא דכ"ע כידוע ועיקר החששא בסי' קל"ח וקל"ט אם אינו חששא משום תפיסת י"א וע' בשו"ת הר המור סי' כ"ב שהאריך בזה לענין פלומפען. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן ל"ח להרב הגדול כש"ת מו"ה יעקב שמואל אויסלאנדער נ"י יושב בשב"ת בק"ק שאמלויא יצ"ו. מ"ש שיש לו ספיקא בהאי דאמרי' בפ"ב דמס' שבת דף ל"ה א"ל רבא לשמעי' אתון דנא קים לכו בשיעורא דרבנן אדשומשא אריש דיקלי אתלו שרגא והביא בשם רבו הגאון אב"ד דשם נ"י כי דעתו שזמן זה הוא קודם שקיעת החמה שעדיין גוף השמש זורח ממעל על הארץ ועומדת בשוה עם ריש דיקלי, ומעכ"ת פי' דהוא בזמן ששקעה החמה תחת אופק הארץ וזריחתו אינו נראה רק בריש דיקלי. והנה יודע אני מגודל בקיאות בחכמה ודעת של הגאון נ"י ומעכ"ת לא ביאר טעמו מאי ואפשר כי שמועתו ל"ה מפוונת כי בפשיטות הוא הפירוש ב' דהא אם נפרש אם השמש עומד בגבוהתו למעלה שוה עם האילנות האיך נשער וכי כל האילנות שוות ישנו ארזי לבנון גבוהים מאוד וישנו אילנות שהם מעט הגובה כידוע וא"כ באיזה אילנות נשער ומה שיעור נתנו אבל לפי פי' הפשוט דהיינו בששקעה תחת אופק הארץ ידוע כי כך הטבע שנראה זריחתה בשוה על האילנות ששם אין הצל מעכב כידוע ע"כ לע"ד זהו הפי' הפשוט [וע' בשו"ת לחם שלמה סי' נ"ג ובקצה"מ שעל המטוא"פ סי' תרי"ט ס"ק י"ד ובהג"ה שם]. ב) וראיתי מה שמפלפל בחכמה ע"ד הפרמ"ג יו"ד סי' כ' סק"ה במ"ש הכו"פ לחלק בין הגרמה דתורבץ הושט דאם שחט בתורבץ הושט ואח"כ בושט מטהר מידי נבלה משא"כ בגרגרת אינו כן דכיון ששחט למעלה והוי כנפסק וכמאן דמנחא בדיקולא דמיא ול"מ שחיטה כלל והביא ראי' מחולין י"ט במחלוקת ר"ה ור"י בשחט שליש והגרים שליש או הגרים שליש ושחט שליש דמחלק ר"ה אי נפקא חיותא בשחיטה ע"כ הגרים ושחט שליש ואח"כ הגרים כשרה דכי נפקא חיותא בשחיטה קא נפקא ור"י רובא בשחיטה בעי עכ"פ חזינן דבפסיקת הקנה גם למעלה ממקום שחיטה נפיק חיותא, והפרמ"ג השיג עליו דמה חילוק בין נפסק לשחט וגם מ"ש דנפיק חיותא זה אינו דגם בשחיטה לא נפיק חיותא רק עד שעה הגבול שעי"כ תמות החי' דהא אינו מקבל טומאה וגזה"כ הוא דכך דין בשחיטה ומעכ"ת תמה דראייות הכו"פ דעכ"פ חזינן דע"י שחיטה למעלה ג"כ נפסק חיותא מדברי ר"ה. ושוב תמה על הכו"פ אדמביא ראי' מר"ה ה"ה היפך הראי' מר"י דבעי רובא בשחיטה והגרים שליש פסול, ושוב תלי' לי' במחלוקת שניי' אם במעלה ממקום שחיטה בנפסק אי הוי כמאן דמנח בדיקולא או לא כלומר אם יצא ממנו החיות במקום הנ"ל או לא ולע"ד קשה לומר דפליגי בדבר שלא נאמר בש"ס כלומר לדידי' הוי נבלה ולדידי' אינה רק טרפה, ע"כ לע"ד כי דברי הפרמ"ג מכוונים למ"ש התוס' חולין פ"ד ד"ה בעינן דשחט שנים ורוב שנים ועדיין מפרכסת הרי הא כחיה לכ"ד כדאמרי' בפ' העו"ה ורק בבהמה טהורה בשחיטה כשרה כיון דלענין אכילה הוי כמו דלא חי דהא פסק ממנו איסור אבמה"ח כמ"ש בדף ל"ג וכמ"ש באחרונים וזבחת ואכלת כשאתה זבחת מיד תוכל לאכול ואין כאן חיות כלל וזה ודאי גזה"כ דהא בבהמה טמאה או בזביחת נכרי הוי כחי לכ"ד א"כ מה יוסיף תת כח שנאמר כי גם למעלה יצא החיות גם במקום שחיטה לא יצא החיות לגמרי דהא הוי כחי לכ"ד אלא שכך גזה"כ דבמקום זה מותר מיד ע"י יציאה איזה חיות עד זמן הגבול ולמעלה ממקום שחיטה לא מהני כלל יציאת החיות מה שהוא אכתי מנ"ל דהוי כמאן דמנח בדיקולא אפי' בנפסק לגמרי דילמא הכי אגמרי רחמנא דאם אפי' במקום שאינו עושה רק טרפה האיך דמצרף כלי' שליש במקום שחיטה דהיינו שעשה נבלה בצירוף זה יצא החיות שמתיר מן הא מה"ת ומאיסור שאינה זבוח דהא גם בהגרים שליש ושחט שני שליש מדמה לי' לחצי קנה פגום והשיב עלה כאן במקום שחיטה וכאן שלא במקום שחיטה ועכ"ח מאן דמכשיר משום דעכ"פ מצרף באבר זה שישנו בו מקום שחיטה עכ"פ דודאי אם שחט בלב או בשאר איברים מקום שעשה טרפה וגמר בושט או קנה פשיטא דלא מצטרף אבל בקנה דהוי באבר שישנו בו מקום שחיטה ס"ל דמצרף ותדע דהא למשנה ראשונה הוי ס"ל דפסוקת הגרגרת אינו רק טרפה והאיך מהני השחיטה ומה דאינו רק טרפה ועכצ"ל דגזה"כ הוא ואין לנו להסביר בסברות האיך הגבול דמקום חיותא. וראיתי מ"ש מעכ"ת במ"ש הפרמ"ג מנ"ל להרמב"ם דנקובת הושט נבלה דילמא קושי' הגמ' לקמן מפסיקת הגרגרת דברובא ודברי מעכ"ת דבר שכלי והוספתי נופך בס"ד לפימ"ש התוס' רפ"ב דילפי' מכאשר דר"ת "רובו של אחד כמוה" והא אי' ברמב"ן בטעמי' דגם בעוף פסוקת הגרגרת נבלה אם כי דסגי בסימן א' והא נשאר לשחוט סימן א' ותי' דראוי לשחיטת ב' סימנים בעינן וי"ל דהה"ד דבעי ראוי לשחוט רובו ונקובת הושט דזה עכ"פ טריפה ודאי אין לומר דלצטרף לרובא דשחיטה וא"כ צריך לשחוט מעט יותר מהרוב בפגע בנקב א"כ אינו ראוי לשחיטת רוב משו"ה הוי נבלה וכסברת הרמב"ן הנ"ל ומ"ש מדברי הפרמ"ג או"ח סי' שט"ז ה"ק דאי לאו מי איכא מידי הי' ב"נ חייב משום אבמה"ח כ"ז שמפרכסת אלמא דכחי חשוב אי לאו גזה"כ ומי איכא מידי ע"כ לענין שבת שפיר אית בי' משום