לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי שצא

והנה אדמקש' מדברי הח"ס תקש' לי' דברי התוס' אהדדי וה"ה בר"פ כוכב הגזול בסוגי' דאוונכרי שהביא תוס' דברי הירושלמי בטעמי' דלא קני בייאוש דלא מהני יאוש בקרקע ורק נשתקעו שם בעלים וה"ט דאנס בלא נשתקעו דאינו אוסר ולמה לן נשתקעו ול"ל יאוש כלל תיפוק לי' לפימ"ש התוס' ר"ה הנ"ל יאסור ע"י זרעים של שלו ועכצ"ל כמ"ש מדברי רש"י ותוס' בקידושין דף ל"ט בסוף סוגי' דחדש דקרקע עצמו שייך לכלאים דכתיב שדך כרמך וכיון דקרקע אינו שלו לא מהני הזרעים דכמו שצריך ב' מינים או ג' מינים לר"י בכ"ד כן צריך לקרקע ולא מהני כלל מה שהזרעים שלו וע' במס' מנחות דף ט"ו דפעמים הזרעים לבד נאסרו בכלאים דרבנן ומשום קנס עכ"פ אין כאן קושי' לדברי מרן חת"ס שאין איסור כלאים שייכות להיות הזרעים שלו כנ"ל. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן ל"ו להנ"ל יק"מ בא לידי להודיע דעתי מדברי האבן העוזר שהביא מעכ"ת דמחמיר בביהכ"נ מכמה טעמים הנזכרים ובאמת מ"ש באבהע"ז כי מ"ש במג"א סי' שס"ו סק"י דעות המתירים מיירי בביהכ"נ של הפקר הוא דבר קשה הא במס' נדרים דף מ"ח משנה ערוכה דביהכ"נ של אותה העיר הוי כשל שותפין ע"כ אם מודרי' הנאה זה מזה אסורין ליכנס כמ"ד ויתור אסור וכן בתיבה וכיו"ב ורק מה שהוא לכל בני הגולה כגון הר הבית והעזרות והבור שבאמצע הדרך דהוי הפקר ושם בר"ן בטעמי' דביהכ"נ הוי כשותפין דהא קיי"ל דביהכ"נ יכולין למוכרה ע"י זט"ה במעמד אה"ע. ומעתה איזה ביהכ"נ אינו באופן זה ובמס' מגילה סתמא תנן כל ביהכ"נ וכן קיי"ל באו"ח סי' קנ"ג לבד בשל כרכים טעמא אחרינא אית בי' משים דמעלמא אתו כלומר שנתנו מכספם והם אינם לפנינו והוי בלא דעת בעלים וכמה גוונא דגם ביהכ"נ נמכר כמ"ש במ"ב כידוע ודברי האהע"ז בזה לא זכיתי להבין. והנה ראיתי בס' נזר ישראל עה"ל שבת סי' נ"ז שהביא דברי האהע"ו באורך ורוחב ושם כמה חולקים עליו ה"ה בשו"ת מנחת יהודא סי' כ"ג וברכ"י וכ"נ מתשו' רע"א סי' ל"ד וע' בס' הרב התניא סי' שס"ו ס"י ומסקנתו שם דאם אין בית דירה בחצר ביהכ"נ או אפי' יש בית דירה אחת לבד מותרין לטלטל מחצר לביהכ"נ דכולם נעשים כאורחים לביהכ"נ רק אם ישנו ב' דירות אוסרים זה על זה וכמו בשאר חצירות והנה נתן טעם דביהכ"נ אין תורת דירה עליו אם כי הוא דירה ממש מ"מ כיון שאין מותרי' לאכול שם רק הלומדים שם משו"ה אין תורת דירה עליו לאסור הטלטול לחצר וכנ"ל, ע"כ דעתי דבית המדרש שכ' רמ"א בסי' קנ"א דמותר לאכול ולשתות בו אפי' שלא מדוחק כמ"ש הר"ן והא עינינו רואים דאוכלים ושותין וישנים בביהמ"ד כמו ק"ק פה עושין כן בפשיטות ולפי"ד לעשות ע"ח בלא ברכה וכאשר הוא בק"ק סערענטש אין אתי יודע וכו' ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן ל"ז להרב הה"ג וכו' כש"ת מו"ה חיים יודא סג"ל דייטש. נ"י דומ"ץ בק"ק מאקאווע יצ"ו. ע"ד שאלתו כי בעירו ישנו בע"ב בני תורה שנוהגין אשר בעש"ק מעמידין טה"ע וקאפ"ע שמחממים ונותנים תחתיו "נאפט לאמפף" ומתחמם כל הלילה כדי לשתות בבוקר, וכת"ה דעתו לאסור דודאי שייך שמא יחתה אם כי אין כאן גחלים מ"מ בקל יותר י"ל שימשוך השרויף שידלק יותר בטוב וכיו"ב ודעת כת"ה אם בידי לאמור איזה היתר מה טוב. והנה אין דרכי לומר דבר מה שלא נמצא בפוסק ראשון או אחרון כש"כ מה שנמצא מפורש לאיסורא והוא בשו"ת פמ"א ח"א סוס"י פ"ד אשר בזמנו היו עושין ע"י שפירטו"ס ופתילה לתוכו וכ' לאסור בפשיטות דאם כי אינו על הגחלים מ"מ ידוע שאם ממרסין בשפירטו"ס הלהב עולה יותר ודמי לכירה שאינו אי גוף וקטום וכהאי דעססיות ותורונסין וחבית של ים דל"צ בישול רב דלהכי חסורין אפי' בשוגג למו"ש בכדי שיעשו, וה"נ טה"ע וקאפ"ע ידוע שא"צ בישול רב ודעתו עליהם ע"כ ברור דאיסור גמור הוא וחייבים חכמי הדור למחות בידם עכת"ד והביאו בשע"ת סי' רנ"ד וכן בס' נזר ישראל ע"ש, כיון דשלשה רועים חנו אשר כל ב"י נשען עליהם אוסרים באיסור גמור מי הוא אשר יערב לבו להתיר וק"ו הוא אם בפמ"א חושש שיהי' ממרס בשפירטי"ס אשר מלכלכך בו ידו כש"כ שניחש למשיכת השרויף כמובן. ב) וראיתי מ"ש כת"ה ע"ד מג"א ס' שמ"ח דפשיטא לי' דמגרר ד"א ברה"ר חייב וכמ"ש בתיו"ט וק"ל מדברי השמ"ק כתובות דף ל"א בשם הראב"ד וע' בא"ר סי' שינ"ח הנ"ל שהביא י"א דמגרר אינו חייב דודאי כוונתו ע"ד הראב"ד וע"ד מג"א אינו תמוה שלא הביאו דידוע שלא הי' בימיו לאורה ס' שמ"ק דרבינו בצלאל אשכנזי תלמידו של הרדב"ז מצא הכת"י של שמ"ק, ועוד אדקשי' לי' מד' הראב"ד לסייע לי' מד' התוס' שבת ח' ד"ה לא מחייב דנשנה שני פעמים דמגרר חייב בד"א ברה"ר או מרה"י לרה"ר מהאי דכתובות ופ' המצניע בגונב כיס בשבת דאם מגרר זירזא דקני חייב וכן שם דברי הר"י דאם מגלגל חבית ד"א ברה"ר או מרה"י לרה"ר חייב. וידוע מ"ש בסמ"ע חו"מ סי' כ"ה הביאו המג"א סי' תמ"ז סק"ד דבכ"מ הלכה כהרי"ף מלבד היכא דהתוס' חולקין עליו כש"כ נגד שאר פוסקים. ג) ע"ד המקוה מבאר ארטהעזי"ש הביא כת"ה שו"ת ד"ח עיי' בתשו' מרן חת"ס סי' ר"א עצתו, והנה בנדון כזה אין לדיין אלא מה