לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי שצ
Levushe Mordekhai Orach Chaim talitai 390 · לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי · free full Hebrew text
Open in the reader →וע' ביו"ד סוס"י א' בענין נאמנות ע"א לפסול גברא דהכל לפי מה שהוא אדם. ולפי"ד מעכ"ת עבר על הוראתו בפתיחת באדי"ל בחוהמ"פ העל"ט ושפיר קאמר דהוי מזיד ונראה לכל מי הוא ופשיטא דאין להתיר בשום אופן רק טראפי"ק או ווירטסהייזע"ר מפני הפסד הליצענ"ץ כידוע וגם כי מפורסם בעולם טעמים הנ"ל וליכא מ"ע, וגם להווירטסהייזע"ר אני מזהיר שלא יקח שום ריוח שלא יהי' נהנה מחמץ בפסח וידוע מ"ש בענין זה בסי' ת"נ וכש"כ מה שבא על החשבון דיש בזה ביטול מכירו כמ"ש בשו"ת מהר"ם שיק לענין אם חל ע"פ בשבת כמו בשנה זו ע"ש. ב) ע"ד שלא הי' מנין עד שמ"ע ואמר א' קדושה דעת מעכ"ת שלא לומר קדיש עם תתקבל גם דעתי כן ועיי' בנוב"י מהד"ת או"ח סי' ז' תשובה מבהמ"ח דשם מחלק בין תפלת שחרית ומנחה דנתקן הקדיש על תפלת הש"ץ בקול רם ומהני אפי' לענין אמירת קדושה אבל ערבית דלא נתקן תפלה בקו"ר ממילא שייך הקדיש ג"כ על תפלה בלחש, והא בנ"ז מבואר ברמ"א סי' נ"ה דאם באו מנין לאחר תפלת ברכות יוצר אין לומר תפלת שמ"ע בקו"ר אם זה שאמר קדושה הוי כשאר יחיד שאומר קדושה דדוקא היכא דנתקן לאמור ולהתפלל בקו"ר כולה שמ"ע מהני ג"כ ק"ר עד קדושה אבל הכא הא פסק רמ"א שאין לחזור לש"ץ להתפלל בקו"ר וע' במג"א סי' קכ"ד סק"ג בשם כנה"ג ואצ"ל. ידידו דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן לה להרבני החריף ובקי כש"ת מו"ה חיים ראטה נ"י אב"י בק"ק סערענטש יצ"ו. ע"ד העובדא שהציע לפני הרב הגאון אבד"ק פ"ב נ"י [ע"ל סי' י"ד אות ב'] תימה בעיני מעכ"ת שלא הבאתי דברי שו"ת יד יצחק ח"ב סי' ס"ז ולא ראיתי תשובה הנ"ל, לא ידענא מה נתחדש בתשו' זו הלא שאילת ראשונים הוא ברמב"ם פ"א מהל' מילה וכן בהל' רציחה והל' אבילות וכמ"כ בהל' ייבום וגם שי' הטור בזה ידוע וכולם הביא הב"ש באה"ע סי' קנ"ו סק"ג, אלא הדבר שנתחדש בנ"ז שחיות הולד ו' חדשים הי' ע"י תחבולת הרופאים דילמא דוקא חיות בטבע של עצמה דמוכח על קיומו ובריאתו משא"כ בהוספת כלי זכוכית כמו ברחם ופרנסתו דרך הטבור זה אינו הוכחה לבן קיימא והרב הגנ"י דעתו דגם על דרך זה יועיל החיות כמ"ש במס' חולין דף נ"ז בעובדא דר"י ב"נ ברחל אחת שנקדר קנה שלה ועשו לה קרומין של קנה וחיתה וכן בשמוטת ירך של עוף בעובדא דר"ש ב"ח ועשו לה שפופרת של קנה וחיתה ומסיק דתוך י"ב חדש הוי, א"כ משמע דאם היתה החיות יב"ח דכשרה אם כי הי' תחבולת כלים הנ"ל. ואני השבתי דאינו דומה לטריפות עפי"ד הר"ן בסוגי' דריאה בשי' רשיז"ל דאין סירכא בלא נקב והק' עלי' דא"כ מפני מה סירכא כסדרן כשר הא הוי קרום שעלה מחמת מכה ואינו קרום ותי' דזה כלל גדול דטריפה אינו חוזר להיות כשרה כמ"ש בפ"ד דמס' חולין ובשר בשדה טריפה דומי' דקדשים שיצאו חוץ למחיצתן דלא מהני החזרתן ומה שחזרה להכשרה כלומר דיש רפואה למכתן מעיקרא אינו טריפה אם כי לא נעשה רפואה הנ"ל כמ"ש בחולין דף נ"ד דמחו בכולייתא ומתה דמסיק דכשרה אם שחטו קודם דאי בדרי לה סמא חיה ע"כ כשרה אע"ג דלא בדרי לה סמא כיון שיש תיקון בעולם דאי טריפה לא חזי' לחיותה כנ"ל, וע"כ ה"נ בקרומין של קנה ושפופרת כיון דיש תיקון לחיותו של יב"ח היתה כשרה דמה לי סממנים ומה לי קרומין של קנה דדרשי' מקרא דבשר בשדה טריפה שאינו טריפה רק מה שאין לה תיקון אבל נפל של ח' חדשים וכיו"ב דהוי כמת ולא מהני בה שחיטה אפי' להוציא מידי טומאת נבלה מנ"ל דאם נמצא איזה תיקון לחיותו של ל' יום שנעשה ממתה חי' ועיי' בפ"ד דחולין ופ' ראד"מ דכן קיי"ל וכמ"ש ביו"ד סי' י"ג וע"ש בתבו"ש ס"ק ט"ו. עוד בנ"ז בענין לפטור ע"י ולד כנ"ל מחליצה אשר במס' יבמות דף פ' אמר ר"א דבן שמנה אין עושין בו מעשה עד כ' שנים ולא מהני שהיי' כ' יום ולא ס"ל כרבי דצפרניו ושעריו מוכיחים ולא כרשב"ג דשהיי' ל' יום הוי הוכחה גמורה דאינו נפל דחכמים פליגי עליהם ע"כ עד כ' שנים אין עושין בו מעשה לפטור מיבום ופסקו התוס' כר"א ובב"ש סק"ג הנ"ל הביא דבריהם בסופו משמע דכן ס"ל וזה חידושי' בנ"ז. ועפ"י תו"ד הנ"ל באתי לפרש דברי רשיז"ל בסוגי' דוושט קרום שעלה מחמת מכה בוושט אינו קרום ופרש"י דסלקא בהו לאחר זמן וסופו לסתור ורבים פי' דתרי מילי נינהו, ולפי"ד דטריפות שאני כמ"ש הר"ן דכל שיש לו תיקון מעיקרא אינו טריפה הכל חד דודאי אם לא הי' סופו לסתור הי' כשרה דיש לו תיקון אפי' לאחר שניקבה ע"כ דסליק לאח"ז ומלת סליק היינו שעלה כמובן כמו סליק לעילא כלומר לאח"ז שכבר נעשה הנקב וא"כ כבר בא הטריפות ומשום דסופו לסתור א"כ אין לו תיקון ומשו"ה אינו קרום ודינו כמו שאר טריפות על שם סופו אלא טריפות בעצם הוי כיון שאין הקרום קיים דסופו לסתור נמצא דאין זה רפואה ול"ה תיקון כלל, וכ"ז בטריפות אבל דבר שאינו מן החיות כמו נפל החיות אינו רק כזנב הלטאה במס' חולין דף כ"א כלומר דומה לו לענין הנ"ל. ב) וראיתי מ"ש מעכ"ת ע"ד מרן חת"ס חאו"ח סי' קכ"ח ממתני' דמס' כלאים פ"ז מ"ו באנס שזרע את הכרם ויצא מלפניו קוצרו אפי' במועד ופי' הרע"ב ותיו"ט דאע"ג דהאנס לא אסרן שא"א אוסר דשא"ש מ"מ אם הוסיפו מאתים לאחר שחזרה שוב נאסר א"כ לפימ"ש החת"ס שם דאינו דומה לדין אוונכרי דשאני קצירת חטים דעכ"פ הזרע שלו כלומר הזורע לפימ"ש תוס' בר"ה י"ג ע"א לענין קצירך ואינו חייב רק משום כחשא דארעא כמ"ש בב"מ דף ק"א.