לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי שפט

דברים בעלמא וצריך לחזור לראש הברכה ה"נ יהא חשוב הפסק אלא עכ"ח משום דל"ה ג' תיבות, עיי' תוספת שבת סי' רס"ח דבאמת תולה. זב"ז דמשו"ה יצא כיון דל"ה הפסק והמחבר לשיטתי' אם כי במחה"ש סי' תפ"ז השיב עליו דעכ"פ משנה ממטבע שטבעו חכמ"ם מ"מ לענין הפסק מודה דל"ה הפסק ועוד לפימ"ש המג"א דה"ט דיו"ט נמי אקרי שבת כמ"ש ממחרת השבת במס' מנחות פר"י וע' בברטנורה ותויו"ט ריש ביצה א"כ לענין הפסק ודאי ל"ח הפסק וגם הט"ז יודה לזה, ודוקא בשמ"ע של חול אם הזכיר של פסח בזה הוא דהוי הפסק ולא ס"ל כמ"ש בבאה"ט בשם האחרונים ע"ש. ועוד נלע"ד דכמ"ש הט"ז דהבדלה כולי יומא מענינו הוא דאתה חוננתנו בינה ודעת להבדיל שייך בכל יומא כן י"ל לענין שבת כל יומא זמנו כמ"ש ברפ"ב דביצה דב"ש אכל בחד בשבת לכבוד שבת ואם כי דלא קיי"ל כב"ש מ"מ אי' בספרי האחרונים דגם ב"ה מודים דעדיף טפי לעשות כב"ש בזה ועיי' במכילתא פ' יתרו דדרש בקרא דזכור את יום השבת שלא יהי' מונה לאחרים אלא ליום השבת כלומר א' בשבת ב' בשבת כמו דאנן אמרינן בכל יום ויום ועיי' בספרים דזהו מטעם הנ"ל א"כ כמו הבדלה בכ"י מענינו ה"נ שבת ולע"ד הוא ק"ו כמובן ולהכי שפיר ל"ה שום הפסק כנ"ל. סימן ל"ג להרב הה"ג כש"ת מו"ה אברהם איינהארן נ"י דומ"ץ בק"ק שטיינעמאנגער יצ"ו. ע"ד חצר שבתוכה עלייה הבע"ב דירתו בעלייה ושנים דרים בחצר שוכרים דירתן מבע"ב ושכחו ולא עירבו ע"כ עשה התקנה כמ"ש באו"ח סי' ש"פ ממס' עירובין דף ס"ט ובכ"מ ובדעתו דהדר בעלייה א"צ לבטל, והנה נראה מדברי כת"ה כי בני עלייה ומרפסת אינם אוסרים בשום ענין וה"ה כנפרדים מן החצר וזה לענ"ד צע"ג דהרי במתני' תנן דף פ"ג אנשי מרפסת ששכחו ולא ערבו כלומר עם החצר אבל ערבו לעצמן והקשה בתיו"ט הא במתני' דף פ"ה קתני והדר שם אינו אוסר ותי' דשם איירי שאין מקום דירה שאינו מוקפת בבנין ובדף פ"ג איירי שמוקפת בבנין וראוי לדירה לאכילה ולינה אלמא דפעמים גם מרפסת שייך בי' דירה ואוסר ובתפא"י על המשניות פי' בהדי' הדר שם אינו אוסר היינו במרפסת (גאלעריע) ולא בדירת של עלייה כלומר דהדר שם אוסר ואמת הדבר כי רשיז"ל פי' בהדי' במתני' דף פ"ג דסולם תורת פתח ותורת מחיצה ושניהם לקולא כמ"ש במס' עירובין דף נ"ט מ"מ נראה לומר דהיינו שאינו עושה להיות חצרו שלא יהי' רשאים לערב' שנים כמ"ש בפ' החלון כמה דברים פרצות וכיו"ב דהוי כחד חצר שאין מערבין רק א' ולא שנים ע"ש לענין כותל וחרוץ ומחיצה של תבן וכיו"ב וה"נ הא פי' בט"ז וכמ"ש בב"י בסי' שע"ה דמצי לערב' ורצה לערב א' כמו שאר חצרות דאם הוא כחצר אחד לגמרי הוה כחולק עירובו דבטל לגמרי כמ"ש בסי' שע"ב אבל לעולם אוסרים כיון שיש למרפסת ובני עלייה דריסת רגל דרך החצר כמו שתי חצרות זו לפנים מזו בדף ע"ה, והנה לכאורה הצריך בעלייה הם כחצר הפנימי ובגמ' יש מחלוקה אהא דתנן במתני' דאם הי' יחיד א"צ לערב ושם מחלוקה אם שנים בחיצונה ופנימי יחיד ובסי' שע"ח קיי"ל דאם בפנימי יחיד אף כי שנים בחיצונה אי"צ לערב וא"כ אפשר גם בנ"ז כן אלא מאן מפיס לומר דלענין חצר מרפסת ועליות ג"כ הוי לענין זה כשתי חצרות ממש. ומ"ש ת"ח א' דבעליות דידן דהוי דרך בנין מוקף מכל צד ל"ש כל הנ"ל ע' בדף ס' דמ"ש דמגופסת דאז הסולם אינו כמחיצה יש מקום לדבריו וע' בתוס' דף פ"ג דאם העליה אינו גבוה מן המרפסת אין לעולם תורת מחיצה ובעליות דידן אין העלייה גבוה כלל מן המרפסת כלומר מה שקורין גאנ"ג א"כ נראה דהוי כחד חצר ולא נשמע מעולם בכרכים כמו פרעסבורג וכיו"ב דישנם עליות ע"ג עליות מעלות ע"ג מעלות לעשות עירובין לעצמן רק הכל בחד עירובי חצרות ועוד מקום להאריך ומפני ח"כ וגם טרדות רבות צריכנא לקצר. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן ל"ד להרב הג' וכו' כש"ת מו"ה שלתיאל אייזיק סג"ל נ"י מו"צ בק"ק פעלעדיהאז יצ"ו. ע"ד שאלתו בנחתום אשר נתברר כי מתחיל הגיבול ע"י נכרי קודם יציאת ש"ק. הנה כבר הלכו בו נמושות ע' בשו"ת אהל אברהם סי' ד' (מהגאון העצום שהי' אבד"ק קאבעלסדארף אשר מנ"כ באה"ק כידוע) אשר השיב בענין זה כי הנחתומים באמרם שאם צריכין להכין מעשה אופה ליום א' א"א בלא התחלה בזמן הנ"ל והרחיב בתשובתו לאמור להסיר חששא אפי' בקבלנות ואריסות וקציצת שכר לקבל פרס ממעשה אפיי' משום דקובע מלאכתו בשבת דאוסר במרדכי אפי' ע"י קבלנות ע"כ פתח שני צדדי היתר דהיינו שיקנה קמח לפלטר דרך מכירה גמורה ושלא יעשה בביתו של ישראל הגיבול וטוב מזה כי הנכרי יהא פלטר ולמכור בחנותו יד על יד דאז סרו כל החששות כלומר משום קובע מלאכתו וגם חשש מ"ע וגם יש לדמות למכס כי זה אומנתו ופרנסת ביתו ופוסק חיותא אם לא יכול להכין הנ"ל ליום א'. ויען כי דבריו עמוקים מסברא וגמרא ע"כ א"א לי לבאר הכל ע"נ באר היטב וצריך מעכ"ת לעיין בס' הנכבד הנ"ל אם ברצונו להמציא היתר וגם יהי' בטח כי הנחתום ישמע ויעשה כהוראתו. וע"ד אם עד א' נאמן להעיד על הנחתום במה שעובר הביא מעכ"ת דברי הרמ"א בח"מ סי' כ"ח, והנה ידוע כי הנוב"י מהד"ק סי' ל"ה האריך מאוד בכלל זה אם כי עובדא הנ"ל הי' בענין חמור מ"מ ים ללמוד לענין זה