לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי שפח

ראיתי מ"ש ע"ד יד אפרים סי' שס"ו דמני שעושה עירובי חצרות וע"ת כאחד יברך על שניהם ברכה אחת, וכן הביא בשם מהר"מ די בוטין ורק דעתו שיפרש העירובין והקשה עליו ממ"ד במס' סוכה דף מ"ו בברייתא היו לפניו מצית הרבה ת"ק ס"ל דמברך ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על המצות ור"י ס"ל דמברך על כאו"א בפ"ע ואמר ר"ז הלכתא כר"י וכ"פ כל הפוסקים וא"כ מ"ש עירובין וכ"כ בחיי"א כלל ק"ב ובנשמת אדם הקשה כמ"כ מהאי דמס' סוכה ותי' שם דשאני התם דשם כמו מצות תפילין ציצית ונטילת לולב דשמות מחולקים בנוסח ברכה משא"כ הכא דהכל בנוסח מצות עירוב עיי"ש בשם ש"ג, וכת"ה כתב עלי' דאין כל חדש דכ"כ בתשו' הריב"ש סי' שפ"ד לחלק בגוונא זו ממ"ש מתוספתא וכן בירושלמי דהמפריש תרומות ומעשרות מברך על שניהם כא'. והנה ככל חזיון הזה אי' בתשו' בית אפרים חאו"ח סי' ד' והביא ג"כ דברי הריב"ש הנ"ל וזו אשר רמז עלי' ביד אפרים הנ"ל. והנה ראיתי בת הריב"ש ולע"ד אין כ"כ ראי' גמורה דשם קאי ע"ד בעל העיטור דס"ל במילת שני תינוקת דמברך על כאו"א משום דא"א למול ב' תינוקת כא' וכדאמרי' בפ' כסוי הדם אמחלוקת ר"י ות"ק בשוחט חיה ועיף דת"ק סבר כסוי א' לכולן ואמרי' בגמ' דמודה ר"י לענין ברכה שאינו מברך אלא ברכה א' ופריך הגמ' מתלמידי דרב דיתבי בסעודתא קאי עלייהו ר"י סבא א"ל הב ליבריך א"ל הב לשתי א"ל ר"י סבא כיון דאמר הב ליבריך איתסר לי' למשתי חמרא ותי' בגמ' שאני התם דמשתי וברוכי בהדי הדדי אי אפשר הכא אפשר דשחיט בחדא ומכסי בחדא, וא"כ ה"נ א"א לממהל ב' תינוקת כא' ועד"ז פליג הריב"ש דבחדא מצוה ל"ה הפסק וסילוק אפי' א"א לעשות כא' דדוקא בב' מיני מצות כמו במס' סוכה הנ"ל בהיו לפניו כמה מצות דת"ק ס"ל דמברך בכללא אקב"ו על המצות ור"י פליג דמברך על כל מצוה ומצוה דתן לו מעין ברכותיו ואפסק' הלכה כר"י שאני התם דאיירי בב' מיני מצות משא"כ במצוה שהוא במינו כגון מילה שחיטה ובדיקת חמץ אפי' כמה מילות וכמה שחיטות ובדיקות חמץ כיון שהן מין א' מברך ברכה אחת אפי' אי אפשר לעשות' כא' ומ"ש בגמ' למשתי ולברך א"א לעשות כא' והוי הפסק משום דעביד מעשה נראה כסילוק וכמ"ש התוס' דזה הטעם משום סילוק אבל אם בתוך הסעודה עומד ומתפלל אם כי א"א לעשותו כא' ל"ה הפסק וסילוק ושם הביאו התוספתא אם בא להפריש תרומות ומעשרות ברכה א' לשניהם להפריש תרומות ומעשרות א"כ ממילת ב' תינוקת ודאי ליכא ראי' דזה הכל אחת. וכן אפי' מהתוספתא אינו ראי' דאפי' נימא דמצות הפרשת תרומה לחוד ומעשר לחוד מ"מ שניהם מין א' לתקן הטבל דהא אפי' בתיקון איסורין מברכין כמו במצות שחיטה ביו"ד סי' א' וד' הט"ז שם ידועים אבל ע"ת וע"ח וע"ת אם כי נוסח הברכה אחת אבל ענינם אינם שוין דע"ת משום הכנה וע"ח משום אחדות הרשות לדירה וע"ת לענין שביתה ע"כ צל"ע בענינו של ד"ז. וע"ד מ"ש המג"א סי' כ"ה לברך על מצות תפילין בפת"ח תחת הוי"ו דאפי' למ"ד דב' מצות הן מצות בפת"ח ג"כ מורה על כמה מצות כמ"ש מצות ה' ברה וגו' והקשה בחיי"א כלל י"ג סי' י"א ממס' הוריות דף ד' במ"ש במתני' דאין ב"ד חייב קרבן הע"ד אלא בטעו והורו לבטל מקצת ולקיים מקצת כגון שבת דהורו דיש שבת בתורה אבל המוציא מרה"י לרה"ר פטור אבל אם הורו שאין שבת כלל בתורה פטורין ויליף לה חזקיה מקרא ועשו אחת מכל מצות ולא כל מצות ופריך הגמ' מצות תרתי משמע (כלומר מצות טובא כגון נדה שבת וע"ז והיינו דעבד חד מהני או שבת או ע"ז או נדה) ומשני מצות כתיב כלומר מקצתה של מצוה אחת אלמא דמצית פת"ח ודאי משמע אחת, וכת"ה הוסיף להקשות במ"ד במס' כריתות דף י"ז במחלוקת ר"א וחייא ב"ר דר"א ס"ל דיש אם למסורת ומצות כתיב ומחייב אשם תלוי אפי' בספק חתיכה אחת וחייא ב"ר ס"ל דבעי' א' משתי חתיכות לחייבו א"ת דיש אם למקרא ומצוות קרינן אלמא מצות חדא משמע, והנה לזה י"ל דיש דשניי הכתוב דרשינן כן ולא משום משמעות וע' בתוס' סנהדרין דף ד' וסוכה דף ו' שהביאו שם התוס' כמה מקומות דדרשי' תרווייהו מקרא ומסורה דלא בחינם שנה הכ' ואין פלוגתא רק במקום דמכחישו אהדדי וא"א לדרוש שניהם, אבל ראיתי בבאר שבע שהק' להיפוך במ"ד בגמ' מצות כתיב הניחא למ"ד דיש אם למסורת אבל למ"ד דיש אם למקרא מצות נמי תרתי משמע והא איכא פלוגתא בזה במס' כריתות הנ"ל ותי' דדרשה זו אינו עיקר ורק גלוי מילתא בעלמא ועיקר סמך במ"ש עולא שם דילפי' מונעלם כמו ונעלם מן דבר דדרשי' המ' למעלה ולמטה. וראיתי בס' הורה גבר עמ"ס הוריות דלד' באר שבע מתורץ הקו' ממ"ש ע"ד מג"א משם דאינו עיקר דרשה לדרוש בלשון חדא מצוה ועוד תי' דאין כוונת מג"א דמצות בפת"ח הוא לשון רבים אך ורק דקאי על כל מצוה ומצוה ומתורץ נמי בזה מ"ש עוד בחיי"א וכן הקשה בחמד משה דהא ממקומו הוא מוכרע דכתיב מאיר"ת עינים ולא מאירות עינים כמובן. והנני לסיים בכל חתמי ברכות ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. בשולי המכתב. וראיתי מ"ש ע"ד מר אביו הגאון ז"ל בשו"ת בית שערים שחדש דברים דלא חשוב הפסק אלא ג' תיבות כמו שלום עליך רבי דהוי בתוך כדי דיבור בשיעור' כמ"ד בגמ' בכ"מ, וכת"ה מביא ראייות מכ"מ דאפי' דיבור א' חשוב הפסק וכמ"ד בסי' ק"ד אפי' המלך שואל בשלומו לא יפסיק ומשמע כש"כ להדיוט והא להדיוט סגי בשלום עליכם ב' תיבות ועיי' בתוי"ט רפ"ב דברכות ומ"ש הב"ש ראי' מסי' תפ"ז דבאם טעה ביו"ט וחתם מקדש השבת ובתוכ"ד אמר מקדש ישראל והזמנים יצא דתכ"ד כד"ד ולד' הט"ז סי' ק"ח דס"ל דאם הזכיר בשמ"ע מענין מאורע של שאר ימים כגון בחול הזכיר של פסח דהוי הפסק כמו