לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי שפו

מתנה ואלוה לך אם הלוה אדם חשוב הוי רבית כמ"ד במס' קידושין פ"ק דאם אשה אמרה תקבל ממני מתנה ואקדש אני לך באדם חשוב מקודשת ופי' רשיז"ל שם שהיתה נתנה פרוטה לאדם שיפייס לאדם חשוב לקבל ממנה מתנה וכן אמר המלוה ללוה אמור לפלוני שיתן לך מתנה ואלוה לך הוי רבית גמור ג"כ מה"ט דהי' נותן פרוטה ואפי' אינו אדם חשוב, א"כ חזינן דהאי סברא שהי' נותן שכר הוי הנאה והא הט"ז פוסק כן בבירור והמחבר הביאו בשם יש מי שאומר ולא הביא שום חולק ע"ד שהם בשם רבינו ירוחם, ומ"ש הגנ"י ממודר ממעיין וכל מלל"נ כבר השבתי מדברי מרן החת"ס חיו"ד סי' ק"ל. שמתיישב כל הנ"ל. [וע' בסי' שאח"ז]. סימן ל' להרב הה"ג וכו' מו"ה ישראל אברהם אלטר נ"י האבדק"ק עדעלעני יצ"ו. הנני בזה ע"ד אשר נדברנו יחדיו ע"ד ראיית האומנות במלאכה האסורה ביום ש"ק למען גמר אומנות הנ"ל, הנה בתשו' תה"ד סי' ס"ג מבואר כל הצורך והמג"א הביאו בקיצור בסי' ש"מ סק"ח, ולמען לאמור כי בתה"ד העיר במ"ש כת"ה ממס' שבת דף ק"ג אעתיק לשונו וז"ל ע"ד אשר שמע מגדול א' שקבל מרבותיו דאסור לרשום באויר צורת אותיות ואמר הטעם שבזה מאמן ידיו במלאכת הכתיבה דהכי אמרי' בפ' הבונה דף ק"ג דמשו"ה חייב מכה בפטיש משום דמאמן ידיו והשיב עד"ז הא טעם זה דחה בגמ' הנ"ל אלא מעתה חזא אומנותא בשבתא וגמר ה"נ דמחייב וע"כ נדחה טעם זה ומסיק אביי ורבא טעם אחר ושוב כתב וי"ל דטעם זה נדחה וכי משו"ה יתחייב חטאת אבל מ"מ שבות דרבנן איכא, אלא דתקש' אלא מעתה אסור למחזי אומנותא ולגמור ויש לחלק בשבות דרבנן בין היכא דקעביד מעשה בין דלא קעביד מעשה וכוונתו דשפיר תקש' לענין חיוב חטאת דודאי מדאורייתא הוא דנימא חזא אומנותא וגמר דלחייב חטאת דאין לחלק בין דקעביד מעשה בין דלא קעביד מעשה אבל לרשום אותיות באויר מפני שמאמן ידיו דאינו אלא שבות וכן לענין מחזי אומנותא דלא קעביד מעשה שפיר י"ל כיון דלא קעבד מעשה שניהם מותרים וע' בברכ"י סי' ש"ו שהביא מהר"מ פורפינצא מ"ש דמותר לראות אומנות ולגמר אם אינו בטורח עיון רק בקל ראיית עינים. והנה בתשו' יעב"ץ ח"א סי' מ"א האריך מאוד לענין מי שמלא ידיו ללמוד חכמת ניתוח לחכמת הרפואה דאסור לראות במקום קיבת חכמיהם אם כי לעונג וטיול מותר אבל ללמוד אומנות הנ"ל אסור ומ"ש בגמ' מס' שבת דף ק"נ תינוק ללמדו אומנות דוקא פסיק' לבד שרי אבל לא ללמוד אומנות הנ"ל. וחידוש פלא שלא העיר מדברי גמ' הנ"ל וע' בשע"ת סי' ש"ו שהביאו וגם בברכ"י הנ"ל מביא סמוך במ"ש בשם מהרמ"פ, ולכאורה הא סותרים אהדדי ואפשר שנשמר בזה ממ"ש דדוקא בראיית עינים קל ולא בטורח העיון וחכמת הנתוח ודאי צריך טורח בעיונא וע' בס' נזר ישראל סי' י"ד ס"ק י"ב וסי' ל"ו ס"ו. ב) וע"ד קנין מחפורת שעושין להוציאה ע"י סוסים, והנה ידוע אשר כיו"ב התירו באחרונים וכמ"ש מרן חת"ס סי' כ"ז לסמוך ע"ד הרבינו נטרונאי גאון באשר עוד לא נתפרסם שהוא של ישראל, ואשר מתדכזין בשביל פועלי יום יום כבר אמרתי שאין ההיתר ברור רק כמ"ש בשו"ת פרשת מרדכי סי' י"ב שותפות וקבלנות כלומר שישכיר' לגוי או לשכרו בקבלנות בדבר מה לכל הימים ולא לקבוע יום ש"ק וכמ"ש ברמ"א סו"סי רמ"ה ובמג"א שם, ולענין שביתת הבהמות מפשטות דברי מרן החת"ס משמע דבאופן זה מותר לכתחילה דהא קאי על שחכר משר כפרים האיך יעשה ועד"ז קאמר דמבואר בסי' רמ"ו וכן בתשו' מהר"ם שיק סי' ק"ט נראה דמיקל עוד יותר מזה ומשמע ג"כ דמותר לכתחילה לעשות שותפות עם הגוי ולמכרו לגוי עם אחריות הכל כמבואר בסי' רמ"ו והא ג"כ נשאל באיש אשר מחייתו ע"י סוסים האיך יעשה. אלא שדבריו סותרים אהדדי במה שהחמיר בסי' ק"ד כדברי תשו' צ"צ וכן דברי מרן חת"ס מסי' נ"ז אשר שם ציין ע"ד הש"ע סי' רמ"ו וסיים שאין כאן בית מיחוש ובסי' כ"ט אם כי דעתו דהיכא דאיכא הפסד גמור גם הצ"צ מודה ורק היכא דאינו רק מניעת הריווח ומ"מ סיים שלא יצא היתר בזה מתח"י אלא שבזה י"ל דלא מטעם דברי צ"צ החמיר אלא דלכל היתר דברי' כאשר פקפק משום מ"ע וכיו"ב אבל דברי שו"ת מהר"ם שיק אין בידי ליישב, גם מ"ש בשם שו"ת שו"מ ח"ב סי' ס"ז דצריך להקנות לגוי שמחוץ לביתו כמו באו"ח סי' תמ"ח, ועיינתי בת' שו"מ שהשיב עד"ז דגם שם מחלוקת הט"ז ומג"א בזה ובח"י מיישב דהטעם משום שיעשה משיכה לביתו. והנה במג"א ל"כ בפי' שדוקא לעכו"ם אחר רק כ' דגם החמץ יוציא חוץ לביתו. ומשמע מזה דהגוי ודאי צריך להיות חוץ לביתו אבל מדברי מחה"ש משמע דאין זה סברת מג"א דהא כ' דזה דעת הב"י אבל כל האחרונים חולקים עליו דמה לי אם הגוי בביתו או חוץ לביתו וגם למשרת מותר למכור רק לעבד כנעני ל"מ דידו כידו ואין דרכו של מחה"ש לכתוב בפשיטות שלכ"ד מג"א, ע"כ לענ"ד דהמג"א כ' רק דברי הש"ע המחבר שהוא הב"י שכן דעתו וגם מ"ש השו"מ דבח"י כ' הטעם משום משיכה צריך להיות הגוי חוץ מביתו לא מצאתי בדברי ח"י ואדרבא כ' ע"ד תה"ד דטעמו על החמץ שיוציאנו חוץ לביתו משום המשיכה אבל גוי משרת מפני מה אין בידו למשוך לסימטא וכיו"ב, וגם דברי הח"י לענ"ד תמוהים כ"ז להבין שכ' ע"ד ט"ז משרת שלו היינו עבד כנעני שלו ושכן פי' בשער אפרים סי' ג' ועד"ז השיב בפשיטות דיד עבד כיד רבו ולא מהני כמו לענין עירובין ועיינתי בשעא"פ וראיתי כי כוונתו אחרת שם השאלה אם יכול להקנות החמץ לשפחה שקנוי