לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי שפה

ומ"ש ע"ד ראי' מהר"ם שיק שם מנדרים דף ל"ה במתני' שמתירין ללמדו הלכות ואגדות וכ' הר"ן משום דמלל"נ ובל"ז הי' אסור דחשוב הנאה, משום דשם המלמד עשה פעולה וכן מנדרים דף מ"ח אם אסרו הנאה זמ"ז דאסורין בדבר של אותה העיר ביהכ"נ וספרים ג"כ בכלל ע"ש, דהוא מטעם שנהנה מחפץ של חבירו וגם מ"ש המהר"ם שיק מאיסור ספרים הא מלל"נ וצ"ל דהי' מוכרח לקנות ספרים אחרים וה"נ בנידון שלנו הוא נהנה שאינו צריך לדבר אחר ללמוד הניתוח, והוכיח הגנ"י דעכ"ח אין זה הנאה רק גרמא דאל"כ אמאי הנודר הנאה משופר ומעיין דמותר בשל מצוה דמלל"נ נימא ג"כ דנהנה דהי' צריך ליתן שכר בעד זה א"ו דאין זה הנאה רק גרמא והנה לפי"ד הגנ"י אם הי' אוסר לעצמו ספרו הי' מותר דליש סברות הנ"ל והאיך יפרנס דברי התוס' שבועות מ"ד ע"ב לר"י דס"ל שומר אבדה כש"ש דפטור מליתן פרוטה לעני דעוסק במצוה פטור מן המצוה והקשו ממודר הנאה משופר ומעיין דמותר לתקוע ולטבול משום מלל"נ ואמאי הא מיתהני לר"י דחשיב לי' בהכי כש"ש ותי' דיכול לכוין לתקוע ולטבול במקום שלא יבא שם עני באותה שעה ע"ש אלמא דס"ל עוד יותר מזה מה שבא בשכרו וע"כ צריך ליישב כמ"ש מרן החת"ס חיו"ד סי' ק"ל כמה חילוקים בסברות מסבירות ועליהם מרמז בשו"ת מהר"ם שיק הנ"ל, וע' בב"י בכה"ג שהביא מהרשב"א קו' הנ"ל מספרים מפני מה אסור הא מלל"נ ע"כ לא גריס במתני' שם ספרים א"כ קו' ראשונים הוא, ומ"ש הגנ"י ג"כ להקל משום איסה"נ דהוי שלכדה"נ תמוה בעיני שהעלים עיניו המאירות מד' המל"מ פי"ד מהל' מ"א דאיסה"נ של מת אפי' שלכדה"נ אסור מה"ת דלא כתיב בי' אכילה ע"ש וכ"כ בהגהות הגאון רע"א ז"ל בע"ז י"ב ע"ב והוא כפי"ד התוס' שם וכן במס' פסחים כ"ו דבע"ז ותקרובת ע"ז אסור אפי' שלכדה"נ דלא כתיב בי' אכילה בתורה וה"נ כן הוי. וראיתי בדברי הרה"ג העורך נ"י שהביא ראייות דגם רופאי ישראלים עכ"ח למדו חכמת הניתוח, ולע"ד עוד להוסיף מתוספתא פ"ד דמ' אהלות הובא במס' נזיר דף נ"ב מעשה שהביאו קופה מלאה עצמות לביהכ"נ של טרסיים והניחוה באויר ונכנס תודוס הרופא וכל הרופאים עמו ואמרו אין כאן שדרה ממת אחד כלומר ואין הנזיר מגלח על אהילו אפי' לר"ע וע"ש ברשיז"ל שתודוס הרופא הי' בקי ומומחה אם הן ממת אחד או שני מתים, ולבקיאות זה ודאי צריכין ללמוד ושימש ע"י חכמת הניתוח, וכן במס' נדה דף כ"ב אמר ראב"צ שני מעשים העלה אבא מטבעין ליבנה מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים ואמרו להם אשה זו מכה יש לה בתוך מעיה שממנה מפלת כמין קליפות תטיל למים אם נמוחו טמאה ושוב מעשה באשה שהיתה מפלת כמין שערות אדומות ושאלו ג"כ כנ"ל תטיל למים אם נמוחו טמאה אמר ר"ל ובפושרין, ולידע כל זה ודאי צריכין ללמוד חכמת הניתוח ע"י מעשה ממת. אלא שי"ל שלמדו ממתים של א"י וכמ"ש בתשו' מרן חת"ס שרמז בתשו' מהר"ם שיק ועכ"פ מוכח דשל א"י אינם אסורים בהנאה וגם ליכא משום ניוול וכמ"ש ידידי הגאון כ"י. ובעיקר הלכה זו וליישב דברי השאילת יעב"ץ הנ"ל שלא הזכיר ולא רמז ע"ד נהנה מאיסה"כ ע"י לימודו בחכמת הניתוח בהסתכלות שלו י"ל עפי"ד הר"ן נדרים ל"ט במ"ד באם נכסי מבקר אסורים על החולה דנכנס לבקרו עומד אע"ג דהחולה נהנה ממנו מ"מ המבקר מצוה דילי' קעביד ולזה מתכוון והחולה ממילא מיתהני וזה מותר אבל מעשה בידים אסור אפי' במקום מצוה דאל"כ הא דתנן לקמן באם אין למודר מה לאכול ילך אצל חנוני או מניח על הסלע והמודר נוטל מעצמו אלמא דע"י שעשה בידים אסור ליתן לו. וא"כ בנ"ז ג"כ דהא ודאי' לימוד חכמה זו מצוה הוי כמ"ש היעב"ץ כ"פ חדא לימוד אומנות לחיותו בריוח וגם אית בי' חיותא דבריאות אלא שמ"מ אסור לימוד זה בש"ק לדעת הרמב"ם דודאי כמה שבותין אסרו אפי' במקום מצוה כמ"ש בש"ע סי' ש"ו וסי' ש"ז ואפי' קריאה בכתובים אסרו דהוי ודאי מצוה אבל באינו רק משום נהנה כיון דאינו עושה מעשה ורק ממילא מיתהני אם מתכוון למצוה אין כאן איסור לסברת הר"ן הנ"ל וזה ודאי שייך לומר בדורות שהיו הרופאים צדיקים וחסידים עיי' בשלה"ק הל' תשובה ע"כ בזה"ז צריך זהירות לפסוק דבר בהלכה זו כמובן. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. מ"ש ע"ד הרב הגאון אבד"ק סעמיהאל נ"י משמי' דס' תניא ומעדני שמואל דאסור להריח בפת של חמץ בפסח מקורו מאו"ה כלל ל"ט דין ל"ג בהג"ה שם דאסור להריח ובפת של נכרי כתב שאינו מדינא נראה מדבריו דלא כריב"ש הביאו הרמ"א סי' תמ"ג דפת של גוי אסור בהנאה כשל ישראל וע' בח"י שם שהביא דברי או"ה הנ"ל. וסיים ג"כ דלדידן פשיטא דאין חילוק בין של נכרי בין של ישראל ושם באו"ה הביא דברי המרדכי פ"ב דמס' פסחים דקול ומראה וריח מעילה הוא דלית בי' אבל אסור להנות ממנו, א"כ בפי' נאמר דגם בחמץ איכא כללא זו ולא רק בהקדש, ומה שדייק הגנ"י מהסתכלות בדיוקנא דאסור מקרא דאל תפנו אל האלילים ואם הסתכלות מקרי הנאה א"כ בלא"ה אסור וכבר השבתי דלפי' רשיז"ל וכ"ד התוס' בע"ז דאיירי בדיוקנא בעלמא שאינו ע"ז ודאי אין כאן הוכחה כלל ושוב נתיישבתי דבלא"ה ל"ש כנ"ז דהכא מסתכל בניתוח ללמוד חכמתו וחשוב נהנה בלמדו חכמה הנ"ל אבל הסתכלות בדיוקנא וכי מיירי דוקא להנות ממנו בהסתכלות זה אלא דהסתכלות בעלמא ג"כ אסור כגון לדעת צורתן או אפשר דגם לצחוק אסור ג"כ וע' ברמב"ן פ' קדושים שלא יתן דעתו בענינם כלל וכי זה מקרי נתנה באם אין דעתו לאיזה לימוד או שאר הנאות. והנה בחור מופלג אשר בביתי העיר מד' ט"ז יו"ד סי' ק"ס סק"ח דאם המלוה אומר ללוה תקבל ממני