לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי שפד

ימי השבוע דאיכא ג"כ עשה זו בשעת היתר גמור ואינם באים ובשבת דצריך לעבור על התחומין מצטדקים לבא דעכ"ח סומכין על מ"ש באו"ח סי' צ' דמשמע דאם אין ביהכ"נ בעירם אין מחויבים לבא למנין במקום אחר רק יתפללו עכ"פ בזמן שהציבור מתפללין כמ"ש שם ברמ"א ומג"א א"כ מה עדיפותא דשבת בענין זה ואי משום לשמוע קריאת התורה אין מחויבים רק בפ' זכור ולקצת דעות גם בפ' פרה כמ"ש בסי' תרפ"ה ע"כ אין לדמות לשופר ושאר מצות שמחויבים והם על כתפי' דגברא וכמ"ש הח"ס שם לענין דאינן מחיוב כל קידוש ביין כ"כ אין בידי להסכים לעשות נגד דברי תשובו מהר"ם שיק ומהרי"א. וע"ד פלפולא י"ל כי אם כולו מדרב' י"ל דהוי עול"ת וחכמים עשו חיזוק לדבריהם אבל אם י"ב מיל מדאו' ליכא רק ל"ת כמ"ש הרשב"א במס' יבמות לענין לאו דמחמר אם כי דבר חריף הוא מ"מ קשה לומר יציבא בארע דא"כ לאותן דעות דבהמה וכלים הנגררים אחרי בעליהם ולפימ"ש בסי' ת"ד דלגביהם אינו כלל מדאו' יהי' בהם משום עול"ת וע' שבת קי"ד דאפי' קניבת ירק מרבינן להיות איסור עשה אם כי שאינו מלאכה כלל דהוי בתלוש ואין בידי להאריך מפני ח"כ ל"ע, ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלר ה"פ מאד יצ"ו סימן כט להרב הגאון כש"ת מו"ה דור צבי כ"ץ נ"י המו"ל קונטרס "תל תלפיות". הנני ע"ד מ"ש בת"ת (מחברת ל"א אות ע"ד) מדברי השאילת יעב"ץ ח"א סי' מ"א בענין לימוד חכמת הניתוח ביום ש"ק ע"י ראייה והסתכלות במעשה הנ"ל והביא הגמ' שבת ק"כ במ"ש בס"ד כ"ד רשב"ג דאף המכה בקורנס על הסדן חייב מפני שמאמן את ידיו וקשו בה בני רחבה אלא מעתה חזא אומנותא בשבתא וגמר ה"נ דמיחייב, וס"ל להיעב"ץ חייב הוא דלא אבל איסורא איכא ככל פטורי דשבת כבר מג' דברים, ותמוה בעיני שלא זכר השר דברי תה"ד סי' ס"ג דס"ל דמותר לגמרי ושאני משאר פטורי דשבת משום דלא עביד מעשה וחילוק זה הוא מוזכר בריש שבת ג' ע"א אהא דקתני במתני' פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בע"ב או שנטל מתוכה והוציא העני חייב ובע"ב פטור והיינו פטור ומותר ופריך הש"ס מי איכא בכולי שבת פטור ומותר הא אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל חסור בר מהני תלת דפטור ומותר צידת צבי וצידת נחש ומפיס מורסא ותי' הגמ' כי איצטריך לי' לשמואל פטורי דקעביד מעשה פטורי דלא קעביד מעשה איכא טובא וכ"ד המג"א סי' ש"מ סק"ח דמותר לראות אומנות בשבת אע"ג שמלמדה וה"ה שני עמודי ההוראה שמתירין גם לכתחילה. וראיתי מ"ש ידידי הרב הגאון אבד"ק סעמיהאלי נ"י דבהסתכלות אינו נהנה מאיסור הנאה אפי' לומד עי"ז חכמת הניתוח והשיג בזה ע"ד תשו' מהר"ם שיק חיו"ד סי' שד"מ אשר אתי' עלי' משום איסה"נ של מת, והנה המהר"ם שיק לא מפי עצמו אמרו ה"ה מתשו' מרן חת"ס חיו"ד סי' של"ו דג"כ דן בזה משום איסה"נ של מת דילפי' מיני' איסה"נ דתקרובת ע"ז ומת מעגלה ערופה כמ"ש במס' ע"ז פר"י ורק במת עכו"ם מיקל כמ"ש ממס' בכורות דף מ"ה, והנה סברת הגנ"י דהוי בכלל מ"ש בפסחים כ"ו [ובכריתות ו'] דקול ומראה וריח אין בהן משים מעילה אם כי נאמר שם מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא זה דוקא בהקדש ונביא ראי' ממ"ש בשבת קמ"ט דאסור להסתכל בדיוקנאות משום אל תפנו אל האלילים ואם יש בו משום איסה"נ תיפוק לי' דבלא"ה אסור משום איסה"נ, והנה ביו"ד סי' קמ"ב סט"ו פסק המחבר דאסור להסתכל בנוי ע"ז כיון שנהנה בראייה והוא מד' רבינו ירוחם ומטעם הנ"ל גופא דבקול ומראה וריח מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא והוא הלכה פסוקה בש"ע אלמא דלאו דוקא בהקדש כך הלכה דהה"ד בע"ז ובש"ך משמע דכן הוא בכל איסה"נ שבתורה ומ"ש ראי' ונדיוקבאות הנה במחלוקת שנוי' דרש"י פי' שם בפשיטות דאיירי בצורות שבני אדם מציירים בכותל חיות משונות או דיוקנאות של בני אדם כו' ואל תפנו אל האלילים לשון חללים אבל התוס' שם פי' דאיירי שעשאה ע"ז והוכיחו כן מדאמרי' בע"ז דף כ' דר"מ ב"ר סימאי נקרא בנן של קדושים דלא איסתכל בצורתא דזוזא משמע דאחרים הוו מסתכלי ומותר מצד הלכה אלא דשוב ראיתי בתוס' בע"ז שם נראה דחזרו מפירושם דשם הקשו מה רבותא דר"מ ב"ר סימאי דהא במס' שבת דרשי' מאל תפנו אל האלילים דאסור להסתכל בדיוקנאות אפי' בחול ותי' דרבותא דר"מ ב"ר סימאי דאפי' בצורתא דזוזא שרגילין להסתכל בו תדיר דאין בו משום אל תפנו ואפי"ה לא מסתכל ועכ"ח הדרינן לפי' רשיז"ל א"כ אין מכאן ראי' כלל וכנראה דהרי התוס' במס' ע"ז נשנה באחרונה, ומ"מ י"ל דהך דסי' קמ"ב להכי אסור ההסתכלות בנוי עז לפי שגופו עצמו נהנה אבל שאר הנאות שהם מצד וויתר או לתא דממונא אין המראה אסור וכיו"ב מחלקים בתוס' ב"ק ק"א ד"ה ולא יצבע עיי"ש, וכן מחלק בהגה"א פ"ק דמס' שבת והסמ"ג בנכרי שהדליק נר בשביל ישראל דאסור להנות לכ"י ולא מהני קבלנות בקציצת שכר כמו בשאר מלאכות משום דישראל נהנה ממלאכה עצמה כלומר שגופו מיד נהנה ממאור של נר הביאו הרמ"א סי' רע"ו, מ"מ קשה לחלק בזה דהא אור של שמחת בית השואבה דדייק מינה בירושלמי הובא בתוס' שבת דף כ"א [ובתוס' פסחים שם ובתוס' סוכה דף נ"ג] דקול ומראה וריח אין בהן משום מעילה והא שם ודאי גופו ג"כ נהנה כנ"ל וע' בש"ע להרב התניא הל' פסח סי' תמ"ג ובס' מעדני שמואל עה"ל פסח דאסור להריח ומופת של נכרי בפסח משום הנאה מחמץ של נכרי והא ריח ג"כ בכלל ג' דברים ואינו של הקדש. והגנ"י הביא מהסתכלות במעשה אופה של חמץ מכל הנ"ל כראה שאין חילוק בין הקדש לשאר איסה"נ.