לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי שפג
Levushe Mordekhai Orach Chaim talitai 383 · לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי · free full Hebrew text
Open in the reader →הוי רק כשאר תעניות, ומהרה יהפך לשו"ש. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן כ"ז להרבני המופלג בתו"י כש"ת מו"ה חיים אליעזר נ"י ע"ד שאלתך כהלכה אם סיים שמ"ע ואמר יה"ר בליל ש"ק אם יכול לומר ויכלו עם ש"ץ. הנה ודאי אמירת ויכלו דבר גדול כמ"ש במס' שבת דף קי"ט דמעיד עדות על בריאת שו"א ונעשה שותף להקב"ה במע"ב וע' בט"ז סי' רס"ח דיחיד המתפלל אינו חוזר לומר ויכלו דאין עדות ליחיד ורק אומרו כקורא בתורה. והנה בסי' קכ"ב מבואר דעונה קדושה וקדיש וברכו ועיי' בסדור יעב"ץ דהוסיף כמה דברים שיכול לענות מודים אמנם לאחר ג' ראשונות ולאחר שומע תפלה ועכ"ז סיים דכל אלו אם הוא בתחנונים והש"ץ הגיע כבר לכל הנ"ל אבל לכתחילה כשרואה שהש"ץ מתחיל שמ"ע בקו"ר יקצר ועולה ויאמר יה"ר כדי שיוכל לענות אחר הש"ץ ומה קאמר שיוכל והא גם בל"ז יכול לענות ועכ"ח דס"ל דאז בידו לענות גם שאר אמנים וכיו"ב וכן משמע ממ"ד דאפי' וידוי כסדר יוה"כ אומר משמע דכש"כ שאר תחנונים ודברי קדושה כמ"ש ריב"ל בפ"ק דמס' ע"ז הביא' הב"י סי' קי"ט וסי' קכ"ב בשם סדר ר' עמרם ע"כ נלע"ד דמותר לאמרו כש"כ ביום ש"ק דאינו ראוי לומר תחנונים כמ"ש בירושלמי אפי' על רצה בתוך בהמ"ז ורק משום דנוסח בהמ"ז כך הוא משא"כ שאר תחנונים כנלע"ד. ב) וראיתי מ"ש במס' נדה דף י"א דאמרי' בגמ' דסתמא כב"ש לענין מעין אחד ופריך וכי סתמא כב"ש ות' סתם ואח"כ מחלוקת הוא וק"ל אם די' שעתו בלשון יחיד ש"מ דלאו כב"ש דהא ס"ל כל הנשים דיין שעתן ומה דק"ל דמ"מ לב"ש לתני די שעתן לא ידענא מה קושי' וכי משום דמצעתא כב"ש רישא ג"כ כב"ש עד כאן לא שנית' מ"ד במס' ר"ה דף ז' ובמגילה ט' ובחולין פ"ד וכן בכ"מ רבי הוא ונתיב לה אליבא דתנאי או כר"ח דמתרץ שם בר"ה רישא ר"מ וסיפא ר"ש ובלא"ה י"ל דהא ג' מחלוקת בדברי ב"ש וב"ה וחכמים לא כדברי זה ולא כד"ז אלא מפקידה לפקידה ממעטת ע"י מעל"ע ומעל"ע ע"י מפקידה לפקידה והרמב"ם בפ"ג מהל' טמו"מ פסק כחכמים ובכ"מ משום דאמוראי בגמ' שקלו וטרו אליבא דחכמים וצ"ל כמ"ש במס' חולין ראה דברי ר"מ באו"ב ודברי ר"ש בכיסוי הדם ושנאו בלשון חכמים ע"כ הלכה כוותי', והא בריש מס' עדיות תנן כמ"כ מחלוקת זו ב"ה וב"ש וחכמים וידוע דמ"ש במס' עדיות הלכתא הוא כמ"ש במס' ברכות דף כ"ז הלכה כר"י הואיל ותנן בבחירתא כוותי' וכן במס' בכורות. דף כ"ו [וקידושין נ"ד] ושם ג"כ בלשון חכמים ודאי נאמר דהלכה כחכמים ושפיר סמיך רבי דקים לן כאותו דעדיות דהיינו בחירתא כמ"ש רשיז"ל ובערוך ערך בחר ואין מקום לטעות משום סתמא דב"ש כנ"ל. אוה"נ דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. נ"ב שו"ר בפמ"ג שהעיר על התחנונים ביום ש"ק ודעתו דהוי טופס התפלה. סימן כ"ח להרב הה"ג וכו' כש"ת מו"ה יואל כ"ץ נ"י אבד"ק ניגרעשט יצ"ו. ע"ד בני הכפרים שאין להם מכין במקומם ובאו מחוץ לתחום למען תפלה ברבים לקיים קרא דונקדשתי בתוך בנ"י והביא כת"ה דברי שו"ת מהר"ם שיק סי' קכ"א ודברי שו"ת מהרי"א להחמיר ועד"ז הביא דברי מרן ח"ס חאו"ח סי' קמ"ט בעובדא להביא יין לקידוש מחוץ לתחום דמשמע מיני' דלתפלה ברבים הי' שרי במ"ש שאין קידוש מצוה דרבים אם כי דהוי שלא בעידנא וכמ"ש במג"א סי' תקפ"א כידוע. והנה ע"ד מרן ח"ס עמדו עליו במ"ש דאיסור תחומין לא הותר במקום או"נ דהוי כשאר איסורי מוקצה וכמו חמץ בפסח אבל אינו בכלל מלאכה שהותר במקום או"נ. והקשו עליו מד' הרא"ש במס' בכורות פ"ג במ"ש דקודם שחיטה הוי בכלל מכשירי או"נ ע"כ לא התירו להביא בהמה מחוץ לתחום ואפי' בשביל מי שהובא אסור כמ"ש בגמ' עירובין דף ט"ל אבל לאחר שחיטה הוי כמו בישול ושאר מלאכות שמותרין לצורך או"נ אפי' באפשר מבעו"י אם כן יין לקידוש דהוי לצורך או"נ הותר לדידי' דס"ל דגם איסור תחומין הותר לצורך, ולענ"ד עוד קשה בעובדא שהי' רק יין של האיש מחוץ לתחום לבעלי קהילה שהוא הי' מניח עירוב כלומר והוי כמ"ש בפ"ג דביצה לענין כלים ומנות פירות וכיו"ב דהם כרגלי הבעלים וא"כ מה זה שמביא לענין י"ב מיל דהוי מדאורייתא לשי' הרי"ף והרמב"ם דהא יש בזה מחלוקת הובא במג"א סי' ת"ד ועיי' בסי' ש"ה עכ"פ בעובדא דיין תלי' בב' דעות הנ"ל, וגם מ"ש דברי מג"א סי' תמ"ו שהביא דברי שבולי הלקט דמשו"ה קאמר בגמ' משום דאין עשה דוחה לתו"ע ולא משום שלא בעידנא דמצוה דרבים דוחה אפי' שלא בעידנא בשם ר"ת ואי רק תי' בפ"ע הוא אך הביא בשם ר"ת מפני אין מותר דהא אינו רק טלטול בעלמא יבא עשה דאורייתא וידחה איסורא דרבנן ותי' כגון דצריך מרא וזבול' ועיי' ביד אפרים שהביאו ג"כ בלשון זה, ולפי"ז י"ל דר"ת לא ס"ל כלל סברא זו משום דהוי שלא בעידנא אלא כשי' הר"ן דגם משום בעידנא לא שרי אלא דבגמ' קאמר האמת ועיי' במחה"ש סי' תמ"ו אלא דצ"ל דטלטול מוקצה דוקא קילא לי' דאפי' שלא בעידנא שרי, אבל בד' הגמ' לא דייק כמ"ש בשבלי הלקט וד' התוס' כתובות דף ז' ידועים הובא במג"א סי' תמ"ו עכ"פ אין מוכח הנ"ל לר"ת כמובן. והנה בנ"ז דעיקר התירא משום עשה דרבים להשלים המנין וא"כ מ"ש שבת משאר