לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי שפ

סימן כ' להרב הג' וכו' כש"ת מו"ה ישראל חיים סאמעט נ"י בק"ק, קליינווארדיין יצ"ו. בעהמ"ס "שמע ישראל". הנני להשיבו בדבר הלכה והנה בדבר חברת בני תורה שקבעו להם לימוד קודם תפלת המנחה גמ' ותוס' ואחר תפלת מעריב חברה ש"ס לומדים גמ' עם רש"י ודברי אגדה ויש שמפקפקים לומר כי לימוד השיעור קודם מנחה מבטל לימוד השיעור אחר מערב שעי"כ לא ישארו בזמן ההוא ומעכ"ת טענתו דקיי"ל אין ספק מוציא מידי ודאי וכן הביא דברי רמ"א יו"ד סי' רמ"ה דמותר לחכם א' לבא ולדור שם וגם הוא ילמוד שם ולפסוק או"ה וכן הביא ד' הגר"א דדומה למלמד תינוקת במבוי אצל מלמד הקודם דיגדיל תורה עי"כ וכ"פ בשו"ת ד"ח ח"א יו"ד סי' נ"א הלכה למעשה וע' בתשו' מרן ח"ס חחו"מ סי' קס"ג פוסק ג"כ הלכה למעשה כי מי שהוא מורה הוראה יכול לבוא ולדור במקום רב מרא דאתרי' ולהורות מה"ט דיגדיל תורה עי"כ וקנאת סופרים תרבה חכמה אפי' לא נתקבל מהקהל דלא תלי' בקבלת הקהל רק מה שנוגע לכללית הקהל כגון ביהכ"נ וס"ת ומסים וארנונית רק הרב שנתקבל מהקהל ברשותו לדון ולהכריע בהלכות אלו ועיי"ש שהביא ג"כ דברי הרמ"א וכ"ה בפסקי הנ"ל מהרי"א ומהרי"ו ומי הוא שבידו להכריע כנגד רבותינו זי"ע. רק שיש להעיר ע"ד הלימוד קודם מנחה שהי' קודם הגעת זמן תפלה כמ"ש במג"א סי' רל"ב כי בהגעת זמן מנחה אסור הלימוד. ע"ש מ"ש בסי' תל"א לענין בדיקת חמץ בשם מהרי"ו ורק חצי שעה קודם מותר כמו בתפלת מעריב ודרך פלפול ודאי אסור ד"ת דמשכת' שמעתת' אך בדיבור מתיר הלימוד בסי' רל"ב עיי"ש במחה"ש ודאי כי ישנו בחברה הנ"ל מנין אם כי כפי סברת מחה"ש קשה להבין במ"ש משום דרגילי' לכנוס לביהכ"נ וסברא זו ל"ש אם הכל במקומו אם לא שנאמר כיון דרבים נינהו דמזכירי' אהדדי כמ"ש במס' שבת סו"פ חבית לגבי אלונטית אלא שלא קיי"ל כהך מתני' כמ"ש שם ועיי' בר"ן ר"פ יו"ט של ר"ה לחלק במילה דלא גזרי' שמא יעבירנו דמזכירי' אהדדי ע"ש וצ"ע בכ"מ אם י"ל כה"ג ע' באחרונים ואצ"ל. והנה נהירנא כד הייתי בחור קטן בק"ק טאפלאטשאן יצ"ו פני מו"ר הגה"ק מו"ה וואלף תרצית זצ"ל והיו שם כמה חברת חברה ש"ס וחברה משניות ועוד חברת חומש ורש"י ותנ"ך והיו שם גדולי ארץ גאונים מובהקים ול"ה שום ערעור דחברה זו ומגרע ממעט חבורת אחרת כל או"א על מקומו שלום רב וכמעט רוב הקהילה הי' בני תורה מופלגים כידוע. ב) ומ"ש כת"ה ע"ד מנ"ח עיי' בתשו' מרן ח"ס או"ח סי' ק"מ מדקדק דבפ"ר בקרא כתיב ומצות על מרורים ובפ"ש על מצות ומרורים ש"מ דבפ"ר מרור טפל לק"פ ואינו מחיוב לאכול מרור באין לו ק"פ רק מצות משום דאהדרי' קרא בערב תאכלו מצות כמ"ש רבא בפ' ע"פ דמרור בזה"ז מדרב' ובפ"ש גם מצות טפל לק"פ ואינו מחיוב לאכול מצה בלא ק"פ א"כ י"ל על הערת כת"ה מצה תוכיח דיש חילוק בין פ"ר לפ"ש, ולע"ד דגם המנ"ח לא נתכוון לומר דבטל מצות ק"פ אלא שלא קיים מצות ק"פ כמצוותה וכיו"ב במס' זבחים לענין סמיכה כידוע כאלו לא כפר וכפר ע"ש וד"ל, ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן כ"א להב' החריף ובקי עצום וכו' בנש"ק מו"ה משה ליב עהרענרייך כ"י בק"ק פה יצ"ו. ראיתי דבריך חרוצים ושנונים על דברי הגר"א סי' מ"ז הביאו ק"ז הגאון מאוה"ג בשו"ת קו"א ולפי"ד דאין מברכין על ביטול חמץ כיון דישנו בלב אפי' מבטל בדיבור ג"כ לא יברך כמ"ש בסברת דשטמ"ק א"כ הה"ד בברכת התורה, לענ"ד כי בגר"א נשמר מזה שדייק דעכ"פ יברך על המצוה שנאמר ובתורתו יהגה וכוונתו דהם ב' מצוות דלא כחדא חשבינן הרהור כדיבור דזה מתיבת יהגה וזה מתיבת ולמדתם ושננתם זה מצוה בפ"ע וזה בפ"ע אלא שהוא ודאי למעלה אבל לענין ביטול כיון דבלב הוי ביטול כמו בדיבור דמה לי ביטול בלב או בדיבור והכל חדא וא"כ אינו דמיון להנושאים ושפיר י"ל דברכת התורה שייך בשניהם כמו דמצינו לענין אכילת אפיקומן דיכוון לפטור בברכת אכילת מצה דחובה דאי לא"ה הי' צריך לברך על אפיקומן דזה בפ"ע וכן לענין שינה בסוכה דתקש' לפוסקים דיברך בפ"ע אלמא דאי אפשר כמ"ש במג"א אבל לענין ביטול אילו רק זה תחת זה. וע' ברמב"ן בסוגי' דהבודק צריך שיבטל. ב) ראיתי דברי הערות נשגבות ע"ד טו"א בסוגי' דמלל"נ דטובל במעין בימוה"ג ולא בימוה"ח דהקשה לדברי הר"ן בפ' גה"נ גבי ריחא מילתא כיון שאינו מכוון ל"ש פס"ר לענין הנאה א"כ אמאי אסור לטבול בימוה"ח דהא הוא לא מכוון רק למצוה ומשום פס"ר הא ל"ש בכה"ג, וראיתי דבריך צולל במים אדירים, והנה כבר הערתי ע"ד דהר"ן במס' נדרים דף ט"כ מתרץ עצמו שפיר בהא דאם נכסי מבקר אסורין על החולה דמבקרו מצוה דילי' קעביד בכוונתי' והחולה רק ממילא נהנה בלא מעשה מיד ליד אבל מיד ליד אסור אפי' בכה"ג דהא תנן לקמן המודר מחבירו ואין לו מה יאכל נותן ע"ג סלע לימא דמצוה דילי' קעביד להחיותו בצדקה ומפני מה לא יתן לידו להדי' ש"מ דבכה"ג אסור וא"כ ה"נ בטובל במעין דעושה מעשה בידים בעצמו ליהנות ממנו הוי דומי' מיד ליד ול"ש כלל הנ"ל אבל בריחא מילתא דליכא מעשה וג"כ רק ממילא מתהני מריחא כמובן, ומ"ש מדברי הנוב"י מהד"ת סי' קל"ג לענ"ד אינו דומה לדבריי דשם רק משום הנאת הצל ואינו הנאה גמורה כמ"ש בגמ' מס' יומא דאם קריר לי' לא מתהני אבל משום הנאת דירה דתשבו כעין תדירו באכילה שתי' ושינה ודאי הוי הנאה גמורה כמו במס' ערכין דף כ"א דדייק האיך דייר בי' כנלע"ד, [ע' בתוס' ר"ה כ"ח ד"ה המודר שכ' להדי' כי בסוכה לבד מהמצוה יש הנאה