לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי שעט

במקום מלמולי זיע' דצריך לטול ידיו שנית עיי' במג"א שם והם מדברי הרמב"ן ולמה יגרע יציא' ממרחץ שנזכר ג"כ בסי' ד' הנ"ל. ומ"ש כת"ה בענין הנטיל' במקום שאינ' ראוי' לברכה עיי' בס' היקר קול ארי' סי' ח' כמה ככלי' בענין ברכות עייש"ה והנני לסיים בכל חתמי ברכות ותשועות ישראל כא"נ הטהורה ונפש ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן י"ט להרבני המופלג וכו' כש"ת מו"ה יוסף האללענדער נ"י אב"י בק"ק שטיינעמאנגער יצ"ו עתה באתי ע"ד מ"ש אם בנט"י בין יד ליד הוי הפסק והביא דברי רמ"א סי' קנ"ח בטעם דהוי עובר לעשייתן שגם הנגוב מן המצוה וממילא אין בזה משום הפסק דנגוב הוי מצות נט"י והביא ג"כ דברי הגמ' מס' ברכות דף מ' טול ברוך א"צ לברך הבא מלח צריך לברך וק"ל דלמה לא יצטרך לחזור ולטול ידיו, והנה מע"כ מדמה הפסק בין נטילה למוציא ואכילה כמו בין ברכה למוציא ושאר דברים שצריכי' לברך ואינו דומה כלל דאפי' למ"ד דס"ל דאין להפסיק בין נטילה לסעודה אינו רק זהירות בעלמא כמו שהוא לשון המחבר סי' קס"ו י"א שצריך להזהר אבל בדיעבד אם לא נזהר אי"צ לחזור ולטול ידיו כמ"ש גם בא"ר שם בשם כה"ג וע"ת דאפי' כדי הילוך כ"ב אמה דס"ל לרמ"א דזה ודאי הוי הפסק מ"מ בדיעבד א"צ לחזור וליטול ידיו ואלו בין ברכה למוציא לכ"ע אם הפסיק אפי' בדיבור בעלמא צריך לחזור ולברך כמ"ש בסי' קס"ז סעי' מ"ו ושם ליכא פלוגתא כלל וכאן יש מחלוקת ר"י ור"ת ורק במזיגת הכוס בחמין שצריך דיקדוק גדול שלא יחסר המזג ס"ל לפוסקים דצריך לחזור וליטול ידיו ע"כ דברי התוס' מס' פסחים דף ק"ו ע"ב דקדוש ל"ה הפסק ומזיגה הוי הפסק ושיטת ר"ת לחלק בין שבת לחול דבשבת ל"ה הפסק דהכל מוכן ולא חיישינן דיסיח דעתו בהילוך וכיו"ב משא"כ בחול א"כ מה קשי' לי' למע"כ ממס' ברכות דף מ' לענין לחזור ולברך למ"ד דהבא מלח אינו מצורך סעודה אבל לחזור וליטול פשיטא דאי"צ כנ"ל בדיעבד וכי גרוע ממ"ד דאם יכול להתנות על נט"י בשחרית ליום כולו וכי באין אומר ודברים איירי ועיי' בסי' קס"ד והוא מש"ס חולין דף ק"ו כלל הדברים הפסק שבין נטילה לסעודה אינו רק זהירות וכמ"ש בתשו' מהרש"ל סי' ל"ד הובא בט"ז לבד מזיגת הכוס לדעת המחה"ש דהוי היסח הדעת גמור, ועתה נבא לנדון זה אם בין נטילת יד ליד הוי הפסק שיהא צריך לחזור וליטול ידיו וזה צע"ג כלומר אם הוא חשוב בין מצוה למצוה או בתוך המצוה כידוע שיטת הרי"ף במס' ר"ה וכן קיי"ל בש"ע סי' תקצ"ב דבין תקיעות דמיישוב לתקיעות דמעומד אסור להפסיק אבל אם הפסיק מ"מ אי"צ לחזור ולתקוע ולא דמי לתפילין דקיי"ל במס' מנחות דצריך לחזור ולברך על תפילין של ראש שתי ברכות להניח ועל מצות לדידן כמ"ש הרמ"א סי' כ"ה דשאני תפילין דהם שתי מצוות כמו דתנן בפ' התכלת שני תפילין אין מעכבים זא"ז ואם אין לו רק א' צריך להניחו והקש' כפי' לפוסקים אחרונים דאדרבא כיון דשני מצוות הן הסברא יותר דלא יפסיק ההפסק וכי בין ציצית לתפילין יש איזה חשש הפסק ותי' בזה לפימ"ש הר"ן במס' ר"ה בשם הרז"ה אם כי שתי מצוות הן היינו לענין קיום המצוה אחת להם כמ"ש והי' לאות וגו' אז צריך ב"ע וא"כ שניהם לזכרון עיי"ש וע' בלב"ש סי' כ"ה ע"ד הגאון מו"ה יצחק הלוי ז"ל אחי הט"ז שם אם הכלל בין שני מצוות דאין להם שייכות אהדדי אין שום הפסק להפסיק הברכה ובמצוה אחת בתוך אמצע המצוה כמו בדיקת חמץ בסי' תל"ב ובתוך התקיעות בסי' תקצ"ב לכתחילה אסור להפסיק אבל בדיעבד יצא ול"צ לחזור ולברך. ועתה נראה לענין נט"י ב' יצא ומצינו דנטילת יד א' ג"כ מצוה כמ"ש במס' ברכות דף מ"ג בסדר הסיבה דקודם הסיבו על המטות היו שותין כוס יין וצריך נטילה ליד א' והוא משום טו"ט שלא יטמא היין בידים מסואבת מיטמא כשותה משקין טמאים והוא מי"ח דברים אבל לאכילה צריך נטילה שני ידים כמ"ש אח"כ שם ופי' התוס' במס' פסחים דף קט"ו משום דבאכילה משתמשין בשני ידים אם כי נראה דהוי דומה לתפילין אלא שראיתי שם בתוס' דכל שהוא טומאה וטהרה אי"צ לברך דרק לאכילה דהוא משום קדושה ומשום מצוה לשמוע דברי ראב"ע שייך ברכה א"כ הא בתפילין צריך לברך במניח תפילה א' ג"כ. ועוד כיון דזה משום טו"ט וזה משום קדושה ומצוה הנ"ל כמ"ש במס' חולין דף ק"ו ל"ש אהדדי וא"כ שוב חדא מצוה הוא כלומר נט"י לסעודה דב' ידיו חדא הוי א"כ לא נפסיק ההפסק כמו בבדיקת חמץ ובתקיעות הנ"ל ומ"מ מפני שאנו מדמי' נעשה מעשה בלא ראי', ולע"ד ראי' גמורה מדברי תוס' הנ"ל שהוכיחו מהך הלכה דסדר הסיב' דמ"ש משום טו"ט אי"צ לברך דמשום מה צריך שוב ליטול ב' ידיו לאחר הסיבה דהא כבר נטל יד אחת ותנן במס' ידים הנוטל יד א' בשטיפה טהורה אלא משום דנטילה דיד א' הי' רק משום טו"ט ולא משום קדושה ומצוה ומה זו הוכח' הא כתבו התוס' עצמן במס' ברכות הנ"ל דמשו"ה צריך לחזור ולברך על כוס יין בזמן הסיבה אם כי קיי"ל יין שלפני המזון פוטר את של אחר המזון היינו טעמי' דכוס א' הי' יושבי' בקיבוץ על הספסלים וקתרטאות שלא במסיבה ואח"כ עלו למטה להסב הו"ל כמו ממקום למקום דהוי הפסק ואם נימא דהיינו טעמי' כמי שצריך לחזור וליטול ידיו ולא מהני נט"י אחת שהי' שלא בהסיבה והא בסי' קס"ו פשיטא לי' למג"א דממקום למקום הוי הפסק אלא כמ"ש דבין נטילה יד ליד עדיף כחדא מצוה ובתוך מצוה הוי כנלענ"ד בפרט לשמור עצמו מברכה שאי"צ וברכות אינם מעכבות וגם ספק נט"י להקל כידוע. והנני לסיים בכל חותמי ברכות. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו.