לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי שעא

סי' כ"ה סק"ו] מ"מ מה בידינו לחלוק על תקיפי' מכן הנח להם לישראל אם אינן נביאים ב"נ הם. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו סימן ו' שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרבני הגדול וכו' כש"ת מהו' חיים ראטה נ"י אב"י בק"ק סערענטש יצ"ו. ע"ד בתפיל' י"ח טעה ואמר מודים דרבנן והנה דעת מעכ"ת דיצא עפ"י מ"ש המג"א בסי' ס"ד בשם הכ"מ דדוקא בתחילת' וחתימתן הוה משנה ממטבע כידוע והמג"א חזר ושנה דבריו כמ"כ בסי' קי"ד סק"ט דאם טעה אינו מפסיד וה"נ שהרי פתיחתן וחתימתן כהוגן אלא שיש לעיין דהא חותם במודים דרבנן וירושלמי דמזכיר השם כשאר חתימת ברכות ומפני ספק מחלוקת אין חותמי' רק באל"ף למ"ד כמ"ש בסי' קכ"ז עיי' בטו"ז ומג"א וי"ל כמ"כ דהוה משנה חתימה וגם מסיים וחותמי' בשני' ע"כ צל"ע. ב) וראיתי מ"ש מעכ"ת על הקושי' בסוגי' דהואיל בשם בנו הבחור המופלג נ"י עפ"י דברי מ' חת"ס חאו"ח סי' ע"ט דחולה שאין בו סכנה נה' דשכיח מ"מ אינו שכיח שיצטרך לדבר זה והנה יסוד קושי' הנ"ל במ"ש בת' רע"א סי' ה' בדבר קושי' התוס' מס' שבת ד' צ"ה במ"ש הרודה חלת דבש ביו"ט לוקה לר"א והקשו בתוס' הא ר"א ס"ל הואיל ומקלעי אורחים והקשה רע"א ז"ל דהא הדבש הוה מוקצה ואינו ראוי לאורחי' דהי' מכאן ראיי' לדברי בעל שאג"א דאסור' דרבנן אינו מעכב בדאוריית' וכיון דמה"ת מותר אינו חייב וה"נ איסור דרבנן אי"מ ההואיל שהוא סברא דאוריית' ושוב השיב דחזי לחולה שאב"ס דהוה שכיח אלמא דלא ס"ל כסבר' חת"ס דודאי לא שכיח ג"כ דיצטרך לדבש וא"כ לדידי' קש' היאך משכחת אמיר' לנכרי לימא הואיל שראוי' לחולה שאב"ס וע' בת' מהרמשי"ק סי' קנ"ו פלפול כנ"ל ג"כ עכ"ח לא ס"ל האי סברא ובאמת ל"ז להבין דברי ומ' חת"ס וכי מקלעי אורחי' ויצטרך לתבשילין שעשה לצורך חול או לאפיית פתו דילמא צריכי' לבשר דאין שמחה אלא בבשר כמ"ש במס' פסחים בפ"ב כידוע וגם אמרינן בסוגי' דהואיל וכן התוס' בריש מס' ביצה דכל עירובי תבשילים מהני משום סברת הואיל וכי נימא אם זה שאין לו רק תבשילי' קטניות או כס' דהרסנ' דודאי אינו שכיח לאורחי' כמ"ש בפ"ג מס' שבת דלאורחי' אפי' בשר טרוף לא קבעי לי' אלא חתיכות חשובו' וכי נימא דאסור לבשל מיו"ט לשבת ועכ"ח צ"ל כיון דמלאכה זו הותר משום הואיל אין לחלק בינייהו אלא אמרינן סתמ' הותר' והא מקור הדבר במ' שבת דף קכ"ט ושם כל צורכי חולה אומר לנכרי ועושה משמע דהכל כמו בחול' שיב"ס ע"י ישראל אין מבי' מ"ל ביניהן ועוד דהא יולדת בתוך ל' יום עושי' ע"י נכרי כחולה שאב"ס וכי בעיר גדולה שישנם יולדת כמעט בכל שבוע ושבוע ועיר גדולה כמו לבוב ווילנא שישנו בכל יום ויום וכי אי"צ להבערה ובשולי' וכמו בתוך ב' ע"י ישראל ע"כ אני צריך לרב להבינני דבריו הקדושים. בענין דם בצים מ"ט ל"ב ששום עיי' ביו"ד סי' ס"ו סעי' ד' ברמ"א וכן בטו"ז ס"ק ה' שמקילי' וכמדומה לי שכן הראו לי בס' עצי עולה כענין שהבי' מעכ"ת בדטמנה וראיתי מ"ש לענין חטי' מתולעי' לאפיית מצות כבר האריך בזה בס' מעדני שמואל (מלקט נפלא על ה' פסח) והמג"א כ' בשם ס' סמא דחיי דאסור לאוכלם אפי' לשהות דמתערב עם מים והוה כמו מי פירות כמו שומים וצבאלקייס שאוסר בת' מ' חת"ס סי' קכ"ו ובספר או"ח חדש אוסר אפי' להשהות' ואפי' במקום הפסד מרובה לבד בס' נו"ט שנוטה להקל היינו אם הם יבשים ונפרכים ביד דאין בהם לחלוחית כלל וע"כ צריכים להזהר בזה ומפני אישון לילה אין בידי עוד להאריך. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן ז' להרבני הנ"ל ע"ד כי יש תקנה בביהמ"ד במ"כ שלא להוריד פנוי לפני התיבה להתפלל וישנו ג"כ בע"ב שהוא בתוך י"א חדש ל"ע וכן בחורים יתומים כ"ע והבע"ב מ"מ אומר קדיש לפי ערך וכמבואר בסי' קל"ב וביו"ד סי' שע"ו ועד"ז דן כת"ר להביא דברי באה"ט שכתב כל הפוסקים דהמתפלל מפני שיכול להתפלל אינו מפסיד דיכול לומר לו מזל' גרם תתפלל גם אתה וכמ"ש בב"ב לענין שני אחים א' עני וא' עשיר הביא ג"כ דברי מרן חת"ס וכת"ר דקדק דמה זה שאינו יכול להתפלל או שאינו יודע או חסרון במבט' אבל מפני תקנת הקהל למה יפסיד. והנה מ"ש ע"ד באה"ט מ"מ אינו יכול לדקדק כמ"כ ע"ד רמ"א בסי' שע"ו דכשם שמתפלל להוציא רבים יד"ח הוא העיקר עפ"י מדרש מעובדא דר"ע דקדישים לא נתקנו רק לקטנים שאינם יכולים לירד לפני התיבה, והנה בבאה"ט קיצר בלשונו כדרכו אך כל דבריו הם דברי תשו' כנסת יחזקאל בסוף חיו"ד ועיינתי בדבריו ושם בהלכה זו ד"ה כל הפוסקים וכו' כתב בפירוש דאין חילוק אם אינו יכול להתפלל מפני חסרונו או מפני תקנת הקהל א"כ לפי"ד ישנו קיום דברי בע"ב הנ"ל. וע' באו"ח סי' נ"ג סעי' כ' בשני בעלי תפילה שא' ברצון הקהל ואי בזכות אבותיו מי שירצה הקהל יתפלל ובמג"א דש"ץ הוא שליח הקהל ואין שליחת בעכ"ח. ב) וע"ד שאלה שניה לענין אלפים אמה בשבת ויו"ט מסערענטש לבעקעטש ולעדיעש בעניע והביא ההלכה הנאמר בגמ' עירובין דף ס"ו ובש"ע סי' ת"ח דאם כלה האלפים בסוף העיר שבין עירו ועיר אשר הולך שמה שנחשב העיר כד' אמות ושאלת כת"ר אם כך הלכה בשני עיירות או כמה עיירות עלי דרך שנבלעים בתוך אלפים זה ודאי צריכ' רבה ועיינתי בכ"מ ולא מצאתי בעניי דבגמ' לא נאמר רק עיר גדולה הולכ' לעיר קטנה ומפרש רבא שכלו אלפים חוץ או סוף העיר וידוע כי הרמ"א מיקל וכן במג"א