לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי שע

ראיתי נוהגין כן רק כפשטות דברי המג"א והא עיקר מצות טו"ת בק"ש ותפלה כמ"ש המחבר סי' ל"ז וע"ש במג"א סק"ב. ב) ומ"ש בשם הרמ"ע לענין ע"ת וע"ח לברך על שניהם כא' כמ"ש בי"א סי' שס"ו ולהזכיר מקודם ע"ח שהוא תדיר גם אני נוהג כן מה"ט ויש לעיין בסי' תרמ"ג בט"ז דחובת היום אם ע"ת מקרי חובת הזמן יותר דמצות עונג דשבת דאורייתא משא"כ ע"ח כמובן. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו סימן ד' שלום רב על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הג' וכו' כש"ת מו"ה מאיר ליב פרייא נ"י אבד"ק שוראן יצ"ו. הנני במודע כי יק"מ בא לידי והנה בענין שופעת קבלה בידי רפואה בדוקה דהיינו לפי מדה ישנה כך שני האלב"ע יין אדום שאינו מזוייף ושני לוט פלפלין ארוך (לאכגע"ן פעפפע"ר) ושני קליפת הקשה משני ביצים חרוכים על מחבת (פענדעל) עד שנעשי' געבריינ"ט ולא שר"ף ולכתוש עם הפלפלין הדק היטב ולשרותה בהני שני האלב"ע יין אדום י"ב שעות ואח"כ תשתה מהנ"ל ג' פעמים בכל יום ויום כוס קטן כמו מעט יותר מביצה ואפשר כי במיחוש מבעבוע' לא יועיל או אפשר שמזיק חלילה בזה יכול לשאול לרופא וכבר עשו כן והועיל בס"ד. וע"ד לעשות בתים מעורות וושטין טב הורה וחלילה לעשות כן שהרי רשיז"ל פי' במס' מנחות מ"ב ע"ב ציפן זהב שצריכין הבתים להיות במינה של קלף הפרשיות וגם הרצועות וקשר צריכים להיות במינה כמ"ש בדף פ"ה והא במס' שבת דף ע"ט אמרי' הלל"מ תפילין על הקלף מזוזה על דוכסוסטוס ס"ת על הגויל ומפרש קלף הכתיבה לצד הבשר ודוכסוסטוס במקום שער והאיך אפשר זה בעורות של וושטין וטב השיב שני עורות יש לו לושט הוא בלשון מושאל ובמס' שבת דף ק"ח וכן במנחות קאמרינן עור בהמה חיה ועוף ובדיוק נאמר וכי בעור הוושט שייך לומר עור בהמה וכו' ושפיר השיב ממתני' דהעור והרוטב ושם נאמר במתני' ריבה לטמא טומאת אוכלין ממה שריבה לטמא טומאת נבלות כלומר שאין העור מטמא משום נבלה וכי וושט אינו מטמא אם נתנבלה והלא נקיבת הוושט נבלה והרי הוא נעשה נבלה כש"כ שיטמא משום נבלה, [צע"ק וכי משום דע"י נקה"וו] נעשה נבלה יהי' גם הוושט מטמא משום נבלה הרי בש"ס שם ממעטי' מדכ' בנבלתה ולא עור כו' ואי הוושט ג"כ בכלל עור פשיטא דלא מטמא משום נבלה] וראיתי בס' קסת הסופר סי' ח"י שהביא בשם ס' מלאכ"ש דאמאי עור שליל כשר לבתים של תפילין דהא בפ' העו"ר אמרי' דמטמא משום נבלה קודם שנעבדה ודריסת רגל ואמאי להרמב"ם כשר בלא עבוד והק"ס השיב עליו בכמה סברות ופלא בעיני על הגדולים שהרי הטור בסי' ל"ב מביא בשם סה"ת שפי' דבריו דעור שליל אם כי מטמא משום נבלה מ"מ אינו כבשר ושפיר מקרי עור ובר"פ שמונה שרצים דף ק"ז אמרי' להדי' אע"ג דלענין טומאה מטמא כבשר היינו משום רבוי דהטמאים לכם אבל לענין שבת הוי בכלל עור, וסיומא דמילתא למחות באותו מורה כמ"ש וחלילה להכשיר עור וושטין לבתים וכבר אמרו במס' חולין פ' ראשית הגז לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד אפי' לשון המשנה אינו כלשון הגמ' כמ"ש הרמב"ם בס' המצוות שורש שמיני ועיי' בנוב"י מהדו"ק חאו"ח סי' א' תשובה ארוכה מענין כזה, והנני לסיים בכל חותמי ברכות. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן ה' שוכ"ט על ראש חביבי ה"ב החו"ש כש"ת כ"ה אברהם יצחק האללענדער נ"י בק"ק שטיינעמאנגער יצ"ו. ע"ד הנוהגין לקרות ק"ש בס' זמנה בלא תפילין והא אמר עולא במס' ברכות דף י"ד הקורא ק"ש בל"ת כאלו מעיד שקר בעצמו וע' בפרמ"ג ומחה"ש סי' פ"ד ובתשו' מהר"ם שיק סי' כ"ג שהאריך בענין זה והביא שם דברי הלבוש על החיוב להניח ב' תפילין דרש"י ור"ת שלא יהי' כמעיד שקר כיון דמשום ספיקא עושין ואפי' בזה אח"ז תקן מ"ש, ולפי"ז יתיישב קצת מ"ש במתני' דף כ"ב ירד לטבול ושם קורא ק"ש שלא יעבור זמן נץ החמה וכוותיקין והא שם ודאי בל"ת [ע' בשו"ת בי"צ חאו"ח סי' י"ז שהעיר בזה וכ' דכיון דיכול לבא לידי מחיקת השם ל"ה עדות שקר ע"ש ומ"ש אדמו"ר שליט"א להלן דאפשר להניח במים ע"י שילחלח התיתורא צע"ק לפי"ז]. ולהנ"ל י"ל דידוע בזמן הש"ס ובפרט בזמן התנאים היו מלובשים בתפילין כל היום וא"כ לאחר שיעלה מן הטבילה שוב ודאי ילביש תפילין ויקרא ק"ש ויתקן מ"ש בתוך המים, ועפי"ז מיושב מ"ש במהר"ם שיק ע"ד פמ"ג ומחה"ש סי' ל"ד דמשמע מדבריהם דהמניח תפילין ואינו קורא ק"ש הוי כמעיד שקר מנ"ל הא דאפשר נמי הכי הוי ולהנ"ל מוכח כן ממתני' זו דקורא בל"ת על סמך דמניח תפילין לאח"כ ודילמא לא יקרא ק"ש ואין כאן תקון אלא ש"מ דגם הנחת תפילין בלא ק"ש דומה לו כמע"ש. ומ"ש כ"ת דא"א לטבול בתפילין עליו דהוי חציצה אין זה החלט דהא אפשר לעשות כמ"ש במ' מקואות פ"ח מ"ה האוחז באדם ובכלים ומטבילן טמאין ואם הדיח את ידו במים טהורים וכן קיי"ל ביו"ד סי' קצ"ח סעי' כ"ח ע"ש דצריך טופח ע"מ להטפיח וה"נ אפשר ללחלח התיתורא והרצועות הנוגעים בגופו ואין כאן משום חציצה דמחוברים למי מקוה, והנה אח"כ הראה לי ה"ב כ"ה אברהם נ"י בספר לקוטי מנהגים בשם כמה גדולים וצדיקים שנהגו כן ומ"ש בגמ' הקורא ק"ש בל"ת כאלו העיד שקר היינו אם אינו מניח כלל אבל אם מניח אח"כ אין לחוש ושכ"כ התניא ודאי הלשון קשה דא"פ הא הוי קרקפתא דלא מנח תפילין דמנה אותו במס' ר"ה פ"י בגופן וכי בזה מיירי לומר כאלו מעיד ע"ש [וע' בס' אות חיים ושלום עה"כ תפילין