לבושי מרדכי על אורח חיים צו

אין חילוק בין בתוך החצר בין בחוץ לחצר רק לענין שצריך קמור כשהוא חוצה ובביב רק בזמן שהוא ברה"ר חוצה יש לו דין ביב שצריך ד"א למר כדאית כפי' ולמר כדא"ל ובתוך החצר יש לו דין עזק' ואין צריך רק שיחזיק סאתיים ושוב ראיתי במג"א סי' שנ"ז ס"ק י"ג שמחלק בין ביב לגזוזט' באמת המים הנ"ל דהתם אינו מתכוון שיצא לחוץ משא"כ הכא והוא מת' הרשב"א הביא' הב"י ואפשר דגם הוא לא אמר להחמיר בכרמלית אלא בביב הנ"ל שהוא חוץ לחצר דמיד נשפכי' לחוצה משא"כ בחצר כנ"ל אפשר דמודה דדינ' כעוק' לענין שאי"צ דע"ד וכן דייק' הך דביב דאין שייכי' לדינ' רק אם הוא ברה"ר דנתן בו תוארו קמור משמע דא"א בלאו"ה וה"ט דלדידי' בחצר דאי"צ לקמור והו"ל דין עוק' וכן דייקא ת' הרשב"א הנ"ל מיירו בסלון של אבן שמסתמא אינ' רק סמוך לגדר החצר כמובן ע"כ אין דינ' כעוקא, והא בגמר' גם לכ"ק גבי אמת המים אינ' מחלק רק דבעיקא תיימ' מיא ובאמת המים לא תיימ' אבל בנדון זה דאינ' רק לרחיצת הידים ובל"ז אין מים כלל בחריץ פשיט' די"ל דתיימ' מיא משא"כ באמת המים אשר בלא מי שופכין יש בה מים ולא שייך תיימ' מיא ודו"ק, והנה בלא"ה בזה שישנו ב' אמות רוחב וי' אמות אורך א"כ כבר הוא כשיעור דע"ד ויותר, והנה בלאו"ה הא בזה"ז ליכ' רה"ר אלא שהרמ"א החמיר גם בזה"ז בתוך העיר י"ל דבאופן זה יש לתמוך אהמקילי' ועוד לפימ"ש המג"א ס"ק ב' דה"ט שמותר לשפוך למחזיק סאתיים אפי' כמה כורים שהוא רק לזכר שלא ישפכם להדי' לתוך רה"ר וע"כ אפי' נתמלא' מים מע"ש מותר וא"כ י"ל באמת המים זה היכר יש כאן דהא עכ"ח צ"ל דשוב לא מחלקין כיון דעכ"פ איכ' בחצר מקום להנחת מימיו ועל שטח הקרקע ואיכ' גם בזה היכר' ששופך ושונה וא"כ חריץ ג"כ לא גרע ועדיפ' מיני' דעשא' בידים. ועתה נבא בס"ד להשתעשע בדבריו דדברי ראב"י אינ' נאמרי' רק בחצר שאין דע"ד שא"ר לזלוף וכמ"ש ג"כ בתפא"י אבל בדע"ד לכל הדעות מותר ומחדש בזה דבר חדש דבגמ' דקאמר נ"מ בין לטעמי' דרבה משום זלוף ובין טעמי' דר"ז משום דתיימ' מיא ואמאי ל"ק ג"כ להיפך לקולא אליב' דרב' וכנד"ד וכיוצא אלא ודאי דר"ז רק להוסיף ולהקל בא אבל האיך דשייך זלוף ג"כ מודה, והנה ודאי אם הביב בחצר דשייך זלוף שפיר קאמר אבל אם הוא ברה"ר כמ"ש הנ"ל והוא שופך לתוכ' מה זלוף שייך במקלח מיד לרה"ר אלא משמע דהכא טעמ' אחרינ' איכא משום יציאת' לרה"ר ולרשיז"ל צריך שיעור לבלוע ולא יצא לרה"ר מתוך הביב ולהרשב"ם משום היכר' והא לעיל בהני תרי לישנא גבי גזוזט' סתמ' קאמר בס"ד דלר"ה דבאמת המים אסור לשפוך ומשמע דאין חילוק בין חצר לחצר שעוברי בתוכ' אמת המים הנ"ל ובגמ' דפריך דהוה עוק' לרבותא מקש' אפי' אין כאן ד"א אבל האיך שייך לאסור בסתמ' ועוד חכמים דפליגי אראב"י לפ"ד כ"ת יפלגו בתרתי דלראב"י בחצר של ד"א כ"צ שיעור ד"א לביב ולחכמים אפי' בחצר וגם הביב בראוי' לזלוף וכהנ"ל יאסרו ואפשר דגם אליבא דרבנן קאמר דאמר' אפי' ונא' אמ' או אפשר דלא ס"ל כס' קול רמ"ז, ועיי' בס' יד דוד שמפרש בטעמי' משום חשד' וכמו שאמר בגמר' דיאמרו צינורי של פלוני מקלח מים לרה"ר וזה שלא ברבה ולא כר"ז ותי' בזה קושי' תוס' יו"ט אלא שכבר י"ל דלא איירו להחמיר דוקא שלא בחצר אבל בחצר כבר י"כ כמ"ש לעיל וגם כמ"ש כ"ת דעכ"פ ראוי' לזלוף. ומ"ש כ"ת דר"ז בא להוסיף קולא וגם אית לי' דרבה עי' בישועות יעקב סי' הנ"ל ג"כ עמד בזה דהיינו דאם יש ברחבו יותר על ארכו דרך הלוכו לרה"ר עי"ש דלרבה הוה לקולא ולר"ז לא תיימ' מי' במהלך דרך קצרה לרה"ר וכוון לדעת גדולים. ומ"ש מעלתו לענין מחלל שבת בפרהסי' אם יש לו דין עכו"ם גם לענין זה דאינ' אוסר בשכירות דעל דעת זה לא השכיר רשותו להיות אוסר עליו כמ"ש סי' שפ"ב והנה לענ"ד תלי' באשלי רברבי דאבן עוזר ג"כ דן בזה לענין אם ישראל כזה דר ביחידי דבעכו"ם אי"צ כלום כמ"ש בר"פ הדר ונ"מ בישראל מחלל שבת ל"ש קולא זו דשם משום דנכרי חשוד לשפיכ' דמים ל"ש דידור ישראל עמו ביחידות משא"כ בזה אע"ג שחטא ישראל הוא עיי"ש בש"ע החדשים בהג"ה רע"א שהביא דעתו אבל בנשמת אדם כלל ע"ה סי' כ"ו משמע דלגמרי גם לקולא יש לו דין נכרי ועי' ברא"ש פ' הדר סי' י"ג ובקרבן נתנאל שם ס"ק א' וס"ק י' ועי' בת' תשורת ש"י סי' שי"ח דדעתו ג"כ להקל ולומר כל הקולי' דשייכים בנכרי שייך נמי במחלל שבת וכמ"ש ברי"ו הביא' הק"נ הנ"ל ועי' בתו"ש שם סי' שפ"ד שחקר לענין שכירות בפחות מפרוט' דמהני בנכרי משא"כ הכ' דהא עכ"פ מדת ישראל יש בו שאינו חשוב אצלו או דלמא לא חלקו חכמים, והנה לענין נדון כ"ת לא ראיתי בפי' בפוסקי' שעומדי' עד"ז אלא שבלאו"ה קולא גדולה היא גבי נכרי ג"כ וכמדומה לי שראיתי בהגר"א דהך דינ' ל"ש אלא בשכירות שלא לזמן קצוב דיוכל לסלקו בכל עת משא"כ בשכירות לז"ק וזה ל"ש בשכירות בזה"ז. ומ"ש כת"ה מת' בית היוצר שפקפק בזה אי מהני שכירות גבי ישראל מחלל שבת כמו בנכרי להתיר טלטול בחצר וכ' הביא דברי הרמב"ם ותמהני הלא מפורשת הוא בר"פ הדר ממעשה דר"ג דאמר מהרו והוציא' הכלים עד שלא יוצא הצדוקי ואסר עליכם דמזה הוכח' דצדוקי אינ' כנכרי דאי כנכרי הא לא מהני ביטול אלא שכירות ובשכירות אינ' אוסר במחזיק רשות לאחר השכירות ורק בבטול רשות הכי הוה ועכ"פ נראה להדי' דאי צדוקי כנכרי ודאי דמהני שכירות ועי' בקרבן נתנאל שם, ידידוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער' ח"פ מאד.