לבושי מרדכי על אורח חיים צה

במקום כרמלית וכגון קרפוף אלמא דס"ל לרשיז"ל בהדי' דקרפוף אינ' רה"י מה"ת ועד"ז הביא דברי הירושלמי פ"ב דמ' עירובין דאיכא מ"ד דפליג שם אעולא אר"י בהאי דינא ועיינתי שם וראיתי כי רשבר"י פליג אר"י והא דדעת רשיז"ל לפסוק כאות' מ"ד ולא כר"י אפשר משום דבירושלמי הק' כמה קושי' אהא דינא דאעולא אר"י ולא מצינו שם שום תי' א"כ דברי רשיז"ל על מכונו אלא שקשה קצת דרשיז"ל יפרש באות' עמוד היפך ממ"ש לעיל מניה ולא יעיר לנו ממ"ש בירושלמי לסתור דברי ר"י ע"כ נלע"ד דכאן בד' ז' אינ' מוכרח לפרש נגד דברי ר"י דעד כאן לא אמר ר"י דהוה רה"י מה"ת אלא ביש לו מחיצות עשרה אבל באין לו רק ט' טפחים ודאי לכ"ע דאינ' רה"י מה"ת כמו בית שנזכר בגמ' שאין תוכ' י' וקרוי' משלים לי' דתוכ' כרמלית דהא זה כללא של כרמלית בין בעמוד בין במחיצות ורה"י צריך דוק' גבוה י' וכי סתם קרפוף דוק' במחיצות יו"ד, ואח"כ ראיתי במאירי עמ"ס שבת שהביא י"מ דהך בית שאין תוכה יו"ד היינו שהוא קרפוף על בית סאתיים ואמר דלהכי פירשו כן משום דאין דרך לבנות בית שאין תוכה י' אלמא דבקרפוף דרכו אפי' בפחות מי' ובמ' עירובין ד' כ"ז במתניתן קורא קרפוף לעיר אפי' בלא מחיצות כלל עיי' במתני' שם ופיה"מ להרמב"ם ותוי"ט שם ובמתניתן עירובין ד' כ"ג סי' להדי' שי"ל גדר גבוה עשר משמע דישנו פחות מכן א"כ גם כאן יש לפרש כן ברש"י ז"ל היינו במחיצות שאינ' גבוה עשר כהנ"ל ואין מקום להקושי' במסקנא כנלע"ד, והנני דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ס"ד ב"ה אול"י ג' פ' תבא עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו. לכבוד הרב החריף ובקי וכו' מו"ה ישעי' קליינמאנן נ"י בסאטמאר יע"א. במ"ש ע"ד הלכה בענין חצר ביהכ"נ שישנו בו פלומפ למען רחיצת ידיים וממנו חריץ לרה"ר אורך כוי י' אמות ורוחב ב' אמות אשר לתוכ' נוטלי' ידיים לתפלה וממנה מושכי' המים חוצה לרה"ר ועתה דעת מים דהיתר' של זה תלי בפלוגתת רש"י והרשב"ם במ' ערובין ד' פ"ח ע"א בביב הקמור דראב"י מתיר לשפוך לתוכ' מים ורוב הפוסקי' קיימו כוותי' ולדעת רשיז"ל צריך שיהי' דע"ד כמו חצר ולהרשב"ם אי"צ אלא דשם פירש' המפרשי' דהביב מקומ' ברה"ר רק פיו פתוח בחצר כמ"ש בפי' המ"מ וש"ג וכ"כ הר"י על הרי"ף ובנ"ד שהחריץ בחצר אינ' מבואר בגמר' היאך דינ', והנה מפלוגת' חכמי' שאמרו אפי' גג וחצר ק' אמה לא ישפוך על פי הביב מיירו שהביב בחצר כמ"ש בקול רמ"ז ודייק כן מפירשיז"ל בשני מקומות בסוגי' הנ"ל עיי"ש אלא דמ"מ בדברי ראב"י אינ' נזכר ביב כזה ואם צריך דע"ד לדעת רשיז"ל, ולכאור' י"ל דלהכי פי' המפורשי' הנ"ל דאיירו שהביב עיקר' ברה"ר דאם הוא בחצר אינ' מדין זה לא לשיטת רשיז"ל דמצריך דע"ד ולא לשי' הרשב"ם דמצריך עכ"פ ד"א קמור ברה"ר אלא כיון דבחצר הוא ה"ה בכלל עוקה דמוזכר ברישא דאי"צ רק מחזיק סאתיים שהוא חצעצ"ח אמ' ברום ג' חומשי' כמ"ש הרמב"ם הביא הרמ"א סי' שנ"ז והא דהזכיר' החכמים ביב בחצר ובגג היינו שכך שמו ואסרו משום דמקלח להדי' לרה"ר אבל לעולם לראב"י דלא חייש להכי דינ' דעוק' כמו ביב לענין היתר' אעפ"י שמקלח להדי' לרה"ר אבל לענין שיעור' בגדלות י"ל דאי"צ רק להחזיק סאתיים והא ראי' דלעיל מני' באות' דף אמתניתן דגזוזטרא יש תרי לישנ' בעשה מחיצה למלאות מים מאמת המים שעוברי' בתוך החצר דל"ק אוסר לשפוך ופרי' בגמר' מ"ש מעוקא התם תיימ' מי' הכא לא תיימ' ול"ב מתיר לשפוך דהוה כמו עוקא ועיי"ש בתוס' שהקשו דהא אמת המים דין כרמלית והא בכחי בכרמלית לא גזרו והכא משמע דגם בל"ב טעמי' דהיתר' משום שאינו חושש שיצא המים חוצה, והנה הרמב"ם בפ' ט"ו מהל' שבת פי' הטעם משום דהוה כרמלית וקשה ע"ד דהא לישנא דגמרא כפירשיז"ל דייק' דהא תולה טעמי דהוה כעוקא ובעוקא הא לאו מטעם כרמלית דהא אפי' להלוך לר"ה מתירי' במתני' דלקמן מטעם דמחזוקי' מים כשיעור שאדם צריך ואינ' חושש שילכו לחוץ אלא די"ל דהרמב"ם שפסק כחכמים דפליגי אראב"י ואוסרי' לשפוך לתוך הביב ואמת המים ודאי דומה לביב ובגמ' דתולה התיר' משום עוק' היינו לראב"י שמתיר לביב וממילא בחצר דין עוק' יש לו דאינ' מפסיד חצרו ודאי דמתחזק אפי' פחות מד', ומעתה בנ"ד שהחריץ בתוך החצר לראב"י שמתיר בביב הה"ד דיש לו דין עוק' ואורך י' אמה ורחב אמה ודאי יש לו שיעור' דעוק' ועוד יותר כמובן. אלא דבקל יש לנו להשיב עד"ז דשם באמת המים אינ' חושש שישארו ולא יצא החוצה דודאי לא ישפכו על גדותיו משא"כ חריץ זה דכל עצמ' הא אינ' עשוי' אלא שלא יתקלקל החצר אפשר דיש לאסור ועי' בפרמ"ג סי' שנ"ז שהביא הך כבאמות המים הנ"ל דאם המים שבאמה צלולי' וצריך להם להשתמש ודאי ניחא לי' שיצא החוצה דיש לאסור דהא וודאי ניח' שלא יתערבו השופכי' שלא יעכרו מני האמה, אלא דמ"מ נלע"ד דאין לחלק בהכי דהא סוף כל סוף חריץ זה מחזקת שיעור' דעוק' וכי משום שהוא פתוח לרה"ר יחזור לאסורי ותדע דהא אם יסתום הפתיח' ודאי יהי' מותר אם כי ברוב מים הנשפכים לתוכ' יעלה ממעל גדותיו מ"מ לא חלק' חכמים כמ"ש לקמן דאפי' כור וכוריים שרי כמ"ש רשיז"ל לעיל גבי אמת המים דאפי' נפקי לברא לא נתקיימ' מחשבתו דהוא לא להכי אכוון וא"כ ה"נ כיון דלראב"י מתיר לשפוך לביב שהוא מקלח להדי' לרה"ר ושהוא ברובא ברה"ר הה"ד חריץ שהוא בתוך החצר דין עוק' יש לו אלא דלפי"ז יצא לנו דרך חדש לחלק בין חריץ לגומ' דהא עוק' שהוא גומ'