לבושי מרדכי על אורח חיים צד

ובושני מכם קהל ספרדים מכנים בשם חסידים השתא הכא פק"ק בכללה קהל אשכנזים וכאשר יצאה הגזירה כי ילכו הבנים להשולע ביום ש"ק ואם כי הבטיח הדירעקטאר שלא ילמד עמהם כלום ורק יבואו שעה חדא מפני מראית עין של שאר עממים, עכ"ז השתדלו ועשו התפעלות בכל עוז ותעצומות ובעזה"י חפץ ה' בידינו הצליח ובטלה הגזירה מכל וכל, ומעתה מה יאמרו הבריות פני קהל חסידים אשר להם הברירה ללמוד בניהם של ישראלים אשר יושבתו ביום ש"ק ומפני חסרון ממון של מה בכך עוברים בשאט נפש להשחית פי עוללים ר"ל וכי יש חילול שם שמים גדול מזה: ע"כ לדעתי חיוב גדול על הראשים הלקוחים דעת מזה הדבר ובראשם ידידי הרב הג' מו"ה דוד דוב הדיין נ"י שיצאו לעזרת ה' בגבורים ויאזרי חיל בכל כח וגבורה ובעוז ותעצומות למחות על העוברים באסורים וקנסות לפי ראות עיני העדה למען יחדלו מכאן ולהלאה. ומובטחנו בעזה"י כי ישמעו לקול מורי' לצדק ויראו עין בעין גודל התקלה אשר יצא ח"ו ויתקנו מעשיהם מכאן ולהבא ולהשומעין יונעם ותבא עליהם ברכת מעונים ושכר המעשה והמשתדלים שכרם כפול משמים ונזכה עם כל אחב"י לנחלה בלי מצרים נחלת יעקב בקרב הימים, ואסיים בכ"ט למר ניהו רבה וחילו לעשות פעלים לתורה ותעודה בזכות רבים סלה, ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ס"ב בהי"ת י' ב' פ' וישלח עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו. שוי"ר לכבוד האברך המופלג החו"ש מו"ה דניאל פוכס נ"י במעדיעש. עתה באתי ע"ד אשר פלפל מעל' בטעמ' דהוצאה מלאכה גרועה כמ"ש התוס' בכ"מ, לענ"ד הדבר פשוט מפני שאינו עושה מעשה בגוף הדבר וגם הוא חלוק בין מרה"י לרה"ר ובין מרה"י לרה"י. ולענין מ"ש מעל' בטעמי' דלא נאסרה הוצאה ליו"ט הוא טעמא דחד מ"ד במס' ביצה אבל אנן לא קיי"ל כן כמ"ש המג"א ה' ר"ה בשם הכלבו דאשה אינו מוציא השופר למען התקיעות של רשות: ומ"ש בזה עוקר וזה מניח דלא אסרינן משום חצי שיעור כבר האריכו בזה האחרונים ועי' הגה' ש"ס ווילנא ותפארת ישראל על המשניות. ומ"ש מעל' דל"ש ח"ש לאסור רק בענין כמות לא באיכות, סברא נכונה הוא אבל מה יענה לפחות מארבע אמות ברה"ר דמשמע בר"פ מי שהחשיך דאינו רק מדרבנן דמתירים לי' משום הפסד ממון ועכ"ח דאינו רק מדרבנן, ועי' בת' חו"י סי' ט"ו בטעמי' משום מה דמפורש השיעור בפירוש בתורה לכ"ע ח"ש מותר ולהכי פחות מד' אמות מותר מה"ת דמפורש בקרא שבו איש תחתיו, וכבר ראיתי עוד בימי חרפי בשו"ת חסד לאברהם, ח"א ודעת סברתי' דדבר ששייכו ומתחברו זע"ז במנין ל"ש ח"ש דזה בל"ז לאו כלום הוא ורק לענין כזית וכותב' דתלי' בגדלות השיעור משא"כ ד' אמות דתלי במנין ומספר והוה כמו ב' אחיות דאסרה תורה וכי נימא דאחות אחת אסור' ומה"ת כמו חצי שיעור, וכעת אין בידי לעיין בס' הנ"ל אם דבריו מכוונים כמ"ש. ולענ"ד י"ל שמזה ראי' לדברי הבעל המאור ר"פ הזורק הביאו שם המהרש"א דלהכי ד"א ברה"ר תולד' דהוצאה מרה"י לרה"ר לפי שארבע אמות של אדם קונות לו בכ"מ וכרשותו דמיין חשיבא כרה"י וכשמוציא יותר חוץ לזה הוה ממילא מוציא מרה"י לרה"ר וא"כ ל"ש בזה משום ח"ש כיון דהוה כרה"י מה נ"מ דלא נאסר רק ברה"ר ופחות מזה הוה ברה"י וזה לענ"ד דבר נכון בס"ד, דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ס"ג בהי"ת י' ד' טו"ב למב"י עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו. לכבוד הרבני המופלג החרוץ מו"ה דוב ווייס נ"י מבעטלאן יע"א. עתה באתי ע"ד הקושי' ממ"ש רשיז"ל במ' שבת ד' ז' בדיני כרמלית למעלה מעשרה אין תופס רשות' ופי' כגון ים ובקע' וקרפוף ומותר להוציא ממעלה מי' לרה"ר והא לעיל באות' דף קאמר עולא משום ר"י דקרפוף אפי' כור וכוריים הזורק לתוכה חייב דמחיצותו מן התורה ורה"י גמורה מה"ת אלא שנתנ' עליה חומרת כרמלית לענין איסור טלטול בתוכ' בד' אונות כמ"ש במ' עירובין ד' ס"ז והנה בס' בן אורי פי' כמ"כ בקושי' התוס' על רשיז"ל בס"ד דס"ל דב"י הוה כרמלית היינו במחיצות כגון בקעה במוקפת גדר והק' בתוס' דבמחיצות י' בין לעולא ובין לר"א הא הוה רה"י ולא צריך לאתניי' הא דר' גידל ועד"ז תמה בפנ"י דלמא לענין אסור טלטול בתוכה ככרמלית צריך דוק' י' טפחים בס"ד ומה קושי' מעולא ותי' בבן אורי דבתוס' הי' לו הגירס' כמו בהר"ן דבס"ד ס"ל דבי' טפחים דינ' ככרמלית ולמעלה מיוד הוה מקום פטור וע"ז הק' בתוס' שפיר הא בין לעולא ובין לר"א מה"ת רה"י הוה ולאו מקום פטור דרה"י עד לרקיע א"כ זה בכלל קושי' זו אלא שקשה יותר לפי דבריך שרש"י ז"ל שהביא זה בין דינ' כרמלית למעלה מיו"ד להוציא לרה"ר גם במסקנא אמאי לא הקשה התוס' יותר ממסקנא זו ור וראיתי בהג"ה רע"א שהקש' ע"ד רשיז"ל מלקמן דף פ' אהא דאמר רבה שם והיא שיש חיוב חטאת ביניהם וכן הקשה מלקמן ד' צ"ט ע"ב בכותל שמוקף לכותל' כרמלית עיי"ש. ובחי' חת"ס הוסיף להקשות ממ' עירובין ד' כ"ד ע"א וראיתי בס' מצפה איתן (הנדפס אצל הש"ס ווילנא) שהביא דברי רשיז"ל ממ' סוכה ד' מ"ג שפי' אהא דאמר רבה בלולב שמא יעבירנ' ד"א ברה"ר ופי' רשיז"ל דמשו"ה לא קאמר שמא יוציא מרה"י לרה"ר דבפעמים דמונח הלולב