לבושי מרדכי על אורח חיים צג

יוחנן דלא יאכל לאסור בהנאה בחד לישנא ור"א לאוכל כמאכיל ומע"כ הקשה לפי"ז אהרמב"ם דפסק כר"א ונילף מאכיל מחמץ, והנה אין תמיה' אם הרמב"ם פסק כסוגי' הגמר' דידן דלא נזכר מזה כלל לא כאן ולא בפסחים אלא דתמיה' לי דלא אשכח מרגנית' תותה ידי' דהא הרמב"ם מוקמי' האי לא יאכל לחצי שיעור והקשו עליו ל"ל הא קיי"ל כר"י דיליף מכל דחלב, ולהנ"ל נפתח שער התי' דר"י לשיטתי' בירושלמי דמוקמי לאה"נ או למאכיל כאוכל והרמב"ם כר"א דגמר' דידן וע"כ לחצי שיעור כמובן, ועי' במהר"ם שיק במנין המצות סי' י"ט: ה') הקשה אמכילתא דמוקים לא יאכל לאסור המאכיל ול"ת לאסור הנאה כיון דהנאה אסור' כמ"כ להאכיל לקטנים דג"כ בכלל אסור הנאה כמו לחי' ועוף אע"ג דשאינו שלו עיין במנ"ח ומהר"ם שיק הנ"ל שהקש' קושי' הנ"ל, ולענ"ד לפימ"ש מ' שבת פ' כ"כ דקטן שעשה ע"ד אביו הוה כמאכיל שראה בדעת אביו דניח' לי' שיכב' הדלקה אבל לענין אסור הנאה מה אסור הנאה שייך בניח' לי' אם הוא של קטן דאינו רק משום החזקת טובה כמ"ש התוס' פסחים ד' כ"ב ע"ב דהיינו שנותן לידו אבל בזה שאינו עושה שום דבר ליד הקטן רק שרואה הקטן בדעת הגדול דניח' לי' מה החזקת טובה שייך בזה ושפיר צריך קרא למאכיל לקטן בכהגוו"נ ודברי המכילתא והירושלמי על נכון וחידוש בעיני כי המנ"ח ומהר"ם שיק לא נחתי לזה ודו"ק: ו') התעורר דאינו חייב במאכיל דוקא מי שמחויב באות' דבר ולא ני שאינו מחויב ותי' בזה קושי' מג"א ופרמ"ג עיין ט"ז ופרמ"ג סי' שמ"ג ושו"ת בית אפרים סי' ס"ב יו"ד, והנה לפימ"ש בתרה"ד במהרא"י דטעמא דספי לי' בידים דאסור משום דאתי למסרך אינו חלוק בין מחויב לשאינו מחויב וסברא זו הוזכר בגמר' עירובין ושבת דף קל"ט ומוכח דע"כ אסור גם באופן זה דאל"כ מה פלפל' אי שייך חנוך באשה או לא הא בציצית וסוכה ודאי לא שייך באשה ומה קשי' מהלני המלכה משום דאשה אינו מחויב' בחנוך תיפוק ליה אם מאכיל בידים מותר במה שאינו מחויב כש"כ דאינו צריך לחינוך: ז') הקשה מנ"ל דלא תאכילום אתא לאסור להאכיל לקטנים דילמא לאסור להאכיל לגדולים אתא היכא דהוא שוגג ולמלקות יעיין פרמ"ג סי' שמ"ג שחקר ג"כ באופן הנ"ל לחייב מלקות ובלאו מלבד דאסור לפני עור, ומסיק לפימ"ש הרמב"ם דכל דבר שאינו אלא מרבוי דקרא אינו חייב מלקו' וה"נ לאו דלא תאכילום אינו בפירוש רק מריבוי ואסור לאו כבר הוא מצווה ועומד מלפני עור ולמה לו להרבות בלאוי' בחנם כמ"ש בגמר' פסחים דף כ"ה משא"כ בקטן דליכא לפני עור דרשינן דכל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא להרבות בלאוין, כ"ד המעתיר ומצפה לתשועה: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ברעזאווע. סימן ס"א בהי"ת אול"י ו' עש"ק פ' שלח תרס"ו לפ"ק מאד יצ"ו. שוכ"ט לכבוד ידידי המופלג בתורה ויראת ד' טהורה הנגיד מו"ה ארי' ליב קרויס נ"י בק"ק ש' א' אויהעלי יצ"ו. אשר שאולני אותיותיו בענין מעבירין ספריהם להשטאטס שוהלע ביום ש"ק בקטנים הוא הדבר אשר נאמר ע"ז אוי לאזנים שכך שומעין דבר אשר לא נשמע בקהל ירחים וכש"כ בקהל ספרדים אשר בשם חסידים יכונה יעברו ע"ד מ"ש בפירוש בש"ע לאסור בסי' שמ"ג דאסור למספי לקטן איסור בידים אפי' איסורי דרבנן. ובחת"ס ח"ו אוסר אפי' להביא ספרי קודש דרך כרמלית ע"י קטנים וכן דעתו למסקנא באו"ח סי' פ"ג אפי' בשוטה דל"ש אתי למסרך כש"כ בקטן דודאי אסור דאתי למסרך וכן דעת בעל ת' כת"ס או"ח סי' מ"ב וגם מהר"ם שיק סי' ער"ג אין דעתו רק ללמד זכות להביא ספרי קודש על ידם משום וזכוך קטנים, ובנדון זה הוא להיפוך אדרבה בעוה"ר בנים משחיתים ע"י קריאת ספרי חכמות חיצונית וספרי טפל במעשיות ומלחמות ביום ש"ק כידוע שזה מעיקר ידיעתן בהשטאטס שוהלע וזהו אסור בהדי' בש"ע סי' ש"ז סעי' ט"ז ברמ"א שם' וא"כ שתי רעות עשו בתוך עמם לחצוב להם בורים נשברים. ולענ"ד ד אפי' לדעת הרשב"א שמיקל באיסור דרבנן למספי בידים לצורך קטנים אפשר בשני איסורים מודה כמ"ש באחרונים דב' שבותים הוה כדברי תורה. ועוד הא הרשב"א ג"כ לא התיר רק מה שהוא לצורך קטן ולא לצרכנו ומה צורך קטן יש כאן ואדרבה נהפך הוא וכי לא יהי' תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלהם והא מסקנת הגמר' מס' נדרים דף ל"ז תינוקי' לא קורין בתחלה בשבת משום ביטול עונג שבת קודש וכן פסק הרמב"ם בהל' ת"ת ובשו"ע יו"ד סי' רמ"ה סעי' י"ד ואם בלמוד תוה"ק אמרי כן שלא לקרות תחילה לצורך תינוק' האיך יאמר בלימוד חכמות חיצונית שיהי' בה לצורך תינוק ח"ו זה וודאי מיקרי רק לצורך עצמ' למען ההוצאות הממון שמשלמין בעדן שלא יהי' בחנם כידוע ועוד הא בהגיע לחינוך לכ"ע אסור והכא כמה וכמה בנים הגיעו לחנוך כבר שית ובר שבע וכמ"ש הרמ"א סי' שמ"ג ולדעת המחבר באביו צריך לגעור בו ולהפרישו מאסורו ומעתה אין די באר ואין לשער גודל האיסור העוברים ע"ז ר"ל ואין צ"כ מכמה קלקולים שנצמחי' עי"כ ואין כך אתי למסרך גדול יותר מזה כידוע שבאים לידי מלאכות דאורי' בשוהלע הנ"ל כאשר מעידין הפראפעסארען עצמן אשר מבקשים מהם שלא יכתבו הבנים בש"ק והשיבו כ"פ המה אומרים להם שאי"צ למעשה הכתב והמה כותבי' בעצמן מפני כבוד החברותה ומפני הבושה פני שאר בנים אוי לאות' בושה ועוד שאר מלאכות בכלי הלומדי' כידוע,