לבושי מרדכי על אורח חיים צב

סימן ס' לשואל א' הנני בזה בתשובה ע"ד בסוגי' דקטן אוכל נבילות וחצבתי עונודי' שבעה א)הקשה מנ"ל לגבמר' דר"פ ס"ל קאו"נ אין ב"דמצוים להפרישו דלמא משום מצוה דרבים דת"ת כמ"ש בברכות דר"א שחרר עבדו, ועוד למה ל"א לנכרי למ"ד משום מצוה מותר אמיר' בסי' רע"ו וש"ז, וסיים כ"ת דהא דל"א לקטן בפירו' להביא' ז"א דהוה מאכיל בידים דאסור אבל להפריש משום מצוה ליכ' משום קאו"נ כמ"ש התוס' בפסחים ור"ה, הנה במח"כ מתוך שהעלים מדברי התוס' מס' פסחים ור"ה לא הרגיש כי קושי' מתורצת מניה ובי' מדברי עצמ' הא מבואר שם בתוס' דאף להאכיל בידים מותר במקום מצוות חנוך דהא הכ' קקשי' לי' דשם בפסח נאכיל בידים ושם בפיר' דמשום ב"ד מצווים להפרישו ליכא דאיב"ד מצו' להפריש אבל הא שם מזכה להון בידים ועיי' חת"ס או"ח פ"ו וכיון שכן א"כ תקשה גופ' למה לא אמר ר"פ לתינוק להביא המפתחות בהדי' דבמקום מצוה מותר וע"כ דלא הי' משום מצוה דלא הי' מצריך לפתוח בית המדרש ואפשר להיפך לסגור משום גנבי' או שהי' ירא כי ימצאם נכרי וילך לדרכו וכדומה או דהי' להם מקום ללמוד ועוד דלא אמרו בתוס' רק משום חינוך קטן שהוא מצות קטן עצמ' וזהו סברא נכונה דבמקום דאסור לקטן עשה מצוה לקטן ונדח' הא מקמי הא אבל משום מצוה דעלמא מנ"ל דנתן לדחות אסור דאוריית' והא דר"א בברכות צ"ל כמ"ש הר"ן בגיטין או כמ"ש דאינו מצוה דרבים רק במצוה שהיא נעשה ברבים יחדיו כמו תקיעות שופר שיחיד עשה בשביל רבים וכמו עשרה לדבר קדושה דרבים יחדיו עושים מצוה אחת אבל מצוה שנעשה ברבים ויכול לעשות לאחדים ואין מוציא רבים ידי חובתו לא הוה מצוה דרבים כמ"ש המג"א ה' פסח סי' תמ"ה וכן בתוס' יומא מחלקים כמ"כ בין מצוה דרבים דתמיד ופסח וקרבן חגיגה דתמיד ופסח הוה דרבים משא"כ קרבן חגיגה ודו"ק: ב') הביא תוס' נזיר דחנוך אינו אלא במ"ע ולא בל"ת, ותי' בזה קושי' הרשב"א יבמות מקטנה שאכלה בתרומה, תמה אני עלי' שלא ראה סיפא בד' הרשב"א עצמו שהוא מחלק כן כתוס' ולא הקשה רק על הרמב"ם הל' מאכלות אסורות דדעתו גם באסורי דל"ת שייך חינוך ובתוס' שבת דף קכ"א אמר' דהך דבא לכבות איירו בלא הגיע לחנוך, ומ"ש ממס' נדה דהוה מצוות עשה ממוצא שפתיך והנה הרשב"א שהקשה ג"כ משם אהא דתי' בגמ' לאותן המוזהרי', ופריך בגמ' ש"מ קאו"נ ב"ד מצ"ל אמאי לא תי' באבי' ומשום חנוך ע"כ דלא ס"ל האי סברא ועיקר אסור היא הל"ת דלא יחל משא"כ ביוה"כ כמובן, ובאמת מ"ש מע"כ מבעל מיפר ממנפ"ש, לא אדע להולמו דמהפרה ליכא קושי' דהא גם בגדול מהני הפרה וכי משום חנוך לא תהני הפרה, ואדרבה בזה מחנכו למצות נדרים ועיי' חת"ס או"ח סי' פ"ג וחנוך דרבנן ואתא נשואי' דרבנן ומבטל' נדרי' דרבנן והחנוך מדרבנן ודאי לא נתבטל ואדרבה נתקיים בי' כמו בגדול וז"פ: ועיקר החילוק שבין יוה"כ ושאר מצות עשה נלענ"ד עפי' מ"ש בתרה"ד סי' צ"ב להסביר מאי טעמא דבמ"ע שייך חנוך ולא בל"ת משום דל"ת אינו עובר רק בקום עשה ובשב ואל תעשה לא צריך זהירות משא"כ מצות עשה שהיא להיפך שנתקיים בקום ועשה וצריך זריזות יותר לחנכו ולקיים כי בקל יעבור בשב וא"ת, וא"כ יוה"כ ושבת ונדרים דהוה עשה דדהו ג"כ בשב וא"ת א"כ דומי' לל"ת ואמאי שייך בהו חנוך והא ביוה"כ מפורש במשנה שמחנכי', לכן נלענ"ד דזהו ג"כ סברת' דשם במתניתן מסיים שיהי' רגילי' במצות למה לן האי טעמא וכי לא די במצות חנוך כמו בשאר מצות אלא דאשמעינן האי תנ' דיוה"כ השב וא"ת כונו קום ועשה דהא טעמא דמצות עשה משום דצריך לקיימ' בקום ועשה צריך זריזות כמ"ש בתרה"ד כלומר דרגילות היא שלא לעשות וצריך חנוך לעשות משא"כ לעקור אסורי' בקום ועשה ודאי אין רגילות ואם הקטן רגיל בכך ח"ו כבר פסקינן בש"ג מס' יבמות דהב"ד מצ"ל, וראיית' מכרג' שגזרו על הקטן שלא לייחד עם תנוק נכרי שלא יהי' רגיל אצלו במ"ז, והנה יוה"כ אם כי הוא בשוא"ת דהיינו העינוי שלא לאכול אבל הא הוא להיפך דרגילות לאכול כל יום ויום ודאי דצריך זהירות להרגיל נגד טבע הרגילות של יום ויום והיא שסיים במתניתן כדי שיהי' רגילי' במצות כלומר דהכ' השוא"ת הוה כמי קום ועשה בשאר דוכתי אבל בשאר מצות עשה שהוא בשוא"ת כמו שבת ונדרים שאינו כיוה"כ אינו צריך חנוך דלא שייך טעמא דתרה"ד כנ"ל זה הנלענ"ד בדעת הרשב"א ביבמות יעיי"ש, ובנדרים בפשיטות נראה דלא שייך חנוך דכי מצוה לעשות נדר אדרבא כל הנודר וגו' והמקיימ' וגו': ג')הביא רש"י בחומש פ' יתרו ומקשה על הגמ' דמנ"ל דבעשה על דעת אביו דילמא מאכיל בידים דוקא ועיי' בחת"ס באו"ח תשובה ס"ב ימצא לרוות צמאונו בפי' הפסוק כנכון. ומ"ש במתני' דקתני שאין שביתתו עליה' ג"נ וג"ק ששביתתו עלי' ומה בין זה לזה שניהם לדעת אסור וכש"כ בדבור יפה דקדק, ויעיין בב"י סי' של"ד בשם רי"ו דאפי' על דעת א' שאינו אביו אסור בקטן, והנה בנכרי אם הישראל אינו בעל הבית של הדליקה לא שייך שבות בעשה לדעתו ומותר בנכרי וגבי קטן אסור ועוד הא איכא אופן דהכבוי היא לצורך קטן כגון ביתו והיא לצרכו דאסור בקטן בדאורייתא גם לשיטת הרשב"א ביבמות ושבות לנכרי אינו אסור אם היא לצורך נכרי עצמ' כמ"ש המג"א סי' ש"ז ס"ק וזה אשמעינן במתניתן ששביתתו עליה' ודו"ק: ד') הביא המכילתא פ' בא והוא סוגי' הירושלמי פ' כל שעה ושם ר'