לבושי מרדכי על אורח חיים ט

לא קיצר והאידנא דכולהו מברכי'. אבל באמת מאז ומקדם נהגו לברך לפניה אבל אח"כ גם לאחריה. ובזה מיושב לשון מאירי דכ' דגם מקודם הי' אפשר לברך אין כוונתו רק לפניה אבל לאחריה לא וע"ז סיים שפיר והא שפירשו בגמר' שאחר תקנו שכל א' יברך בתחילה ובסוף היינו שקודם רק בתחילה ואח"כ גם בסוף והוא מדקדוק לישנא דאביי ואין להקשות דעפ"י דברינו תחזור הקושי' שהקשה בבאר יעקב לדברי טו"ז מאי הקשה לרב דילמא אם רצה לברך מברך ותי' א"כ גם לאחריה יברך. ולהנ"ל אפשר לאחריה רצה שיהי' זקוק עוד לאחריו. אבל לפענ"ד אדרבה לפי דברינו עיקר הקושי' ליתא דהרי אמרנו לפי דברי הירושלמי יש בזה משום ברב עם הדרת מלך ואם רשאי ליחלק לעצמו וא"כ לולא דהי' תקנה לחוש לנכנסין לא הי' לו לרב ליחלק. וכל דברינו הם לפי מה שכתבנו דצריכין להוציא אחרים ולפי זה פשיטא אם א' איחר לבא לביה"כ הי' צריך לברך אבל בבכור שור במגילה חולק על עיקר דבר זה וכ' דאפי' אם בא א' באמצע קריאה א"צ לברך "הא הברכות נתקנו משום כבוד קריאת התורה בצבור וכבר נעשה כבוד זה" עי"ש וזה פשוט אצלו. ואני בעניי אף דכתבנו דדברי טו"ז בסי' קל"ט צל"ע ואין לו ראי' מראשונים מ"מ על דבריו זה יש ראי' ממאירי ומר"ן במגילה גבי קטן עולה וגם מירושלמי דסובר דכולם זקוקין זל"ז א"כ מוכח דא' צריך להוציא חבירו. והנה משאר ראשונים אפשר ליישב כיון דפשוט אצלו אם לא נתקנו רק משום כבוד התורה בזה סגי אם א' מברך בתחילה וא' בסוף א"כ י"ל דהראשונים הנ"ל באמת ס"ל דקריאת התורה בצבור הוי ככל מצה או מה"ת או מדרבנן דמברכין עליה והא דמברכין בסוף ולא כבשאר מצות משום דילפי' לה מבהמ"ז או מגז"ש או מק"ו. וגם בש"ס דידן דיליף ק"ו ע"כ על קריאה בצבור קאי דעל הלימוד א"א לברך בסוף כמ"ש הב"י בסי' מ"ז עי"ש. אבל לפי מה דכ' ברשב"א בתשובה וברא"ש וטור דעיקר הברכה על הקריאה בצבור לא הוי רק משום כבוד התורה בצבור וכן הוא בשו"ע סי' קל"ט ממילא אם כבר בירך א' ונעשה כבוד התורה שוב אין מברכין ופשטות המשנה הפותח והחותם בתורה מברך מסעיי' לזה. וגם יש לדקדק מאי דקאמר הפותח והחותם בתורה עי' בבכור שור שם נדחק בזה. ולפענ"ד פשוט במרמז דמשום כבוד התורה מברכין וממילא אין מברך רק הפותח והחותם והא דנראה מירושלמי נגד זה נראה דהירושלמי לשיטתו דסובר דהאי וידבר משה הוא דתיקון לקרות בצבור וממילא הוי וודאי כשאר מצוה וכשם דלדידך דדרשי' מיני' לדרוש בענינו של יום והוי מה"ת מצוה. כן גם לירושלמי הקריאה ובוודאי דכולם מברכין על המצוה וצריכין לצאת בברכת הפותח והחותם אבל לש"ס דידן דתקנה בעלמא הוי והברכה הוי משום כבוד התורה די אם א' מברך וא' בסוף וא"צ לכוון להוציא מה שכתבנו א"כ בתקנה ראשונה קבוע הוי דוקא בתחילה ובסוף איך אח"כ ביטלו זאת הא אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו. לפענ"ד נראה אדרבה בזה יתחשב הא דנקט ג' פעמים הפותח והחותם בתירה ונראה דמעיקר' כשתקנו כך תנאי בדבר הי' רק כל זמן שכא יצטרכו לחוש לנכנסין ויוצאין ולפי דבשבת יותר לחוש מבחול ובר"ח יותר מב' וה' ע"כ עשו לכל א' תקנה בפ"ע שאם יצטרכו לבטל חד לא תתבטל העדין האחרת. ומזה גופא דהוצרך לשנות הדבר ג' פעמים מוכך דכך הי' התקנה ועי' בתוי"ט פ"ה דמע"ש. ואף דיש לישב בלאו"ה מ"מ לפענ"ד נראה כן. וממילא מתישב לשון המדרש דשאל אם מברך להוציא אחרים או לא. ע"ז אמר כך שנו חכמים הפותח והחותם בתורה וכו' והך בתורה מיותר ע"כ ששנו דוקא משום כבוד התורה וא"כ אין צריך להוציא אחרים כי אין חיוב כלל לברך רק על הפותח והחותם. ומנין שטעונה ברכה לפניה ולאחריה וכו'. יש לדקדק די לו אם נפשט לו ממשנה כיצד מברך ומה לו לידע מהיכן ילפינן ודילמא הוי ככל ברכות שמברכין. והנה עפ"י הנ"ל יש לישב דאם נילף מברכה"ת על לימוד דילפי' מכי שם ה' אקרא ומבהמ"ז ממילא הוי כשאר ברכת המצות ובוודאי מחויב להוציא האחרים אבל כיון דפסיק ותני הפותח והחותם מברך ע"כ דלאו משום מצוה הוי אלא תקנה בעלמא משום כבוד התורה וכרשב"א בתשובה וראשונים הנ"ל ע"כ בעי מו"ל ומיושב דהביא ילפותת אחרות על הברכות מלפניה ולאחריה. ובש"ס דידן דהביא האי כי שם ה' אקרא עי"ש בברכות על ברכה"ת על הלימוד קאי והא דהביא שם על ברכה לאחריה מברהמ"ז וע"כ דעל קריאת התורה קאי דעל הלימוד ל"ש כמ"ש הרשב"א וגם הב"י בסי' מ"ז דהוסיף עוד טעם שם הוא ריו"ח דהוא מרי' דתלמודא ירושלמי וס"ל וידבר משה על קריאת התורה קאי ודבר תורה היא. אבל אנן לדידן ל"ל כן. והנה עפ"י דברינו סולת נלפענ"ד אם הי' הקריאה מה"ת הי' אפשר לילף מכי שם אקרא ואז הברכה על הקריאה הוי מה"ת ורק כיון דעיקר הקריאה לא הוי מה"ת ממילא א"א לילף מנשם רק בדרך אסמכתא או מקרא דלמדנו חוקיך כבמדרש שלפנינו. ועפי"ז חוזר וניעור תי' הפרמ"ג על הטו"ז בסי' תרפ"ה דכ' בפר' זכור אם יברך קטן ולא יכול להוציא בברכתו מעכב הקריאה. ורבים תמהו הא הברכות אינם מעכבות ותי' הפרמ"ג כיון דבה"ת הוי מה"ת מעכב הקריבה וחזר והקשה זה דוקא על הלימוד הוי מה"ת ולא על הקריאה. ולהנ"ל א"ש דוודאי בשאר קריאה לא הוי מה"ת אבל בפר' זכור דהוי מה"ת וצריך להוציא האחרים ודומה ממש להאי כי שם ה' אקרא בזה בודאי אפשר לילף משם והוי מה"ת. ולכו"ע אפי' לירושלמי ומאירי יר"ן נגילה דס"ל דצריך להוציא בברכת הקריאה מ"מ אינו צריך להוציא רק העולים