לבושי מרדכי על אורח חיים י

אבל עכ"פ השומעים אינם צריכין להוציא ועי' במג"א סי' תקפ"ה מה שמחלק בין שופר לתורה עי"ש וצ"ל דזה נפטר בברה"ת שכבר בירך כל א' לעצמו. והעולים אף שכבר בירכו מ"מ מברכין או משום תקנה או משום דהוי מצוה כמו שכתבנו למעלה. אבל השומעים לא עדיפא מהרהור בד"ת דאין מברכין עליו ואצלם לא הוי רק כמו הרהר ואף דבתשו' הלק"ט הובא בשע"ת הביא בשומע דברי תורה צריך לברך מ"מ היינו אם גם עליו הי' החיוב בלימוד והוא שומע מפי רבו דבזה וודאי טוב מהרהור בעלמא. ונראה דע"כ הזהירם משה רבינו הבו גודל ועיי' ברש"י דיענו אמן כדי שיהי' כאלו הוציאו הברכה מפיהם דמחויבים הם לברך על שמעתם אבל כששומע קריאת התורה דאין עליו רק לשמוע ולהרהר ולעמוד בשתיקה בזה וודאי לא הוי רק כהרהר ואי"צ לברך. ועפי"ז צל"ע דברי רבינו חנה מובא בב"י בסי' קל"ט שכ' אף שכבר בירך צריך לחזור ולברך בקול רם כדי להוציא אותם שלא שמעו עי"ש. מוכח דצריך להוציא האחרים וצ"ע מנ"ל וגם א"כ איך אח"כ כל א' מהעולים מברכין כיון שכבר בירכו ויוצאים כבר אף שכבר הפסיקו מ"מ גם קודם התקנה הי' כן. ובאמת המג"א שם השמיט טעם זה והביא רק טעם אחר לברך בקול רם. ואפשר דכוונתו אם לא בירכו השומעים ברהכ"ת ולא מסתעיי' להו מילתא כעת לברך יצאו בברכת המברך ועדיין צלעכ"ד. נחזור לענ"ד לדברי המדרש כי עפ"י הדברים שכתבנו בשם תשו' רשב"א ועפ"י הנראה ממדרש ומש"ס דקאי פרשה זו על תורה וא"כ נראה כי התורה כולה מרישא עד גמירא חתומה היא כי קורא אותה מצוה וא"כ לפי מה דהבאני מטור יור"ד דבאמצע המצוה אין לברך. וא"כ יתישב המשך דברי המדרש לפסוק כי המצוה זאת לפענ"ד כיון דקורא אותה מצות וכל התורה הוי רק מצוה א' וא"כ ילמדנו רבינו העולה בתורה כיצד מברך דאם קורא באמצע התורה הא הוי באמצע המצוה אבל כ"ז אם נאמר דמברך על המצוה אבל אם על התקנה מברך שפיר מברך כי כך היתה התקנה והוי מוכח דהוי תקנה מדברך לפניה ולאחריה ובמצות אינו מברך עליהם לאחריה. ושפיר השיב לו כך שנו חכמים הפותח והחותם מברך. וכיון דמברך גם החותם ע"כ על התקנה מברכין. ועי' בדברים אחדים. ומנין שטעונין ברכה לפניה וכו' שכ' ברוך אתה ה' ואח"כ למדנו חוקיך. יש לדקדק עפי"מ שכתבנו למעלה שמביא ראי' על התקנה מברכין מנ"ל דבהאי משתעי דוד. ונראה דחוקיך מצינו מנהגים ותקנות וכענין התרגום על ובחוקותיהם ובנימוסיהן ומשום דקשיא לן וכי צריך לן לומר דברך עה"ת תחילה דהוי מה"ת וע"כ אמרי' דכוונתו על חוקים שבקריאת התורה. והייתור לשון המדרש ואח"כ למדני חוקיך נראה כי באמת מכאן יש לנו ללמוד נוסח הברכה שמברכין בלשון נוכח ועי' ברוקח סי' שס"ג דיליף מטבע הברכה מאליעזר דקאמר ברוך ה' אלקי וכו' ועדיין אנחנו לא נדע למה מברכין בנוכח וזכרון שפיר ילפי'. רק דבאמת קשיא דכיון דכל ברכה שאין בה מלכות לא הוי ברכה וכאן אין כאן מלכות. וגם באבודרהם בסדר שחרית ראיתי שתקנו ברוך אתה ועל האי קרא סמכו. וצריך להבין אם האי קרא ברכה הוי מדוע אין בה מלכות וגם למה הוי בלשון נוכח וכל הברכות הם בלשון נסתר. וע"כ מפרש המדרש דנוסח הברכה הוי רק ברוך אתה ה' והתחיל הברכה וכאן לא נאמרה כולה אלא סמך דוד על האי דאלקי אדוני אברהם ואף דברוקח עורר דגם שם אין בה מלכות מ"מ באמת שם הוי מלכות דאלקי אברהם הוי מלכות כמו שכתבו תוס' בברכות דף מ'. וכבר העיר ע"ז גם בס' רביד הזהב עי"ש ואח"כ התפלל למדני חוקיך אבל הברכה לא הוי רק עד ה' וכן פסקינן דאין חותמין בכמנדני חוקיך משום דהוי בקשה ולא הודאה. אבל יותר הי' נראה דהמדרש באמת ל"ל דריו"ח שם בברכות וס"ל דא"צ רק שם וממילא א"ש דהוי לשון נוכח עפ"י טעם שהביא אבודרהם דכיון שאומר מלך העולם נמצא שאינו עומד לנגדו שר"ל אותו אלקינו שהוא מלך העולם הוא קדשנו במצותיו' א"כ כל עיקר שצריך לומר בלשון נסתר הוא משום שסיים במלך העולם אבל דוד שאומר בלשון נוכח ברוך אתה ה' ממילא שפיר מסיים למדני חוקיך וריו"ח לשיטתו שם בברכות דף כ"א דנראה דלאו מהאי קרא יליף ברכה"ת ולאו בלשון ברכה קאמר לה דוד ע"כ אומר שצריך מלכות ויש לומר עוד הא דדוד קאמר בלשון נוכח הוא עפ"י הטעם האבודרהם האחרון כי האדם מורכב גוף ונשמה וראוי' הי' לו לידבק בקונו ולעמוד נכחו תמיד מצד נשמתו אלא שאינו יכול מצד גופו לכך ברכותיו נוכח ונסתר ונראה דהיינו דאמר ריו"ח שצריך מלכות כי הגוף אינו יכול לידבק מצד חומרא לידבק ביוצרו עד שיעלה על לבו פחד ומורא מלכות שמים. אבל בדוד שנאמר ולבי חלל בקרבי ומבואר באבות דר"נ ובילקוט צדיקים ניטל מהם יצה"ר ונותן להם יצ"ט שנאמר ולבי חלל בקרבי יעי"ש בז"ר. וגם אמר לבי ובשרי ירננו וכו' וקידש וטיהר גופו ודבק ביוצרו לא הי' צריך מלכות וממילא שפיר אמר מיד למדני חוקיך ובירושלמי ברכו' דיליף מלכות מארוממך אלקי המלך עפ"י ז"ר הנ"ל י"ל קודם שעברו רוב שנותיו. ועפ"י דרכים אלו הא דקאמר ואח"כ הוא כיון דברכה שלפניה מצינו מה"ת וי"ל דאסמוכהו עכ"פ עליה ולא הי' דוד מחדש בזה יותר הי' נייח לומר דקאי אברכה שלאחריה דבאמת אינו מפורש. ע"ז אמר ואח"כ למדני חוקיך דלאחר הלימוד ל"ש לומר למדני וא"ש שמסיים המדרש הרי ברכה שלפניה לאפוקי שלא נאמר דקאי אאחריה. ובהיותי בזה צלענ"ד דברי אבודרהם בשער ג' בסדר תפילת חול הביא בה"ת מכי שם ה' אקרא וגם ברוך אתה ה' וכו' וכ' אח"כ והתירה נקראת שם ה' לפי שהיא