לבושי מרדכי על אורח חיים ח

דברי הרב מאירי בלשונו "ונ"ל שצריך שהקורא אמצעיים יהי' שם וכו' כדי שישמעו הברכות ויצאו בשמיעתם ומ"מ אם רצו לעשות מכל קריאה מצוה אחת ושיברכו כולם א"כ משום ברכה לבטלה והוא שפי' בגמר' שאחר משנה זו תקנו שכל א' יברך בתחילה ובסוף הנה מקיצור לשונו נראה מאי דדחיק לפרש כן נגד משמעות המשנה דמשמע דוקא הפותח וחותם אי משום דיהי' ניכר תקנת מש"ר או משום דיהי' ברוב עם דהתירו לבטל בזה"ז בהביאו את הנר כדי שיהי' ברב עם עי' בסי' רצ"ח ובמג"א סי' קס"ח. היינו משום דקשיא לי' א"כ איך משום נכנסין ויוצאין ביטלו תקנה קבועה קדומה הא אין ב"ד יכול לבטל וכו', וכי איכא חשוב כבי"ד של עזרא שתקנו ואף דיש חשש נכנסין ויוצאין הא בוודאי תמיד הוי נכנסין ויוצאין ולמה בקריאת התורה חשו ע"ז מאי דנראה דהוי מאז דתקן עזרא ואף דנתרבה החשש מ"מ אין לבטל מהאי טעמא תקנה קדומה ולתקן ולהרבות בברכות אע"כ דמעולם הוי הדין כן דאם רצו לברך מברכין ורק דאם הי' רוצים לכוון ולצאת בברכת הפותח והחותם הי' יכולים לעשות כן ואח"כ כשנתרבו נכנסין ויוצאין הי' עושין כן לתקנה במכאן ולהלאה יברכו כל א' וא'. כנלפענ"ד פי' דברי מאירי מה דסיים והוא שפירשו בגמר' דאין לו פירש ולא רישא סיפא ולהנ"ל יובן. (ועי' עוד לקמן כי יש לפרש לפענ"ד דבריו עוד בא"א). ובאמת מה דמצא בבר"י מציעה במאירי. כן נראה בפירש בלשון תוס' בברכות מ"ו שכתבו לפי שהי' רגילים שלא הי' מברכין רק ראשון וכו'. מאי רגילים שכתבו הלא כן הי' מה"ד וא"א לשנות מוכח מדבריהם דאם רצו הי' אפשר לברך כל א' ורק משום דלא הי' שכיח חשש נכנסין ויוצאין ע"כ לא הי' רגילין בכך משום ברב עם כהנ"ל. אחר הדברים האלו לפענ"ד נראה דמדברי מאירי וכן תוס' עכ"פ אין ראי' למה שכ' בטו"ז בסי' קל"ט דמדבריו שם מוכח הא דכולם יצאו היינו שכל א' וא' הי' צריך לברך בשעת עלייתו ורק דנפטר בברכה ששמע מהפותח דאל"כ לא יתורץ קושיתו שם ולפענ"ד צריך עיונ' רבה א"כ כיון דעכ"פ אם רצו לברך כל א' רשאי איך תקנו ברכה א' לכולן ויפסקו כל הו' עולין בין הברכה להמצוה דהרי מצותן תתחיל בשעת עלייתן והרי כך הן דברי המאירי דאם יברכו כל א' עושים מכל קריאה מצוה ואם כדברי הטו"ז אפי' אם לא יברכו הרי הוי כמי שבירכו ואם הוי מצוה אחת איך אפשר דהוי כמי שבירכו שם ולא מצאו ברכה באמצע המצוה ועי' ברא"ש גידה"נ ובטור יו"ד סי' כ"ח וכן מוכח ממה דתירצו בתוס' שם בברכו' הא דהחותם מתחיל בברוך אף דהוי סמוכה לחבירתה מ"מ כיון שמקדם הי' רגילי' לברך רק הראשון ואחרון ואם נאמר כדברי טו"ז א"כ גם האחרון בירך על עלייתו ואין לך סמוכה לחבירתה גדול מזה אף דלא בירך רק ע"י שמיעה וכי היכן מצינו חילוק בזה. ע"כ לפענ"ד נראה אף דמוכח מדברי ראשונים שהי' צריכין העולי' לכוון לצאת וכן הוא בראשונים בהא דקטן עולה למנין שבעה דזה דוקא באמצע אבל לפותח והחותם לא דהשאר לא יצאו בברכתם א"כ מוכח דצריכין להוציאם מ"מ הוי רק כמצוה אחת וכאלו כולם בירכו על אותו מצוה וזה עושה מקצתה וזה מקצתו וקושיתו על הא דסוף מגילה לא יתורץ בזה. וכבר נאמרו תירוצים רבים יעוי' על מקומם איש על דגלו: ובירושלמי פ"ב דמגילה בעי שם איאן ג' קריות מה את עביד לון כג' שאכלו כאחת או כג' שאכלו זה בפ"ע וזה בפ"ע אפי' האמצעי מברך לפניה ולאחריה אמר רשב"א למדו ברכה"ת מברהמ"ז אלא לרבים וכו' ר' יונתן הוי עבר וכו' שמע קולן קרוי ולא מברכין א"ל עד מתי אתם עושין את התורה קרחות קרחות וכל דברי הירושלמי צ"ע הא מפורש במשנה הפותח והחותם מברך וגם דברי ר"י הם נגד המשנה ועי' בפ"מ פי' שכבר התקינו לברך בימיו ועי' גם בברכ"י סי' קל"ט ולפענ"ד נראה דיתפרשו דברי הירושלמי דנסתפקו בתקנה הראשונה אם הוי כג' שאכלו דאין רשאין ליחלק דוודאי כל בהי"ז הוי מצוה אחת וכולם צריכין שיכוונו לבהמ"ז ואין רשאין לעשותן מצוה לכל ברכה והכל מצוה חדא הוי או הוי כג' שאכלו בפ"ע דאף דאפשר דיוציאו זא"ז מ"מ מצוה ליחלק ועי' בסי' קצ"ג ובסי' קס"ז וכאן ג"כ מצוה ליחלק ורק אפשר דיצאו ע"י הפותח והחותם ומתני' דקתני הפותח והחותם הוי לאפוקי אחר התקנה דאין רשאין כלל לעשות כן וקודם התקנה הוי רשאין אבל אין זה עיקר המצוה. ובזה פליגי רשב"א ור"י דרשב"א סובר דמבהמ"ז לרבים ילפי' לי' וממילא דאין רשאי ליחלק ור"י ל"ל כן וע"כ כששמע דלא בירכו אמר שעושין קרחות כנלפע"ד. ולפי דהוי פלוגתא ויש עושין כך ויש כך ע"כ שפיר בעי כיצד מברך אם מברך להוציא השומעים דעדיפא דאינהו לא מברכי או אינו מברך להוציא השומעים דעביד' דיברכו. וע"ז השיב בפשטות הלשון הפותח והחותם וודאי משמע דוקא הפותח והחותם. ולפענ"ד הי' נראה כיון דחשש נכנסין הוי יותר מחשש יוצאים כדמוכח גבי עובד' דרב הי' נראה דמאז ומקדם אם רצו לברך להניח היו מברכין כיון דעדיין זקוקין זל"ז על הברכה אחרונה ורצו רק שיהי' זקוקין זל"ז ובפרט לפי מה דהוכיח הירושלמי דמבהמ"ז לרבים ילפינן לי' א"כ רצו רק שיהי' זקוקין לאהדדי ואם זקוקין לברכה שלאחריה די בכך. ובזה הי' מיושב מה דצ"ע כיון דרב ע"כ הוצרך לברך לפניה מאי איכפת לי' לברך גם לאחריה ולהנ"ל א"ש. ועפי"ז הי' נראה דר' יונתן בירושלמי לא פליג על רשב"א רק על ברכה לפניה אבל מודה על ברכה שלאחריה. וא"ש מתני' דקאמר הפותח והחותם דלא הקפיד רק שיהי' זקוקין זל"ז ומדוקדק לישנא דאביי דקאמר והאידנא דכולהו מברכי לפניה ולאחריה וכו' ולמה