לבושי מרדכי על אורח חיים פט

בזמנו וגם בונה שהעולם נוהגים שעושי' דרך כבוד ולא בשליחות בפרט בע"ה בזה"ז שאינו ידוע להם כלל מצות השליחות שיהי' במקומם לעשות כמו עשיית המשלח האיך ימול המוהל בשבת אם אין המצוה עליו אלא ודאי בל"ס שהמצוה על הב"ד כמו על האב ועיי' בחת"ס יו"ד סי' רצ"ה ד"ה ועדיין. דבר מתוק לחיך שחדש לחלק בין מצות מילה לפדיון הבן ושאר מצות ע"י שליח כי מצות מילה על האב וכל ישראל אלא שהתורה הקדימו לעשות בדבר שהוא שלו והוה כמ"ש בב"ק שורי הרגת נטיעותי' קצצת דמסיק בגמר' דאייר' בשור שע מד להריגה בשה"נ ונטיעות המזיקי' ומוטל על כל ישראל רק המצוה בראשונה בבעלים ואם בא אח' לקיים המצוה בשליחו' לא חזר' לבעלים אלא מצוה דידי' קעביד והה"ד במילה לא הדרה המצוה לאב במ"ש למוהל למול אבל בפדיון הבן אין על הב"ד שום מצוה לפדות בנים בכורי' לכן המצוה הדרה לבעלים בשליחו' ונ"מ ג"כ לענין תשלומי' י' זהובים דלא שייך במצוה שהדרה לבעלים והוא דבר חדש מאוד ועיי' במחנה חיים ח"א סי' י"ב וסי' כ"ח שלמד ממנו דבר נאה לענין שליח עושה שליחו' ואין כאן מקומו ועכ"פ מפורש ויוצא מפי הקדושים דהמצוה של ביום השמיני ימול בזמנו מוטל ג"כ על כ"י ובפרט לפימ"ש בס' ברית אבות בסי' א' אות י"ט דמצות האב ומצות הב"ד שנחלקי' לב' מצות היינו אם האב יודע למול אבל אם אינו יודע למול נפקע המצוה ממנו ואין מוטל רק על הב"ד. ונסתייע מזה מתשו' האחרונים במ"ש במהר"ם שיק סי' ש"י בשם רע"א סי' מ"ג לענין אם אבי אביו קודם לכל אדם משום ב"ב כבנים משמע בפשיטות דבל"ז כל אדם מישראל שוה כמצוה על הב"ד ועוד הלא מת' הרשב"א שהביא הרמ"א סי' רס"א מוכח כן גבי מוהל שאינו רוצה רק בשכר ואין יד אבי הבן משיג לשלם ואינו מוצא מי שימול הוה כמי שאין לו אב ושוב החויב על הב"ד וכופי' את המוהל והא פשיטא שאם אין לו אב מצוה על הב"ד למול בזמנו ביום ח' דאל"כ וכי מי שאין לו אב לא ידחה מילתו שבת זה לא שמענו: ומעתה בנידון דידן שאין האב יכול למול וגם כבוד למוהל ואם המוהל אינו רוצה לבוא על יום שבת שוב החיוב על הב"ד וא"כ שוב החיוב על המוהל כמו ב"ד אם לא שנאמר שהי' חיוב על האב לטרוח ולבקש מוהל אחר ועכ"פ זה הי' לו למוהל לומר בלשון זה לבעל ברית ואם יודע שאי אפשר למצוא מוהל אחר פשיטא ופשיטא שמוטל עליו וכש"כ ביום השבת חמור יותר דהא איכ' דעת הרא"ה שביום השבת מצוה יותר למול ע"י אחר מהאב משום דאב מכוון לתקן וכמו במילה בצרעת דאמרינן אי איכא אחר ליעבד אחר ניה' דלא קייל"ן כן מ"מ אית' באחרונים דעכ"פ אם חטף המצוה מהאב אי"צ לשלם י' זהובים דמצי למימר קים לי כהרא"ה חזינן עכ"פ דאיכא מקום בזה מצוה יותר: והנה כ"ת בא ליישב קושי' מחצה"ש על המג"א סי' תמ"ד, במה דקאמר לחלק בין מצות עשה דתשביתו דכל שעה ושעה עובר על מ"ע זו משא"כ במילה והא בסי' רמ"ט וסי' תקס"ח המג"א בעצמ' כתב לחלק בין מילה שלב"ז ומצות פדיון הבן דמצות מילה רמי' עלי' כל שעה ושעה ודבריו נכונים ליישב דבריו דבכיוצא בזה אית' ג"כ בס' ברית אבות דמילה שלב"ז איכא מצוה דרמי' עליו כל שעה ושעה כיון דכבר המצוה הגיע לאח"ז ובזה איירו בסי' רמ"ט ובסי' תמ"ד איירי בזמנו וכמ"ש כ"ת ועי"י בס' או"ב בשם התשב"ץ, ומ"ש המחה"ש דבר חדש אי לאח"ז יש מצוה על האב ראיתי בס' מנחת חינוך שהוכיח בפירוש מהר"מ ולשון החינוך בהל' ק"פ ומגמר' יבמות דף ע"א דבני' הקטני' מעכבי' עשי' בק"פ אפי' שלב"ז א"כ ש"מ דמצוה על האב גם לאח"ז ועיי"ש שהעיר ג"כ בדברי רש"י מס' שבת פ' ר"א דמילה במ"ש המהר"ם שיק משם הה"ג מפאקש כי'. וע"ד מג"א סי' תמ"ד הנ"ל כבר כתבתי על הגליון בס"ד דדברי' מכוונים ע"ד התוס' מס' שבת דף קל"א ד"ה ושוין שמחלקי' שם בין מילה ובין ציצית ומזוזה דבמזוזה וציצית שאם עבר זמן בטלה דמה שמקיים מצותה אח"כ אינו משלים מה שעבר ולא עשה ולא קיים בזמנו אבל מילה דאותה מילה שעברה אם שוב מקיים משלים דאותה מילה שמקיים בשמיני קיים בתשיעי דפעם א' שקיים שוב א"א לקיים משא"כ מזןזה וציצית ונלפענ"ד דעשה דתשביתו אם כי נראה לכאורה דדמי למילה דמה שמקיים מצות תשביתו שוב א"א לקיים לאח"ז מ"מ נלענ"ד לפימ"ש במנחת חינוך במ"ע דתשביתו להרש"י והרמב"ם המצות עשה דתשביתו הוה כמו מ"ע דשבתון בשויו"ט דמקיים העשה בשוא"ת אם אינו עושה מלאכה לכן לדדהו אם משבית קודם זמן איסורו ואין חמץ בביתו בפסח קיים המ"ע של תשביתו שאין חמץ בביתו וכ"נ דעת מגיני שלמה בפסחים ובפנ"י שם דף ה' א"כ פשיטא דאם יש לו חמץ בביתו דכבר ביטל מ"ע של תשביתו בזמן ההוא מה מהני האם מקיים אח"כ דהוה כמו עושה מלאכה בשויו"ט דבטל מ"ע של שבתון ומה מהני אם מקיים אח"כ לזה נתכוין מג"א ועתה הכל על מכונו דג' חלוקים יש בדבר זה דמ"ש לחלק בסי' רמ"ט ובסי' תקס"ח בין מילה לפדיון הבן הייני במילה מוטל עליו כל שעה ושעה לקיים ולדעת הירושלמי עובר בב"ת אבל מ"מ כשקיים לבסוף משלים החסרון ולא עבר למפרע כמו בציצית ומזוזה שאם עבר ודר בבית בלא מזוזה ולבש בגד בלא ציצית מה שמקיים לאח"ז לא משלים על העבר אבל במילה משלים ומקיים לאח"ז ובפדיון הבן קיל ממילה דאין רמי' עלי' בכל שעה ושעה רק הזמן לקיים כמו זריזין והוה כהקרבת קרבן פסח לאחר חצות דכל שעה ושעה זמני' אבל לא רמי' עלי' כל שעה ושעה אלא בקיים תוך הזמן אין שום עובר ורק בזריזות לקיים וכמו מילה בזמנו מוישכם אברהם בבוקר אבל תשבית' חמור מכול' וכמו מזוזה וציצית דנעשה עבר' מה שיש לו חמץ בביתו זה לענ"ד ברור בכוונת המג"א: והנה תבוא לדינא שאין שום קולא כמוהלים