לבושי מרדכי על אורח חיים פח

כ"ה היפך מזה ופלוגתת גדולי האחרונים ע"ד הרדב"ז הידוע במי שהבטיחו לו להוציאו מבית אסורים על יום א' אם יבחר יום הנבחר כגון יוה"כ והוא השיב דאין מעבירין על המצות ועיי' בשבו"י סימן ל"ג. ועור ראיתי באו"ח סי' צ' בבאר היטב הביא מחנה נביאים אחרונים ושם הביא ג"כ דברי שו"ת יד אליהו דמי שיש לפניו מנין מצומצם בתפילת מוסף בשבת ויו"ט ורוב הקהל מאחרים ופסק באמת דברב עם הדונ"ל עדיף. ובשו"ת מהרי"א חלק יו"ד סימן רס"ב דעתו דזריזים מקדימין עדיף מפרסום מצוה. וכ"ד החסד לאברהם בסי' ע"ז ומהך דסי' תכ"ו דחי כי שם הסברא משום דעיקר זמנו במש"ק משום הדור ומבושם לקבל וכו': והנה לענ"ד דלא שייך כלל לומר ברב עם כי אם במצוה שיחיד מוציא רבים כגון האי דסימן רצ"ו באו"ה לענין הבדלה וכן בהלל ולולב ושם חזינן שהביא מג"א בסי' תר"כ וכן תק"ש עיין במג"א סימן תמ"ו דבעור חמץ לא מקרי עשה דרבים מה"ט וכן בדבר ששייך לציבור כגון קרבן ציבור ביומא דף כ"ו משו"ה מתחלק בפייס לכהנים משום ברב עם וכן בפסחים דף ס"ד לענין הושטת דם לזריקה דאיכא נמי קרבן ציבור דבא בכנופי' כמ"ש שם דף ע' אבל במצוה שאין בו הוצאה לרבים וגם לא נקרא על שם ציבור לא שייך ביה ברב עם וכי נימא דעדיף להניח תפילין וציצית בציבור מה"ט ומעולם לא שמענו ובהדיא איתא שם ביומא במתניתין דף כ"ו בד"א בקרבן ציבור אבל בקרבן יחיד מקריב בלא פייס ובלא חלוקא לכהנים כמ"ש רשיז"ל שם. וידוע כי הטור בשם ר' צמח גאון סימן רס"ה כתב דיש להדר אחר עשרה האיך דאפשר ומ"מ כיון דלא הוזכר בגמרא ודאי אינו משום דשייכי' לציבור. ועוד הא כתב השב"י שם בסימן ל' דאם אין להקהל שופר בזמנו ויבוא אחר תפלת מוסף אין להמתין במילה עד זמן ההוא דאין לבטל מצות זריזים דיליף בגמרא מקרא דוישכם אברהם בבוקר משום טעמי' הנזכרי' במהרי"ל ומפרשים להסמיך ברית אברהם לעקידת יצחק שלא נזכר בגמר' וה"נ כיון דעשרה למנין גבי ברית מילה לא הוזכר בגמרא א"כ אין לעשות מזה דבר שציבור שייכים ביה ולעשות מצוה מהמובחר ברב עם ולבטל מצות זריזים דילפי' מקרא הנ"ל: והנה ראיתי בחת"ס או"ח סימן ס"ט שנשאל במקום שהנהיגו להתפלל שחרית בהשכמה ואח"כ מוסף כמ"ש כאן בגליל עליון אם מותר לאכול על סעודת ברית מילה בנתיים כי המילה מקדימים מ"מ בתפילת שחרית משום זריזין עיי"ש שהתיר לאכול במקום שקורין לביהכ"נ אבל מ"מ הא ודאי פשיטא שם בדבריו דניחא ליה טפי להקדים המילה בתפילת שחרית לכן כבר אמרתי במקומי ג"כ אי איישר חיל' אבטלינא. אלא הייתי נוהג להקדים המילה בשחרית כמ"ש בחת"ס הנ"ל וכן הייתי נוהג אם בא לפני עובדא כזו במקום שאין מנהג כנלענ"ד: ידידו"ש הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ברעזאווע. סימן נ"ז לכבוד הגאבד"ק אונג' בראד יצ"ו. מעל' הציע לפני ד"ת בדבר הלכה ע"ד מוהל י"ש שלא אבה לבא למצות מילה בזמנו ביום ש"ק באומר מצוה על האב ואי"צ לבטל עונג ביתו במצוה דידי'. ומעל' הורי' והוכיח ע"פ בטעמי' ונמוקים הנכונים כתורה דמצוה אכל ב"י גם בזמנו והביא דברי לשון הרמב"ם מה' מילה בפי' דבר מללו. והנה באמת מה שרגילי' המוהלים כיו"ב לדחות בעל ברית מפני עונג שבת ויו"ט כאשר שמעתי כ"פ גם בגליל זה אפשר שיצא להם מ"ש באשל אברהם או"ח סי' צ"ו ס"ק ט' לענין תפלה בצבור דאם קראו למוהל למול ועי"כ יתבטל מתפלה בצבור הביא בשם ת' בית יהוד' אם כי היא מצוה דאורייתא וחמורה ותפלה בצבור מדרבנן מ"מ אינו עליו לעשותה כי אם על האב ואי"צ לבטל מצוה דילי' אך ראיתי בס' ברית אבות שהביא בשם תו"ח ונכ"ח שהשיגו עליו דהא אפי' בחולה ותש כח פטור מתפלה בצבור כש"כ הכא דניהו שאינו מצוה דילי' מ"מ עכ"פ מצוה גדולה עב"ד בשליחות האב וגם הוא המברך כמה ברכות ובעה"מ ברית אבות למד עליו זכות דתפלה בצבור הוה מצוה עוברות משא"כ המילה מיירי שיכול לקיים אח"כ שאפשר לקיים שניהם אבל בנדון כזה שבודאי בטל מצות מילה בזמנו מאן ספין ומאן חכים להכריע ולהקדים מצות עו"ש למצות גדולה ומילה בזמנו שדוחה שבת כש"כ שדוח' עונג שבת ועונג ביתו ותמה אני מאוד על י"ש מוהל שיערב לבו לעשות כן ולהחכים בסברות שהן מופרכי' וכש"כ אינו יודע מהו וכי אי אפשר להכן להתענג בתענוגי' בסעודת מצוה בכשרון רק דניח' לי' בביתו יותר וכי נימא דתוס' עונג זה יעמד כנגד דבר שעומד ברומו של עולם וק"ו זה בעצמו מ"ש בברית אבות נאמר כאן אם מי שפרנסתו מצומצמת אמר ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ופטור מעונג שבת כש"כ שפטור מאיז' תוס' עונג נגד מצוה רבה כזו שנדח' שבת עצמ' מפניה: ולענין אם ביום ח' מצוה על הב"ד ג"כ הביא כת"ר דברי הרמב"ם דדווק' בזמנו איירי ובש"ע השמיט תיבת בזמנו ודאי הדבר כדבריו לא מבעי' לדעת הש"ך סי' שפ"ב בח"מ כי לדעת הרא"ש והרמב"ם אי אפשר בשליחו' או לכבד אח' כי הא המצוה מוטלת עליו קודם וא"כ אם מכבד' לאח' הוה כמו שאינו רוצה למול וכל ישראל עליהם למול כמ"ש הרא"ש לכן פטור מלשלם י' זהובים וא"כ בפירוש אמר' דכ"י מצווי' וגם לדעת הכו"פ שמחלק בין בשליחות ממש או דרך כבוד דהוה מצוה של ישראל עצמ' ובפרט לפימ"ש בחת"ס סי' שמ"ז במ"ש האיך מצוה מילה דוחה שבת למ"ד מילה בנכרי כשר לימול גוי ותי' דגם למ"ד מילה בנכרי כשר היינו שהוא נמול ואי"צ להטיף ממנו דם ברית אבל קיום מצות עשה של ביום השמיני ימול בשר ערלתו לא שייך בגוי ומצות עשה זו הוא שדחה שבת וא"כ אם על הב"ד לא רמי' המצוה