לבושי מרדכי על אורח חיים פז

בשבת ובמקום כבודו מתפללים כנהוג כאן שחרית בהשכמה ורק מנין מצומצם נשארים ומתפללים מיד תפלת מוסף. ואח"כ באים שנית בציבור רב עם וקורין בתורה ומתפללים מוסף. לכן חקר מעכ"ת בספיקא אם למול בתפילת שחרית משום זריזין מקדימין או בתפלת מוסף דתדיר קודם. ומסקנת מעכ"ת לאחר לתפילת מוסף שנית משום ברב עם הדרת מלך: והנה בספק א' הלא בדברי מג"א סימן תקפ"ד מבורר דרק בר"ה מלין קודם תקיעת שופר מטעמי' דמהרי"ל דכך הוא הסדר ברית אברהם ואח"כ עקידת יצחק. וברוקח כ' הטעם למול אחר קרה"ת דבעת שקורין בתורה השכינה שם. ובשבו"י ח"א סי' ל' הביא עוד טעם הלבוש בפשיטות דשאר יו"ט ושבת מלין קודם יציאת ביהכ"נ כי הוא קודם חצות ומקיים זריזין מקדימין אבל בר"ה ויוה"כ מלין קודם ואחר קרה"ת לפי שברוב פעמים מתאחר עד לאחר חצות ומתבטל מצות זריזין עיי"ש כי בשבו"י בחר טעם זה כי לטעמים של מהרי"ל קשה בר"ה שחל בשבת מ"ט מלין קודם דהיינו קודם אשרי דהא ליכא תק"ש ולטעם הרוקח קשה משאר יו"ט ושבת למה לא מלין ג"כ קודם אשרי ואחר קרה"ת ועכ"פ מבורר באר היטב דלכ"ע בשאר יו"ט ושבת לא מקדימים מילה לפני תפלת מוסף וכן נוהגים בכל גלילות התחתון אשר שם עוד מחזיקים במנהג קדמונים להתפלל שחרית ומוסף יחדיו: והטעם אפשר לומר עפ"י מ"ש הש"ך סי' רס"ה בשם הגה"מ להסמיך מילה לעלינו לשבח ובספה"ק יש בזה טעמים אשר יסודותם בהררי קודש: ועוד י"ל עפ"י מ"ש בס' ברית אבות אשר י"ל מחדש שהקשה ג"כ קושי' כ"ת דמדינא הי' ראוי להקדים המילה בכל יום אפילו קודם תפלת שחרית משום זריזין מקדימים אי משום דתפילה תדירה ע"ז הביא דברי הצל"ח ברכות פ' א"ד דבמצוה דאורייתא נגד מצוה דרבנן ודאי דאורייתא הוה מקודש וקודם לתדיר דרבנן. וכ"ת הביא דברי שאגת ארי' דלא שייך מקודש בדאורייתא להקדים למצוה דרבנן דמצוה דרבנן הוה כרשות נגד מצוה דאורייתא ובדבר הרשות לא שייך הקדמה. והנה לדעת הרמב"ם דס"ל כל מילי דרבנן יש בו לאו דאורייתא לא תסור וניהו דהקילו בכמה דברים כגון בספיקא או לצורך משום חולה והפסד כך תקנו מתחילה הם אמרו והם אמרו אבל עכ"פ כיון דמקיים במצוה דרבנן מילי דאורייתא וחיובא עליו רמיא מה"ת לשמוע דברי חכמים ליכא למימר ביה דהוה כרשות ונראים דברי הצל"ח. וכ"ת הקשה ע"ד שאג"א דהכל קשה למה מותר להקדים דבר רשות למצוה דאורייתא. לדעתי הלא מבורר במס' שבת במתני' לא ישב אדם לפני הספר וכו' וכולם בגמר' דטעמא דלמא אתי לאמשוכי ויבטל מן המצוה ומה"ט לא אסור רק לפני תפלת מנחה ומעריב ולא לפני תפלת שחרית דאין דרך לעסוק אז בדברים הללו ולאמשוכי משו"ה לא חיישינן. והטעם בפשיטות כי בדבר רשות אין חשיבותו חשיבות להקרא קודם שיהי' עי"ז איזה בזיון ח"ו למצוה ורמז לדבר ממ"ש רש"י ריש מס' ביצה דהכנה לא שייך רק מיו"ט לשבת דסעודתן חשיבה אבל ביצה דמתילדה בשבת ביום א' לא מתסר משום הכנה דנגמר ביום אתמול דסעודת חול אינה חשיבה להקרא הכנה. והנה בספר ברית אבות הנ"ל תירץ משום דמילה צריכה שהיי' וחיישינן דעי"כ יאחר תפלת שחרית עד אחר זמנו והשהיי' נלענ"ד הוא כי ברוב פעמים אחר המילה צריך המוהל לתקן הרטיי' וקילורים ושאר רפואות וזה חזינן דצריך כ"פ שהיות רבות ובפרט בזמן הש"ס שהי' להם כמה רפואות וסמים וגם מה שמהדקים החלוק על המילה שלא יחזור ויכסה העטרה וגם מטעם שהביא הש"ך בשם הגה"מ להסמיך מילה קודם עלינו עכ"ח צריך להקדים תפלת שחרית ועכ"פ במקומות שמתפללים שחרית ומוסף יחדיו ולא מפסיקים בעלינו בין התפילות לכן מלין אחר תפלת מוסף אבל במקום כ"ת שמתפללים רק תפלת שחרית עם כל הציבור ורק מועטים שנשארים שם להתפלל ג"כ מוסיף א"כ ודאי אומרים עלינו היוצאים אז מביהכ"נ א"כ ליתא הטעם הנ"ל וגם לא שייך טעם הברית אבות דהא בלא"ה באים שנית לתפילת מוספים א"כ הי' מקום לומר להקדים מצות מילה לתפילת מוספין של מעוט הצבור אלא כי מעכ"ת אתי' עלה עוד מטעמי' ממה דאמרינן במס' סוכה דף נ"ו דס"ל לרב סוכה וזמן סוכה ברישא דחובת היום עדיף וכן נפסקה הלכה שם וכן קיי"ל באו"ח סי' תרמ"ג והנה בהרא"ש שם דקאמר דה"ט דסוכה ואח"כ זמן כי הזמן קאי גם אסוכה ומה"ט ביום שני זמן ואח"כ סוכה ועיי' בקרבן נתנאל שם דטעם הרא"ש משום דק"ל קושי' התוס' דסתם מתניתין הילך מצה הילך חמץ אלמא דתדיר קודם לכן ס"ל דבגמרא ל"ק הלכתא כרב רק הלכתא סוכה ואח"כ זמן והיינו כרב ולא מטעמיה וכיון דהטור וש"ע נקט האי טעמי' וכ"פ בסימן תרס"א דביו"ט ב' זמן ואח"כ סוכה וכ"ד מג"א לענין סוכה עשוי ועומדת אפילו ביום א' א"כ לפי הלכה מוכח להיפך דלא קיי"ל דחובת היום עדיף ומעכ"ת הביא רק דברי ט"ז ואיני יודע למה שביק כל הני רבוותא אלא דאין נ"מ בכ"ז דודאי במקום שמתפללים שחרית ומוסף יחדיו נוהגים כדעת הלבוש הנ"ל למול אחר תפילת מוסף יהיה מאיזה טעם שיהיה אין לשנות מנהג קדמונים: אלא שכל דברי' הנ"ל תלוי ומישך שייך בדין שני אשר כ"ת דן עליה להמתין עד תפילת מוספין שנית משום לעשות מהמובחר ברב עם הדרת מלך והביא דברי הגמרא ר"ה דף ל' שעומד כנגדו דאמרינן משו"ה ראוי לתקוע וכן בהלל בתפילת שחרית דזריזים מקדימים אע"ג דבמוסף איכא רב עם ומעכ"ת מוקי לה האיך דבלא"ה ליכא כ"כ משום ברב עם ומגמרא לא משמע הכי והביא עוד ממה דקיי"ל כדברי תה"ד סימן תכ"ה לענין קדוש לבנה היכא דל"ל שיכסה בענינים להמתין עד מש"ק משום הידור מצוה והנה בזה נפלי' ברברבות' ועיי' במג"א סי'