לבושי מרדכי על אורח חיים פד

בהמצנפת שקורין קאפיל תחת הכובע ביום ש"ק במי שאינו רגיל לצאת בו בחול ג"כ ומע"כ מדמ' לי' במ"ש בסי' ש"א סעיף כ"א דמותר לצאת בשק וכו' מפני הגשמים שכן דרכ' של רועים אלמ' דמ"ש מלבוש לזה גם לאחרינ' הוה מלבוש רק נשים עם בפני עצמ' וכמ"ש המג"א ס"ק נ"ד גבי אשה לענין תפילין וכן אמרי' בגמר' פ' במה אשה וכללי היא דמה שיוצא בחול מותר בשבת וממילא מותר גם לאחרי'. ולענ"ד שלא להתיר דדוקא בונה שדנין אם זה הוה מלבוש או לא אז חזינן אם דרך איזה אנשים בזה לצאת כמו מלבוש ממילא הוה מלבוש לכל העולם אם כי אין דרכ' בזה זה מפני שאינ' לפי טבע' ומזגו או נגד כבודו אבל ב' מלבושים זה ענין אח' דלמה לך ב' מלבושים שאינ' צריך רק לאחד משו"ה הוה מנשא ומקורו מפורש בבמה אשה דף נ"ט תרי המייני קאמרת והביא רשיז"ל ב' פירושים א' בלשון בתמיה' דזה ודאי אסור דהוה משאוי ולשון ב' בניחותא כלומר דמותר וזה דעת המחבר בסי' ש"א סעיף ל"ו והרמ"א חולק ובתוס' שם מחלקים דדוקא ב' חגורי' אסור שאין בו שום הנאה וצורך אבל ב' מלבושים משום הקור וכיו"ב מותר דהוה הנאה לו: והרמ"א שמתיר ב' כובעי' ואנפילאו' משום שדרכ' בכך כבר עמד בזה בס' תו"ש סי' ש"א ס"ק ס"ו והביא דברי עול' שבת שמדברי התוס' משמע היכא דדרך במקום זה לילך בב' חגורות מותר ג"כ והתוספ' שבת חולק עליו דאין המקום לבד גורם דבטלה דעתו אצל כל אדם כמ"ד במ' שבת באנשי הוצל דאינ' רוב' דעלמא וכמ"ש בסי' ש"כ ועיין במג"א שם פלפול גדול מדברי התוס' וכן הביא בסי' רנ"ד בדבר שנאכל חי בשם הפר"ח דכמו לענין בשול עכו"ם דקיי"ל ביו"ד סי' קי"ג דכ"ד שנאכל חי אין בו משום בשול גוי ואזלינן בתר רוב' דעלמא ואם לא אתברר אזלינן לקולא והה"ד לענין שמא יחתה שם בסי' רנ"ד וכן ההיא לענין לצאת בב' מלבושים דאין המקום לבד גורם אלא אם לא אתבריר רוב' דעלמא. והשתא לפי דבריו צ"ל דבימי רמ"א ומה"ש הי' רוב ישראלי' רגילי' בכך לצאת בקאפיל או מיצל או מ"ש שלאפל תחת הכובע ע"כ מתירי' אבל בזה"ז כמדומה לי שאין כאן רוב' דעלמ' מלבד מדינת גאליציען ופולין באונגארין אין לחשוב רק כמו שליש בגליל התחתון ובגליל העליון רובא דרוב' אין להם קאפל תחת הכובע רק הרבנים נוהגי' סלסול בעצמ' ובמדינת אשכנז מעהרן ובעהמן עסטרייך ושאר מדינות וכמדומ' שגם הספרדים ה"ה הפרענקען אין יוצאים בקאפל תחת הכובע בחול ע"כ אני לעצמי חושש אפי' במי שרגיל לצאת בחול בקאפיל שלא לצאת בש"ק וכאן מקום שרוב אין להם קאפל תחת הכובע בחול א"כ אפי' על דברי עולת שבת אין להם סמיכ' ע"כ אם מזדמן שאני צריך לילך לחוץ מביתי ביום ש"ק אני מסיר הקאפיל מראשי א"כ כש"כ במי שאין רגיל בכך לדעתי אין שום היתר. ועי' בשו"ת בית שלמה סי' ט"ל שם נשאל אם לצאת בקאלאטשען על המנעלים ביום ש"ק ופלפל שם בדברי הרמ"א ותו"ש הנ"ל ולבסוף מסיק להקל דכל היכא דאית לי' הנאה מכפילות המלבוש אי"צ לרוב העולם והביא ראי' מדברי הטו"ז שם בב' חגורות של נשים. ולענ"ד ה"ה דברי התוס' שם במס' שבת דף כ"ט ובהני ב' כובעי' ידוע שאינו לצורך הנאה כלל אלא דרך ת"ח ודרך הצנועים כנלענ"ד: או"נ דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן נ"ג בהי"ת י' ג' פ' שמיני עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו. שוכ"ט על ראש ידי"נ ה"ה כבוד חתני כבני הרב הגאון המפורסים כש"ת מו"ה יוסף צבי שליט"א אבדק"ק גאלאנטא יצ"ו. אחדש"ה. מאז קבלתי תשובת' הרמה ע"ד הספק בידי ביציאת ב' כובעים. והנה ראיתי דברי' צולל במים אדירים וכמה טעמי' לשבח להתירו וללמד זכות בראיות מוצקות. והנה כן נראה מדברי הלבוש סי' ש"א דטעמי' דכובעי' ומצנפת שלנו משום דרכן בכך דאסור לילך בגלוי ראש ונראה ג"כ שמפרש הך דכובע בגמ' פ' תולין דמחלק בין מהדק' ואינו מהדק הוא כובע על המצנפת אלא שכל זה בתר רישא גריר' מ"ש בד"מ בשם א"ז שכן דרכ' בחול. אבל באין דרך לצאת הביא הדר"ג כמה ראיות דמותר לצאת. הנה מ"ש הראי' מיציאה בשק מפני שכן דרך הרועים הנה שם הוא רק לענין דיקרא מלבוש לאפוקי תיבה ולבדי' קשין שאין דרכן להיות מלבוש דאסורים אפי' אינו פי שניים אבל ב' מלבושים שאינו מפני הנאה והגן מפני הקור כמ"ש התוס' לענ"ד אין משם ראי' ודאי מצינו בדברים שצריכים לו וא"א בלאו"ה כגון חיגר שאינ' יכול להלוך כלל בלא מקל מותר לילך ולצאת בו וכן בעל חטטין שמותר לצאת בפשתן סרוק וצמר מנופץ על ראשו כמ"ש סי' ש"א סעי' כ' אבל מי שא"צ ל"א מגו הנ"ל וצריך לסברתי' דמשום שצריך להיות בכסוי ראש והוא מן הזהירי' וזריזי' ואינ' רוצה להיות אפי' רגע כמימר' בלא כסוי לא גרע מהני דאמרן אבל מי שאין דרכו בכך כלל מנ"ל. ומן מלבוש הרועים לענ"ד אין ראי' כנ"ל: והנה שמחתי מאוד כי עכ"פ למד זכות ודי לסמוך מי שדרכו בכך כי מזמן כביר עלה ספק זה בלבי וע"כ כשאני נזכר בצאתי בחוצה בש"ק אני מסיר המצנפת הקטנה ומקצת בני תורה הי' תמיה' בעיניהם עד"ז אבל לא שאלו אותי מה זאת רק פ"א אמרתי הדברים לפני א' מן התלמידי' ומדברי תו"ש הנ"ל ושמע א' מבני ביהמ"ד מזה כונו כן עשה להכין לו מצנפת בביהמד"ר ובל יוצא החוצה על ראשו והגיע הלכה זו לב"ת א' וצווח ע"ז ככרוכי' וכמדומה שתלו עצמ' מהדיוק בד"מ שכן "דרכו" או הגירסא שכן אדרכן' וזה אינו