לבושי מרדכי על אורח חיים פג

נוהגין בו איסור כמ"ש בס' עולת חודש להגאון מהר"א פלעקלש אשר התמרמר על מנהגי שאר קהלות שמניחים לכבות ע"י גוי. ובק"ק גוטיין מיחה בהם והביא שם בדרוש ו' תשובת ש"י הנ"ל והשיב עליו בקצור ושהאריך בפלפול נגד היתר הנ"ל ומעתה ראינו שידעו מדברי תשובת ש"י ועכ"ז נהגו איסור. ומעתה יותר חמור מנהג זה כיון שראינו שיש אוסרים והא המה כמנהג שתלוי' בפלוגתת הפוסקים והא איתא בתשובות מהרשד"ם הביאו המג"א סימן תקנ"א ובפ"ח סי' תצ"ו הנ"ל דבזה לכ"ע לא מהני התרת חכם אפי' לדעת הרא"ש כיון שקבלו עליהם כאותו הפוסק עיי"ש. והנה אם מנהג קדמונים חל על זרעם ידוע ממ"ש הריב"ש בסימן שצ"ט וסימן מ"ד בשם הרמב"ן דקבלת הרבים חלה גם על זרעם והובא בש"ע יו"ד סימן רי"ד וסימן רכ"ח סעיף כ"ח דהוה כקבלת התורה ונס פורים וחנוכה. ותימא בעיני מ"ש בתשובות חו"י סי' קכ"ו דשקיל וטרי שם אי מהני התרה לזרעם והביא שם ברי השלה"ק ובעל עקידה במה שחקרו האיך מהני קבלת אבותינו בשבוע' לזרעם ותיר' בתירוצים שונים ובמנהג שתלוי במקום. הדבר פשוט דלא מהני שום התיר' דאינו תלוי' בגברי ובאנשים הדרים אלא המקום גורם שאפי' בדרא דרא אשר אפי' בבירור לא נשארו מב"ב של הקדמונים אפילו איש אחד אלא מחליפי' ע"י שדוכים ובאין ויוצאין עכ"ז נשאר המנהג במקומו ולא מהני שום התירא וזה סותר לדברי הרמב"ן שהביא הריב"ש סי' מ"ד דאדרבא היא ז"ל הביא ראיי' דמהני קבלת הרבים לזרעם מקבלת התורה ונס פורים וחנוכה. א"כ דברי חו"י הוה כתלי' תניא בדלא תניא. ועוד יש חומר בנידון זה כאשר שמעתי משם הגה"צ ק"ק מונקאטש שליט"א עבור שא' מן התירי' של הש"י משום סכנת דליקה והיא בנרות פשוטים שאין שייך בעלעקטער. ואסר עי"כ לכבות הנרות הנ"ל ע"י גוי כנהוג: והנה פן השני שהזכיר מעכ"ת דבנדון זה של העלעקטער יש להמציא היתר חדש שאינו בשאר נרות והוא משם הרבני ידידנו מהו' עקיבא סופר נ"י שיניח לקבל כל הארת וכבוי' העלעקטער ע"י גוי ושוב יתן לו שכר קצוב לשנה בעבור שיאירו בביהכ"נ וא"כ כל מה שיעשה על דעתי' דנפשי' קעביד והנה דבר חכמה דבר. ולענ"ד יש עוד להוסיף שהכל יהי' קנוי לנכרי הנ"ל וכן יותנה שאם יניח הנרות דולקים ע"י שכחה וכיו"ב אין אחריות רק עליו ושלא ישולם לו רק מה שהזמן גרם להיות דולקים דאז כיון שהכל שלו אז לענ"ד ההיתר פשוט דאינו רק משום דאדעתיה דנפשיה אלא הוה כמו כבה דליקתך שהביא המג"א סימן ש"ז סקכ"ט בשם הרה"מ דזה אינו בכלל אסור אמירה לנכרי כיון שאינו בשבילנו וגם אינו נותן לו חפץ לידו שיעשה בו דבר. ומעתה שפיר י"ל דאינו בכלל מנהג שקבלו עליהם כדעת הפוסקים המחמירים שהביא המג"א תקנ"א בשם הרשד"ם דבזה לא הי' שום מחמיר בימים הקדמונים וגם משום סייג וגדר דבזה לא הי' שייך סייג וגדר הנ"ל ואפשר דבאופן זה לא קבלו עליהם דהא בנרות לא הי' שייך כנ"ל וגם כי הי' נהוג למצוה להביא נרות וגם כ"ש שהקפידו שלא יהי' של נכרי ומשום סייג וגדר ודאי לא שייך בענין זה וגם ודאי לא נתכוונו בזה באיזה קבלה. ומעתה לענ"ד אם באופן זה יעשו אם עוד א' מהמורים יסכים אתנו להתיר הנני כמשיב' למכשורא. וגם ליתר שאת יתקבצו הבני קהילה ועוד ג' אנשים גמירי וסבירי להתיר כדרך התרת נדרים דבזה ודאי יש לסמוך על שיטת הרא"ש וביו"ד סי' רי"ד ס"כ להמחבר ורמ"א עיקר כדעת הרא"ש וכן דעת הפר"ח בסימן תצ"ו אלא שראיתי שם בפ"ח שהקשה דברי ש"ע מהדדי דבסימן רכ"ח סעיף כ"ח פוסק כדעת הרשב"א ודעמי' דלא מהני התר' בקבלת סייג וגדר. ומתחילה עלה בדעתי דלא קשי' כלל דבסי' רי"ד מיירי רק בדרך סייג ופרישות ולא למגדר מילתא משא"כ בסי' רכ"ח מפורש שם בהדי' סייג ומגדר מילתא וידוע כי סייג ומגדר מילתא תרי מילי נינהו דסייג שייך בדברים שאפי' שאין בו משום לתא דאסורא רק שאדם מרגיש בנפשו שצריך לדבר לאסור המותר כדי לשבר תאוותו משא"כ למגדר מילתא ואח"כ ראיתי בתשובות דברי חיים ח"א סימן מ"ח שהאריך בזה לתרץ קושי' פר"ח באופן זה ועיי"ש שדעתו להחמיר דלא מהני התרה כהאי דסי' רכ"ח סעיף כ"ח הנ"ל ועיי' בשו"ת זכרון יוסף חלק יו"ד סימן י"ד שהביא ראיות כדעת הרא"ש מהירושלמי שהביא ג"כ הרא"ש דהא מסקנת הירושלמי שם בפ' ד' מפסחים דהטעם שהחמיר ר"י לבני ביישן משום דס"ל כר"י כי זה עיקר מדינא שאסור לפרוש לים הגדול בע"ש מפני קושי' הנ"ל ולס' תשובות דברי חיים אין זה ראייה דזה אינו למגדר מילתא, אלא שאח"כ ראיתי בהריב"ש סימן מ"ד שהביא דברי הרמב"ן הנ"ל דקבלת רבים במגדר מילתא חל על זרעם והביא ראיי' מעובדא דבני ביישן אלא דס"ל דעובדא זו הי' בו משום מגדר מילתא ואפשר דס"ל כמ"ש המפרש בירושלמי דיש בו חששא משום חלול ש"ק דלא יגיע ליבשה עד זמן ההוא וא"כ קושי' הפר"ח במקומו עומד. וכה ראיתי בת' מרן חת"ס או"ח סי' קכ"ב שדעתו כי הבנים לא מהני להו התרה ובירושלמי דמשמע דכש"כ דמהני להו התרה פי' שם פירוש חדש. אלא שלא הביא כלל דברי חו"י וזכרון יוסף דס"ל בפשיטות דמהני התרה לבנים ובנ"ד פשיטא דיש לסמוך עליהם ואם ברצון מעכ"ת להציע הדבר פני א' מגדולי הדור להסכים אתנו הנני בדרך אופן הנ"ל: דברי ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן נ"ב בעה"י שנת תרס"ט מאד יצ"ו. שוכ"ט לכבוד הרב הגדול מו"ה צבי הירש גראסמאנן נ"י בק"ק נאנאש יצ"ו הנני ע"ד אשר כ"ת שואל כענין ע"ד לצאת