לבושי מרדכי על אורח חיים פא

דכל שליח בשכר הוה כפועל לענין תופס לבע"ח והא הוי כקבלנות וא"כ נלמוד מזה דמלאכה הנעשה בקבלנות אסור מה"ת דהא ידו כיד בעה"ב והיא משנה ערוכה שנינו בפ"ק דשבת עורות לעבדן וכלים לכובס ב"ה מתירין. ועוד וכי נאמר דע"י מלאכת פועל יביא בעה"ב ק' חטאת או חייב מיתה בב"ד ועכ"ח צ"ל דמלאכת שבת שאני דהוה כמצוה שבגופו כמ"ש בב"מ וחת"ס הנ"ל: ומ"ש הגאון נ"י ברוב חבורת נכרים דנאמר קבוע כמע"מ כמ"ש בסנהדרין בזורק אבן לגוי. והנה אבע"א דברי סופרי' אין למדין מדברי תורה דירדו חכמים לסוף דעתו דעיקר כוונתו על הרוב וכמ"ש רשיז"ל שבת קכ"ב וקבוע חידוש הוא כמ"ש הר"ן. ועוד לפימ"ש בלשון לימודים הביאו בשעה"מ דל"א קבוע אלא לקח מן הקבוע או פרש לפנינו כלומר אם דנין ע"ד פרטי אם פריש מן הרוב או מן הקבוע אבל אם הכל במקומו אין כאן דין קבוע וה"ט דבעיר המסופק' אם מוקפין חומה דאזלי' בת"ר דעלמא וכ"ש הכא דדנין על כל החבורה ואינו דומה להאי דסנהדרין דשם בזורק אבן א' להמית א' מן החבורה אז שייך קבוע משא"כ הכא הכל חד ובזה רובא ככול' כבשאר דוכתי ועי' בר"ן ר"פ כל הצלמים דהוכיח כי דעתן כס' לשון למודים ומה"ט נדחה מ"ש מדברי מג"א סי' רצ"ח סקי"ג לענין נר דברוב עכום אין מברכי' עלי' במוש"ק ובמחצה על מחצה מברכי' דכרו' ישראל קבוע והוה מחעמ"ח דשם דנין ע"ד מיוחד אם הוא מרוב או מיעוט משא"כ הגוי מדליק בשביל החבורה כולה ואזלי' בת"ר זה לענ"ד פשוט: ומ"ש מע"כ מדברי תוס' חולין דף קל"ח ד"ה יצא דל"ש גזבר בהקדש מזבח רק בבה"ב ובתמורה דף ח' אמרי' בכהנת ושפחה שנתערבו בכוריהם וכו' ליתא גזבר ולשקלא. לפיע"ד ל"ק דודאי להקריב הקרבן אם מקריבי' ברצונ' מה בעי גזבר גבי' ובאת אל הכהן כתיב אבל שם דבני התערוב' רוצים לעכב אז ידי גזבר שייך בי' לענין גביי' כמ"ש הרמב"ם פ"ד מה' כלי הקדש דגזברי' גובי' כל הקדשים: ואסיים בכל חתמי ברכות היום יום ג' פ' וארא תרס"ה לפ"ק. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן נ' ב"ה אול"י ה' וישב תרס"ט לפ"ק מאד יצ"ו. לכבוד אהובי הרב החריף ובקי טובא ירא ד' מרבים כ"ש מו"ה משה נ"י מק"ק באזעל יצ"ו (במדינות שווייץ). עתה באתי במה שהעלה ברעיונך להשיג ע"ד בענין בר עלעקטער אשר עד"ז דנתי באות' הימים. א') הוקשה לך על סברתי דהבער' לא שייך כי אם בדבר שע"י האש נתבער דבר מה. וע"כ כתבה רחמנא בלשון לא תבערו משא"כ בנר עלעקנוער הנ"ל שבא עפ"י חוטי מתכת (פלאטין) א"כ מ"פ בגמר' ווס' שבת דף ע' על שמואל למה לא יליף חלוק מלאכות מלא תבערו הא לשמואל דס"ל דלא שייך כבוי בגחלי מתכת וכו' ע"כ צריך להקרא ל"ת להנ"ל כלומר ללמדנו מה זו הבערה וכן קשה על התי' בגמר' דס"ל דללאו יצא' והא אינו מיותר כלל להנ"ל: והנה תמה אני על הקושי' הלא כמה מלאכת שבת שלא הי' עלה על דעתינו לומר דוק' בכך וכך הוה מלאכה כמו מלאכת מבשל דאמרינן בגמ' דשבת דף ט"ל דבאור החמ' אין בו משום בשול ואפי' מדרבנן לא גזרו אטו בשול באור. ובדף מ' ע"ב מסקינן דהמבשל בחמי טברי' פטור דדוקא באור או תולד' האור חייב ומי יאמר שכן יש בו רמז בקרא ומדעתנו ס"ד כל בשול מ"מ הוה בשול אלא דחכמינו ז"ל ברב חכמתן וידיעתן או שלמדו כן ממלאכת המשכן או הלמ"מ וכן בכמה מלאכות צל"כ עיי' במס' שבת דף ע"ג ע"ב תוד"ה וצריך. וגם אני לא אמרתי רק דאנן לא ידעינן לכן יש לנו ללמוד מלשון הקרא דכתיב בלשון לא תבערו ש"מ כנ"ל: ב') מ"ש מה נ"מ אם הפתילה מתכת או עץ ס"ס אינו שורף ושמעת כי כן הדבר שאינו מכלה ושורף משום דאין אויר שולטות בו ע"י שסוגרים בתוך עגול הזכוכית גם אני שמעתי כן וכמ"כ עלה בדעתי כי מטעם זה וסברה הנ"ל לא יהי' שייך בי' הבערה וכבוי אפי' בפתילה של עץ וכדומה מ"מ יראתי לומר כן ולסמוך על הסברה הנ"ל כי ידוע דעכ"פ חוט הפתילה אחרי ג' חדשים לא נאחז בה ולא נתל' בה אור העלעקטער א"כ פעולה זו אינו גורמ' רק שמבעיר ומכלה מעט מזעיר א"כ ס"ס שייך בי' הבערה וכבוי מדאוריית' ורק במתכת שמפורש כן להראשונים והאחרונים לענין כבוי ולענין הבער' בהרמב"ם ע"כ בזה תמכתי יתידותי: ומ"ש ע"ד שאני מסתפק אם האור העלעק- טוער הוא אור ממש או רק זהרורית ומע"כ יודע בטוב של דבר זה כי אם רק ע"י האומנ' הנקר' אילאזירונג אינו שורף ובל"ז מבעיר ומכלה כרגע במ"ש, הנה זהו כמו שאר רעש וברק דהוה כמו מ"ש (עקספלאזיאן) ודאי אוחז בדבר שמקבלו או מתעורר כח האש שבו כמו רעמים וברק (בלינוץ איינשלאג) שאוחז ע"י דבר שמקבל אור וזהו אפשר גם מ"ש באמעריקע והלא כן אנו רואין בזמן הקייץ כאשר השמש בגבורתו ע"י זכוכית כנגדו אוחז אור על דבר המקבלו וכ"פ ראיתי וכן עשיתי להבעיר טאבאק לעשן ע"י זהרורי חמה וכן כ"פ בימי החמה אוחז אור ע"י חמה מאליו בתבן ושאר דברים כידוע וכן ידוע כי גזי צמר לחים או עורות כבשים לחים אם מונחים זה על זה אשר ע"י כובדו מגדול החמימות אוחז אור ושורף וכן נעשה כ"פ בסוחרי' ק"ק ברעזאווא כידוע וכי נימא שחמימות החמה או חמימות הצמר ועורות הוא אור ממש אלא