לבושי מרדכי על אורח חיים פ

כמ"ש בפסחים דף נ"ד וא"כ מוכח דמדאוריי' אסור בשבת דאי מדרבנן א"כ גם במיו"ט ראוי' לברך דהא אסור עכ"פ מדרבנן, גם בראי' ב' לא הבנתי דבריו וכי פליג הרשב"א על התלמוד דמסקנת הגמ' שם בפסחים דמה"ט מברכי' במו"ש על היוצא מעצים ואבנים משום דתחילת בריית' הית' ע"י שנתנה לאדם מדעת עליונה ולא במיוה"כ וא"כ במיו"ט אם הי' מהדין לברך על האש כיון דמ"מ לאו זמן תחילת ברייתו הוא לא עדיף ממוצאי יוה"כ והי' צריך לברך רק על האש שכבר דלק ושבת ובהאי אי אפשר דביו"ט מותר נר שדלק ולא שבת מלשונש' וא"כ האיך מציאות לברך במיו"ט אלא דלהרשב"א תרתי אית לי' כמ"ש המג"א סי' רצ"ח מברכין במו"ש על היוצא מעצים ואבנים משום תחילת בריית' אלא אהא דקשי' לי' להשואל דיברך ג"כ על שאר בריות ע"ז השיב שפיר דעל שאר בריאות אין מקום לברך שאין כאן מחדוש מאסור להיתר משא"כ על האש אבל על האסור תשמיש שנעשה היתר כבד אין לברך דהוא בכלל הבדלה כמו על שאר מלאכות כמ"ש הפרמ"ג סי' רצ"ח. והא דמברכי' במיוה"כ היינו להבדיל בין יוה"כ לימים טובים כמ"ש המג"א הנ"ל סק"ב והא דאין מברכי' במו"ש להבדיל בין שבת ליו"ט כמ"ש הצל"ח שציין עליו שהקשה כן ובאחה"ש תי' בפשיטות דיו"ט אין שייכ' לשבת וכוונתו דיו"ט ויוה"כ שוה לענין קביעות החדש ונקרא בין מועדי' וגם מקרי בין רגלי' לקצת דברים משא"כ שבת. היאך שיהי' מ"מ אפי' הי' ביו"ט אסור תורה הוצאת אש מעצים ואבנים כמ"ש מדברי טו"ז ס"ס תק"ב אי אפשר לברך על היוצא מהעצים ואבנים וא"כ אין ראי' כלל שהוא מהתור' בשבת ואינו יודע מה כוונתו של הג' מהר"פ נ"י בראי' זו. ועוד הא כ"פ כתב המג"א בסי' ר"ה ובסי' רכ"ה דברכות המה עפ"י רוב מנהג העולם והא רוב תשמיש אש מה שדולק כבר ובפרט בזמן הש"ס כידוע וכיון דרוב תשמיש האש מותר ביו"ט לא שייך ברכה מפני הוצאת מן העצים ואבנים לבד ואם כדברי הג' מוהר"פ נ"י יברכו על שמן שריפה דאסור ביו"ט ומותר בחול במקום שיש כהן לכ"ע או נר בטלה למאן דאסר ביו"ט ועכ"ח דעפ"י הרוב דיינינין וז"פ: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. בהי"ת החו"ש לכבוד הרבני החו"ב מו"ה אלימלך פריעדלענדער נ"י בעיר ב'פרונד יצ"ו. כעת שלח אלי השגות מכבוד הרב הגאון אבדק"ק טאלטשווא נ"י ומעלתו שאל אותי מה להשיב ע"ד והנה מ"ש ליישב קושי' הטו"ז או"ח סי' ער"ו סק"ג דהקשה על המחבר שפסק בסעי' ד' בהדליק גוי נר בשעה שדולק שאר נרות מע"ש דלאחר שכבה נר ראשון אסור להשתמש בנר שהדליק הגוי ובסעיף א' מתיר במדור' כה"ג ומחלק בין האי דסעיף א' בין האי דסעי' ד'. והנה ידוע כי קושי' הטו"ז אינו רק לפי פירושו בדעת המתירי' אבל לפי הב"י לק"מ כמ"ש בל"ש שם. ומש"כ הגנ"י דרבוי עצים אמרי' דבטל ברוב וקמא קמא בטל ע"כ מותר. אינו יודע מה תיקן בזה דס"ס הא הוי מבטל בשביל ישראל ואסור למי שנתבטל בשבילו אפי' ע"י גוי כמ"ש בסי' צ"ט ביו"ד ובש"ך שם ובב"ש אה"ע סי' ה' ס"ק י"ב ממ"ד בב"מ דף צ' כידוע ובברכ' יוסף דאם עשה גוי בפני ישראל דינו כמצוה לו וכ"ש דאסור לכתחילה והאיך מתירי' לכתחילה הא המחבר סי' צ"ט פוסק אפי' באיסור דרבנן לא שרי רק להוסיף אבל לא לבטל בעיני' וראיית' מריש מס' ביצה מעצים שנשרו מרבה עליהם דייקא ומ"ש הגנ"י דהכא בנ"ד דהיינו נר עלעקטיר דשולח בעיר' לבית ישראל דמדליק לו נר מיוחד לא דמי להדליק כר ברוב גוים. לענ"ד העיקר בשעת מלאכה אם בשביל רוב גוים ה"ז מותר והכא בין בהסקת עצים ובין בפתיחת מקור עלעקטיר נעשה בשביל רוב גוי' אלא דממילא נכנס לכל נר ונר והא פתיחת המקור נעשה בעש"ק אלא שצריך להסיק להעמיד כח העלעקטיר וזה נעשה בשביל רוב גוים וה"ז דומה למרחץ שבת דף קכ"ב דאם רוב גוים מותר מיד משום דאדעתי' דרובא מחממי ופירשז"ל דעיקר חילול שבת בשביל רוב גוי' וכי לא איירו אפי' באמבטי מיוחדת בשביל ישראל דמותר וכן בעירובין דף מ' בליפת' דמחוז' דאם לאו דמפשי בשביל ישראל דמותר והא כל או"א נהנה ביחידות ודבר מאכל דהוה נהנה כמו נר כמ"ש המג"א סי' תקט"ו אלמ' דבתר עיקר' דמלאכה אזלי' שנעשה בשביל רוב נכרי' דבתר הכי יכול להנות בהיתר אפי' ביחידות כנ"ל. ומ"ש הגאנ"י על היתר אמירה דאמיר' דגוי לגוי נעשה שליח כמ"ש המ"ב ידוע כי פלוגת' הפוסקים אחרונים הוא בב"ש סי' ה' הנ"ל ומודה דכל זה במידי דבעי שליחות כגון קנינים וכיו"ב אבל במידי דאינו רק מעשה קוף בעלמא ל"ש שליחות כמ"ש המחנה אפרים בתירוץ ב' על הראב"ד לענין מרוח פועלי' נכרים דמהני וחייב בתו"מ וכמ"ש בחת"ס או"ח סי' כ"א ולא אמרי' המ"ב אלא לענין קנינים או דבר עבירה ואם כי לענין מלאכה הוי ג"כ ד"ע מ"מ ידוע דלענין מנוחת ש"ק לא שייך שליחות כמ"ש הבית מאיר ובת' חת"ס הנ"ל דהוה כמצוה שבגופו ושוב אין כאן רק אמירה דאמירה. ומ"ש הגנ"י עפ"י דברי המח"א דפועל ידו כיד בעה"ב כמ"ש בב"מ דף י' והנה כבר אמרנו דזה תי' אי' על דברי הראב"ד הנ"ל וע"ז הקשה בשעה"מ בפ"א מהל' תרומות מגמנר' ערוכה בב"ק דף כ"ג עיי"ש ועיי' בנתיבות סי' קפ"ח ואם נבוא לידי מדה זו וכי נאמר דמלאכה ע"י פועל יהי' אסור תורה במלאכת שבת והרמב"ם בפ"ו מה"ש אמר בפי' דהוי רק דברי סופרים וכמ"ש המג"א סי' ד"ש דשכיר אפי' במלאכת בה"ב מדרבנן. ועוד הא לדעת הש"ך חו"מ סי' ק"ה