לבושי מרדכי על אורח חיים עט

מ שבת ד' קל"ג דה"ט דכבוי גחלת של מתכת אינ' אסור מה"ת דלא נעשה פחם וע"ז הביא דברי מג"א ס"ס של"ד במ"ש בטעמי' שאינו שורף וחקר שם אם כוונת מג"א כמ"ש רש"י ז"ל ומ"ש שאינו שורף היינו שאינו נשרף מהמתכת כלום. ולענ"ד שאין ספק כי כוונת המג"א לומר שאינו כשרף ממנו דאי שאינ' שורף אדרבה בהרה"מ פ' י"ב מהל' שבת מבואר כי גחלת של מתכת שורף דמה"ט ל"ש לומר בי' משום מבשל והא כן עינינו רואות ששורף וכן מבואר בפר"מ סי' של"ד הנ"ל דהפיר' במג"א לומר שאינ' נשרף כנ"ל ועוד ראיתי בבית יצחק הנ"ל ממ"ש דברי הירושלמי פ"ג מ' יומא דלהכי ס"ל לר"י בעששית של ברזל לית בי' משום מכבה דתולדות האש אינ' כאש. ות"ק ס"ל דתולדו' האש כאש ולפי"ז אנן דקיי"ל דתולדות האש כאש אית בי' בגחלת של מתכת משום מכבה ופליג הירושלמי אתלמוד' דידן. ולענ"ד לדעת הרמב"ם דס"ל דמצרף בכבוי הוא תולדות מכבה א"כ גם הירושלמי דנקיט בלישני' על ר"י דהא הוי "כמכבה" ג"כ נתכוון למלאכת צירף ונקט מכבה משום דזהו תולדתן וע"ז חדש בירושלמי לר"י אינ' אפי' תולדה דתולדות האש אינ' כאש. ודברי הירושלמי ותלמוד: דידן כאחדים ואי"צ להאריך ועי' פסחים דף ע"ה דמוכח בהדי' בגחלים של מתכת לא מקרי אש לבד במכוה משום רבו דקרא מכוה מכוה ובשריפת בת כהן דדנין אות' בפתיל' של אבר משום רבוי דבאש תשרף א"כ מוכח בהדי' דלא מקרי אש רק גחלת של עץ כיו"ב א"כ סתמ' תלמודא דידן דתולדות האש אינ' כאש עיש"ה. (ותימה כי הבי"צ לא הביא גמ' הנ"ל) אלא דשם בע"ב ס"ל לגמ' דשלהבת בלא גחלים מקרי יותר אש סתמא מגחלת אש אפי' של עץ. וא"כ בעלעקטער אם שלהבת הלזו כשאר שלהבת ששורף אפשר דיש לדון בי' משום הבערה וכבוי מה"ת: וחתני הרב הגאון מו"ה יוסף צבי דושינסקי אבדק"ק גלאנטא העירנו במ"ש במ' ביצה דתני חילוקי' בין גחלת לשלהבת ולא נקיט נ"מ לענין הבערה וכבוי ש"מ דזה וזה שוין. וע"ז י"ל דלמא כר"ש ס"ל דמלשאצל"ג פטור ופטור בלאו"ה דהא ל"ש צריך לפחמי' בשלהבת לבד. ושוב ראיתי דגם מהך דפסחים ליכא ראי' דשם פריך שלהבת בלא גחלת היכ' משכחת ומשני כגון דשפיי' למנא משחא ואתלי' בי' נורא א"כ עכ"פ תלי השלהבת בדבר ששייך בי' הבערה והיא המשחא אבל שלהבת במתכת דאינ' בדבר הבוער איכא למימר דל"ש בי' הבערה וכבוי. לענין הבערה יש לדעת כי ישנו בימינו עלעקטער א' שהוא ע"י אומנות שנעשה ע"י פחמין שכ עץ ודאי דשייך בי' הבערה וכבוי מה"ת אבל האלעקטער שנעשה ע"י פלאטין דראטה שהוא מתכת ממש כיון שאינו מבעיר כלל לענ"ד במקומי אני עומד שהוא בכלל מ"ש במתני' דביצה בהוצאת אש מאבנים וכיו"ב אע"פ שהם נצוצי אש ממש מ"מ כבר הוכחתי לפי מפרשי האחרונים דלכ"ע אינו רק מדרבנן וגם הבאתי ראי' מדברי רש"י ותוס' מ' שבת דף ק"ו ע"א: ולענין היתר אמירה לענ"ד במקום זה שישנו כמה צדדי היתני', א"צ למחות ביד שנוהגים היתר בונקום מצוה וכמ"ש באחרונים להתירו לענין הדלק' ביום הק' בישועת יעקב והשיב משה חת"ס וכת"ס כש"כ וק"ו בנדון כמה מעלות טובות להיתר'. וגם כי ראיתי בכמה ק"ק שהנהיגו אור האלעקטער בבתי כנסיות ובבתי מדרשות במקום גדולים וישנו בני תורה ראוי' לחפש אחרי צדדי היתר. וכבר נשלח העתק מתשובתי להרב הגאון מאוה"ג אבדק"ק ברעזאן שליט"א והשיב בקצרה כי כבר יצא מידו להיתר ונדפס כעת בשו"ת תשובה מענין הזה: וראיתי ג"כ (בו"י סי' ק"ח) מ"ש הג' מהו' פנחס ציממעטבוים נ"י ראבדק"ק גראסווארדיין והנה על רוב דבריו ימצא תשובתי בדברים הנ"ל ולא ישאר ממני רק להשיב מ"ש לדעתו כי המחמם את המתכת להאיר חייב משום מבעיר כמו בעצים וכיו"ב דמלאכת מחשבת אסרה תורה ורק אם מתכוין לצרף חייב משום צירוף דברים אלו לענ"ד אינו מובנים וכי הצורך להאור גורם להיות נקר' הבערה יש מאיר ואין כאן הבערה כלל להאיר גורם שלא יהי' מקלקל כמ"ש הרמב"ם פי"ב מה' ש'. ועוד הא הרמב"ם מחייב במצרף משום תולדה דמבעיר וא"כ בפ' הנ"ל דנקט בזה"ל וכן המדליק את הנר או את העצים בין להתחמם בין להאיר הר"ז חייב והמחמם את הברזל כדי לצרפו במים הר"ז תולד' המבעיר וחייב ואם במחמם הברזל להאיר ג"כ איכ' משום מבעיר ולפי"ז גם לחמם ודאי הי' דינ' הכי א"כ ברישא כמה הוציא מן הכלל ברזל מבין נר ועצים ולא כללן יחד דהא דינ' שו' א"כ מוכח להדיא דאין זה בכלל מבעיר כהגוונ', ועוד לסברתו גם במכבה נימא הכי כיון דכוונתו לכבו' וכי גרע מכבה שלא יזיקו ממכבה מפני גוים ולסטים דקתני במתני' דפ' א"מ דחייב למ"ד מלשאצ"ל חייב וא"כ לשמואל אמאי מכבים גחלת של מתכת כיון דס"ל מלשאצ"ל חייב. ועוד במס' ביצה ד' ל"ד בברייתא א' מביא את האור וכו' וא' שופת את הקדירה כולן חייבים ופריך בגמר' שופת את הקדירה מה קעביד ותי' בגמר' משום ליבון רעפים ופי' המפרשים משום עשה כלי דהוה כמכה בפטיש דאיירו בקדירה חדשה דצריך לחסמן, ולדבריו וכי לא משכחת לה גם בקדרה ישנה וע"י שמלבנה חייב משום מבעיר כמו המביא האור והמביא העצים והרי ליבון רעפי' הוא בגוונא זו. ועי' מס' פסחים ד' ל"ז שהי' דרך בשולו כך עי"ש. ועי' שבת ד' ע"ד בפירשיז"ל גבי עשה חבית' ותנור' חייב משום מבשל ובסוגי' הגמ' מוכח דלא אזלינן בזה בתר מחשבתו. ומ"ש הג' מהר"פ ני' מת' הרשב"א שהשיב להשואל משום מה מברכי' על האש במו"ש ולא על שאר בריאות וע"ז השיב משום דביום ש"ק הי' אסור להשתמש באש. והא במו"ש מברכי' על האש היוצא מעצים ואבנים