לבושי מרדכי על אורח חיים עח

דאם לא ידליק לא ישלם כלום כן הוא במקומינו כאן. ועוד במקומינו הוא על אופן זה היינו שאינו נעשה שום מלאכה ע"י הבערת עצים או ע"י דאמפף אלא ע"י נהר שוטף (וואססערפאלל) שאמת המים הנ"ל הוא מגלגל הגלגלים וע"י דחיקת העשת הברזל בברזל יחד נולד בה העלעקטיר א"כ לא נעשה ע"י אדם שום מלאכה רק ע"י המים והוה כרחיים של מים ואם עושים ע"י איזה פתיחה ונעילה כבר נאמר בס"ד דלפענ"ד דכל הדלקת העלעקטיר אינו רק איסור דרבנן והלא ברפמ"ג סי' רע"ו מתיר לאחרים כ"ש בכה"ג והלא האוסרים אינם אוסרים רק משום דהוי לצורך שניהם כמ"ש מדברי תו"ש ומהר"ם שיק הנ"ל. ועוד בביהמ"ד במקומינו בלא"ה דולקים כמה נרות כ"ז שהעלעקטיר מאיר גם הנרות מאירים ובכה"ג לכו"ע מותר אע"ג שמאיר יותר ע"י נר של גוי כמ"ש סי' רע"ו ואי משום מלאכת הגוי הא הוי ע"י קבולת ואין לאסור רק משום שהישראל נהנה ולא מהני קבולת כמ"ש הרמ"א סי' רע"ו וכיון שיש נרות אחרות ליכא איסור כלל כמ"ש. והנה במקום דליכא הני התירים כלומר שמבערים עצים לצורך תולדות העלעקטר וגם ליכא נרות אחרות כבר אמרתי דנלפענ"ד דברוב גוים ליכא איסורא לדברי הב"י סי' תקט"ו: ועוי"ל להתירא עפימ"ש הפמ"ג עפ"ד חו"י אמירה דאמירה והביא' ג"כ במהר"ם שיק לענין דהבעלי מלאכות עצמן אינם עושין רק סתמא לאדוניהם ומ"מ סיים דמידי ספיקא לא נפקא והנה בת' חת"ס סי' ס"ו צירף כח' דהתיר' דברי חו"י עכ"פ אם אומר מע"ש ועיין במל"מ פ"ו היט מה"ש וע' דברי חיים סי' כ"ט וסי' ל' ח"ב דמשמע דהיאך דהפועלים מכירי' הגוי השותף אדעתי' דשותף גוי קעבדי א"כ כ"ש בנ"ד דעושי המלאכה עיניהם צופות אך ורק לבעלי הפאבריק אך שיש לחקור מי הם הבעלים של הפאבריק אם הם גוים דאל"כ י"ל לשאר דברים כמובן: וכעת נזכרתי על דברי הטו"ז סי' תק"ב סק"א דס"ל בדעת הרמב"ם דהך דאין מוציאין את האור מאפר ומים הוא מן התורה וא"כ ה"נ בנ"ד. אלא שמדברי הרה"מ פ"ד מה' יו"ט יש לדייק דאינו רק מדרבנן וכן פי' הראש יוסף וכמ"ש הרע"ב בפי' המתניתן דדמי למלאכה. ועיי' ת' כת"ס או"ח סי' ס"ז וגם לדברי הטו"ז י"ל דהא דס"ל דהוה אסור מה"ת היינו אם מיד בההוצאות האור מדליק ממנו נעורת וכיו"ב דהא צריך לבשל או להדליק אבל בההוצאות נצוצי אש בלבד אינו רק מדרבנן וכן ראיתי בפמ"ג סי' תק"ב. ועוד בנ"ד שכבר נולדו נצוצי האש מערב שבת שוב אין כאן משום מוליד רק כמוסיף כנלע"ד: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן מ"ח ראיתי דברי הרב הגאון אבדק"ק ערלויא נ"י (בוילקט יוסף סי' צ' משנה שביעית) מ"ש ראי' דאיתא באור עלעקטרית בהדלקה וכבוי' אסור דאורי' ממס' פסחים כ"ד במ"ש דאור שלנו נברא במ"ש כי נתן לאה"ר מדעת עליונה וטחן ב' אבנים זב"ז והוציא אור מכח לפועל עי' בח"א מהרש"א שם וכן ראינו בימים מקדמו' דנא בהולכי דרכים שהבעיר' אש ע"י הכאת כלי מתכת (שטאהל) על אבן (פייערשטיין) אלא שלענ"ד מזה אינ' הוכחה כלל שהוצאת האש בבד כמוזכר במתני' דמ' ביצה יהי' חיוב דאורי' נגד דעת המפרשי' בכללי שהוא מדרבנן ובטעמי' נלע"ד דבתורה לא נאמר לא תעשו אש או לא תדלק אש אלא לשון האזהר' "לא תבערו" אש ולשון הבערה נאמר בכול' ש"ס על מלאכ' זו ותיבת הבערה מור' על דבר שמבער דבר אחר כלומר מכלה ומאבד אבל ההוצאה של אש לבד מעצים ואבנים או מעשן מתכת אינ' מבער ולא מכלה כלל עד שנוציא ממנ' דבר אח' כמו קש ותבן וכיו"ב דבר שנבער וכ"פ מצינו הבערה בש"ס ג"כ שנעשה שלא ע"י אש כמו ביעור אסורי' כמובן שהוא רק ללמד בא שצריך לבערן ולאבדן מעולם וזה ידוע ואי"צ לפורטן ועי' בב"ק ד' ג' על קרא כי יבער איש ובער בשדה א' ומפרש בגמ' דזה היזיקו דשן כמ"ש כאשר יבער הגלל ע"ת ועי' בפירשיז"ל שנתבער ע"י אכילת השן ועי' באה"ע בפי' פסוק הנ"ל ועי' עוד באה"ע בפ' שמות על הקרא והסנה בוער כי תיבת בוער הוא פועל היוצא כגומר שמבער דבר א' וא"כ כיון דההוצאת האש בלבד אינו מבער כלום מהאבנים ועצים או מהמתכת אינו בכלל מלאכת הבערה דהתורה לא אמרה הדלקת אש אלא דרך הבערה. וכבר אמרתי כי זה טעמי' דרש"י ז"ל מ' ביצה דרחמנ' אחשבי' להבערת' אפי' באכילת בהמה הוא משום דמלאכת הבערה ע"י אש ג"כ אינ' רק אם מבער איזה דבר. ובזה מסולקים הרבה מקושי' האחרונים שמשתמשים בסברא רש"י ז"ל הנ"ל. ועי' בשלום ירושלים מ' ר"ה ר"פ ד'. ועוד לענ"ד ראי' גמורה ממ' שבת דף ק"ו ממ"ש רשיז"ל שם בטעמי' דר"י וה"ש לשיטתן דלהכי ס"ל ר"ש מקלקל בהבערה חייב דכל הבערה מקלקל הוא אצל העצים הנבערים ואם כי מתקן בשבל קדרתו זה אי"צ לגופו ור"ש ס"ל משאצל"ג פטור ע"כ לא מיקרי זה מתקן ור"י לשי' ס"ל משאצל"ג חייב שפיר מקרי הבערה מתקן לגבי הבשול. והשתא אם נאמר דהוצאת האש מאבנים וכיו"ב אית בי' משום מלאכת הבערה א"כ כבר משכחת לה הבערה בלא קלקל כלל. אלא שלנו דהך ההוצאות האש המוזכר במתני' במ' ביצה אינ' הבערה מה"ת אפי' בשבת ולא כמ"ש הרה"ג מערלויא ני' ובתוס' שם במס' שבת ג"כ לא פליג על פירש"י ז"ל רק מטעמי' אחריני' משמע בהדי' דמודה לסברא הנ"ל ומ"מ מפני שאנו מדמי' לא נעשה מעשה אלא שכבר הבאתי דברי האחרונים ה"ה הרא"י דפשיט' לי' דלכ"ע אינ' רק מדרבנן ז ומי' למלאכה שבורא דבר חדש: ועתה באתי עוד להעיר בדברים אחדים ממ"ש בשו"ת בית יצחק ע"ד רשיז"ל