לבושי מרדכי על אורח חיים עו

קידוש במקום סעודה וכמו"ש המג"א סי' רע"ג סקי"א ואיש חשוב א' הורה כי צריך לכסות המיני תרגימ' כמו לחם משנה בסי' רע"א סעיף ט'. ומע"כ טוען עד"ז כי הג' טעמים ל"ש בזה כי הטעם דתיתי הסעוד' יקרא דשבתא ל"ש בשחרית. ומשום טעם דומ דמן ל"ש כי אם בפת גמור. ומשום שלא יראה בשת' ג"כ לא שייך אם כי המג"א בשיטתו סי' ר"פ דפת שנילוש במי פירות יוצא בו משום פת ולחם משנה היינו לצדהו שנהגו ליטול ידיים ולברך ברכת המוציא כדינא גבי פת הבא בכיסנין אם קובע עליו אלא דאנן הא לא נהגינן כנ"ל ולפי"ז ל"ש ג"כ לקדש עליו כמו על הפת ומה בושת שייך בזה: ונלע"ד דצריך לכסות דהא בסי' רצ"ט כן הוא הלכה בהבדלה שכ"כ הטור בשםמהרמר"ב שאם רוצה לאכול מיד אחר הבדלה לא יביאו הפת על השלחן ואם הביאו צריך לכסותו מפני שמוקדם בפסוק והיה צריך להקדים. והקשה שם בטו"ז כמ"ש מעלתו כיון דא"ר לאכול קודם הבדלה מאי בושת שייך בזה דבשלמא בקדוש דראוי' לקדש עליו והוא מקדש על היין שפיר אית ביה משום בושת משא"כ הכא. ותירץ דזה גופא הוה בושת דאין לפת מעלה כמו יין והיא מקודם בפסוק וכעין זה תירץ ג"כ במג"א שם. והא בסי' רע"א סק"כ במג"א מביא ג"כ האי טעמא לענין ווה שאמר בש"ע שיהי' מפה פרוסה א"כ כמ"ש בסי' רצ"ט דהוה מ"מ בושת לפת משום דבמקום אחר הי' מקדים לפת מפני שהוא מוקדם בפסוק והכא אינו מקדים והוה בושת א"כ הה"ד במיני מזונות אע"ג דאין מקדשין עליו לדידן כמ"ש מעלתו עכ"ז הוא מוקדם בפסוק ובמקו"א הי' מקדים והכא אינו מקדים וע"כ צריך לכסות וכן אני נוהג לכסות מה"ט: ומ"ש מעל' וכי אם מקדים לחביב נגד ז' מינים וכי צריך לכסות וזה לא שמענו. והנה לסברת מג"ר מיושב בפשיטות דהא גם במקום אחר ה מוקדם החביב ממילא ליכא בושת. ועוד כיון דכך ההלכה להקדים החביב א"כ כל סברת מהרמר"ב ל"ש בזה. אלא דעיקר מ"ש מעל' ליתא דהא אנן קיי"ל בסי' רי"א כדעת הרא"ש דדוקא בשאר פירות נגד ז' מינים אזלי' בתר החביב אבל בענין ההקדם ז' מינים עצמם לענין הקדמה מ"ש בפסוק ל"א בתר החביב אלא צריך להקדים כיון שהקדים אקדמ' לבד מדעת הרמב"ם עיי"ש ובנדון זה בלא"ה ודאי מזונות חביב מיין אליבא ריקנית כמובן: מה שהקשה ע"ד פ"ת בקבועות המזוזות בשם הנהגת הגר"א זצ"ל שהי' קובע מזוזות בלא כריכה בקלף וכיו"ב שלא תהי' חציצה והקשה מעל' מדברי הרמב"ם דנקט להניחה בקנה וסתם קנה מוקף מכל הצדדים והנה מרן ז"ל ברב גדולתו וחילו הי' בידו לחלוק גם ע"ד פוסקים ראשונים ובפרט ברב חסידות' הי' מחמיר ע"ע: הדו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן מ"ז נדרשתי לאשר שאלוני לחוות דעתי אודות "עלעקטרישע בעלייכטונג" אם ונותר להניח פתוח הלאמפען מעש"ק שיאיר בליל ש"ק כי הגוים הפועלים צריכי' להרבות עצים בהסקתו למען לא יפסיק להאיר אך הרי ידוע שכל עצים שמרבים אינה בשביל כר מיוחד רק כל הנרות שרובן לגוים נתרבה אורן כאחד, וא"כ הכל נעשה בשביל הרוב כמ"ש בשו"ע או"ח סי' רע"ו. אמנם כיון דעושים גם בשביל ישראל שמשלם עבור זה הי' מקום לאסור. והנה גם בפה ק"ק בביה"מ של ספרדים נעשה "עלעקטרישע בעלייכטונג" כמתכונתו, ולא שאלו פי מקדם אם יאות עבדו מפני חשש נהנה מהדלקת נר. וגם מפני צווי ישראל לעשות מלאכה הנ"ל: הנה מקדם צריך תלמוד אם הדלקת הלעקטער או כבוי הוי מלאכה דאורייתא. וראיתי בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"י) ח"ב סי' ע' אשר שם בא לדון בענין כבוי עלעק- טער אי הוי ד"ת. והביא דברי רש"י ז"ל שבת דף קל"ד בטעמא דכבוי גחלת של מתכת אינו מה"ת ומסקנתו דהוי חששא דאורייתא. ותמהתי שלא הביא מקור הדברים משבת דף מ"ב מכבין גחלות של מתכות בשביל שלא יזיקו בו רבים אבל לא גחלת של עץ. ורוב הפוסקים דטעמי' משום דכבוי של ומתכת אינו רק מדרבנן. רק שיטות הגאונים הביאם הרשב"א ז"ל דהוי מה"ת ורק מפני פקו"נ דהיזק הרבים התירו משום דגחלת של מתכת אינו ניכר לרבים וקרוב להיזק משא"כ של עץ אבל טעמם דהוה דאוריית' ומשום מלאכת צירוף כמבואר שם. וברמב"ם פי"ב ה"א הדבר מבואר על נכון דהמחמם המתכת עד שיהי' גחלת כדי לצרפו במים הוי תולדות מבעיר. ובראב"ד מחייב משום מבשל וע' בלח"מ שהק' מפ"ט דרמב"ם גופי' סובר דחייב משום מבשל ומחלק דבסוף שהוא צורף איכא משוםומבעיר ובתחילה דמרפי' הוה משום מבשל ובהלכה ב' נקט דינא דמכבה גחלת של מתכת פטור ואם נתכוון לצרף חייב וכו' ודברי הרה"מ ידועים דדוקא מכוין לצרף אבל בלא מתכוין אפי' בפסיק רישא פטור בזה ועיין בלח"מ. מ"מ מבואר דמכבה בלא צירוף וודאי דפטור לכו"ע. ותמהתי על הגאון מלבוב שלח הביא מזה מאומה: והנה מעשה ומלאכת העלעקטורישע בעלייכ- טונג במקום זה הוא באופן פשוט החוטין של ברזל (שקורין דראטה) המה מקבלים. כח האש ממקום הפאבריק וע"י פתיחה ונעילה של השרויפען מדליק ומכבה הנה לענין מבעיר של המתכת כלומר הדראטה שהוא מאיר ע"י פשיטא דלא שייך בי' מלאכת מבעיר דהא אין כאן צירוף כלל. וברמב"ם ז"ל איתא בה"א דוקא במחמם כדי לצרפו בונים ואי משום מבשל כלומר דמרפי רפוי ג"כ לא שייך באש כזה. דאם הי' החמימות כ"כ עד דמרפי רפוי את החוט הנ"ל שהוא דק מאוד אם הי' עליו חמימות כ"כ פשיטא דלא הי' מעמיד א"ע אפי' שני ימים דהא אנו רואים אפי' עשת של ברזל שהוא בא בחמימות האש