לבושי מרדכי על אורח חיים עב

ואפשר לומר לפי חומר הקושי' דאסור ש"ח יש בו לתא דע"ז כמ"ש בקרא למען לא יזבחו עוד וגו' ואם כי דדרשינן מניה במס' סנהדרין דף ס"א וזבחים דף ק"ו לזובח בהמה למרקוליס וו"וו גם המקרא אינו יוצא מידי פשוטו כמ"ש מפרשי תור' רש"י ורמב"ן ואה"ע וכמ"ש הרמב"ן ג"כ בפ' זאת חקת מ"ש לפי שהאו"ה מונין את ישראל לפי שנראה כעבודת חוץ יש בו מוני' לישראל וע"כ החמיר' שלא לסייע אפי' אם מותר לנכרים מ"מ גזר' אטו מסייע בע"ז. ועוד י"ל כיון דכל מה שעושי' לצורך קרבן הפשט ונתוח וכיו"ב הוה מצוה וכמ"ש הרמב"ם במנין המצוות או בכלל מכשירי מצוה א"כ לגבי נכרי שמותר להקריב בחוץ ומכוון לש"ש א"כ לדידי' כל סייע' וסייעת' הוה מצוה וא"כ מה שמסייע לו ישראל בבקשת נכרי הוה לי' כשליחות וכיון דחשיב לי' למצוה חשוב להיות אסור' כמ"ד בכמה דוכתי' מגו דהוה דופן לסוכה חשוב ג"כ לענין מחיצה לשבת והדברים עתיקים: ושוב הביא מעלתו דברי ת' בית היוצר שמתיר בפשיטות. והנה באמת לפלא יחשב שלא נחית כלל לדברי המג"א הנ"ל ובת' נטע שורק שו"ט בי' טובא ודוקא בעובד' דילי' מיקל שאינו רק נתינת מעות לעצים שגופ' אינ' באסור וכל העסק הי' על שמנו של מחה"ש אבל בנדון דידן פשיטא דלא הי' מן המתירי' ומה שמעלתו מוסיף להתיר' אפי' לדעת המג"א משום דהמחללי' הם הרוב ומדמה למסייע גבי מער' חביות יי"נ שהביא הטור בשם הרשב"א ביו"ד סי' קכ"ד דספיקא להקל. לענ"ד אינו דומה דשם יש לדון על המעשה הכח בפועל' משא"כ בנדון שאינ' רק בכל מקום מסייע' כ"ד כמו בפ"ק דשבת דהבעה"ב ועני שפטורי' ומותרין ואינן עושי' כלום ומ"מ לדבריהם של תוס' והרא"ש מקרי מסייע וכי נתן דברי חכמים לשיעורי' וכי נימא דמי שהוא עשיר גדול ויש לו אלף עבדים נאמר המסייע לו אין בו ממש. ועוד וכי נימא מפני מפני שמסייע לשני ע"ע יהי' היתר יותר ואדרב' מרבה אסורי' ויותר חמור: ושוב הביא מעלתו דברי תוס' קדושין דף נ"ו במוכר בהמה ללוקח מע"ש דקנסינן למוכר ופי' רש"י ז"ל משום דמברר על לפני עור לית מכשול. והקשו מה לפני עור שייך בי' דודא' משכח אינשא אחרינא דמזבני לי' וא"כ מוכח דגם מסייע ליכא. לענ"ד אפשר לומר דעכ"פ מדרבנן אסור כמ"ש המג"א ומ"מ לא קנסינן לי' די"ל דבדרבנן לא קנסינן רק בדאורייתא ועיי' במל"מ מה' מלוה ולוה דס"ל דהיאך דגם באח' איכ' משום לפ"ע ל"ת מכשול גם זה עובר דדוקא בדליכא תרי עברי דנהרא דלא יעבור שום א' משום ל"ע אז ליכא משום ל"ע עיי"ש מ"ש על ת' פ"מ ולפי"ז י"ל מדברי תוס' הנ"ל דהא גם אח' יעבור על ל"ע אם ימכור לו בהמה חוץ לירושלים לחלל מעו' מע"ש אלא די"ל דיכול ליקח מגוי עיי"ש במל"מ. ובלא"ה נלענד להחמיר בנדון זה דנהו דהתנו מעיקרא יום זה לזה ויום זה לזה מ"מ ודאי שם שותפי' עליה' דהא משועבדים זל"ז ורק לענין שבת כיון דאין עבודה מוטל עליו מפני התנאי אין זה שלוח' לגבי נכרי ולא הוה כשכיר יום וכ"ז בנכרי אבל בישראל אפי' מומר לחלל שבת ניהו דחשוב כמומר לכה"ת מ"מ וו הלא נודע הפלוגת' שבין המג"א ואה"ע דמ"מ מקרי בן ברית לענין שליחות וא"כ לדעת ת' פנ"י דגם במלאכת שבת שייך שליחות ורק דטעמי' דהצריכ' לאסור אמיר' לנכרי משום שבות ולא מטעם יש שליחות לחומר' משום דאין שליח לד"ע ועיי' בחת"ס או"ח ובב"מ ח' אה"ע. וא"כ לפימ"ד בב"מ דף ח' דבשותפי' יש שליח לד"ע וכש"כ דבעסק זה שהם שותפי' וא"כ אסור מטעם שליחות. ועוד נלענ"ד דבכגון שאומר לו בהדי' שיטול חלקו בשבת לכ"ע יש בו משום לפ"ע והראיי' מתוס' מס' ע"ז ספ"ק גבי לא ישכור שדהו לכותי דחד טעמי' משום ל"ע ואמר' בתוס' דמה"ט בשותפו' ג"כ אסור והא ודאי תוס' איירו אפי' בהתנו דאל"כ בלא"ה אסור לדידן וכי נימא דתוס' איירו דוקא אם הכותי לא הי' הי' יכול לקבל השדה לבדו אלא עכ"ח כיון שאומר לו בהדיא טול חלקך בשבת אמיר' זו הוה עבר' ל"ע ושם בע"ז דף ו' דקאמר בגמר' באית לי' ליכא משום ל"ע אלא בקאי בתרי' עבר' דנהרא היינו במכירה והושטת כוס יין לבד אבל באומר לו שיעשה כך וכך בכל גוונא איכא משום ל"ע. וכן נראה דעת התוס' יו"ט מס' שבת פ' כ"ג מ"ג לא יאמר אדם לחבירו שכור לי פועלים ופי' ע"ד ר"ז דאתי לדיוק' דאל"כ דהרהור מותר מה לי הוא מה לי חבירו ופי' דאם אומר כלו עובר משום ל"ע וכי איירו דוקא בחבר שאין לו פועלים ע"כ לפיענ"ד לאסור בזה בפרט דכל ההתירים בשותפי' הגוי הוא כמ"ש המג"א ומחהש"ק סי' רמ"ה הנ"ל כיון שיש לו חלק בו יתל' בהתיר' אבל הכא דלעלמא הם כישראלי' ואף עפי' שחטא ישראל הוא ומה יאמרו הבריות כשחוק יהי' ביניהם לתלות על ההתירים דמומרי' הנ"ל ואדרב' יאמרו ולהם מי התיר ואדרב' ידונו לאסור ועיין בבנין שלמה מס' ע"ז בסוגי' דקבלנות דהיכא דאיכא תרי אסורי' ובא' אין לתלות בהיתר' גם באסור שני יש חשדא ולא יתלו בהיתר' עיי"ש. ועתה באתי ע"ד הקושיות עצומות אשר הציע לפני: [א] ע"ד מרן חת"ס סי' ק"מ באו"ח מ"ש ע"ד תי' מס' יומא וסברת' דגם כפול אם שבע ממנו הוה חשוב אכיל' ועיי' במוצל מאש סי' כ"א ות' מהרי"א או"ח סי' קמ"ז. והקשה מעלתו מהא דתנן במתניתן סוף ע"פ לברך על אכילת פסח ואכילת זבח וכ"פ הרמב"ם דצריך לברך על אכילת קדשים והא הרא"ש פ' ע"פ הוכיח דמרור צריך כזית מדברכינן על אכילת מרור וכל אכיל' אינ' פחות מכזית וה"נ כמ"כ. הנה בת' סי' מ"ט שם ביאר דבריו ביותר דעכ"פ כה"ג שנוטל חלק בראש או כהן המקריב אוכל כזית לקיים כנ"ל. ועוד לענ"ד דאם יצא לידי ואכלו אשר כופר וגם יכול לברך ברכת המזון ודרשינן ואכלת ושבעת' מר כדא"ל ומר כדא"ל כש"כ דחשיב אכילה לענין מצוה: