לבושי מרדכי על אורח חיים ע

סימן מ"א ב"ה יום ו' עש"ק תרס"ח לפ"ק פה מאד יצ"ו. להרבני החרוץ המופלא כש"ת מו"ה יצחק מאיר ליפשיטץ נ"י שו"ב בקה"י פיאומע יצ"ו. אבוא בזה להשיבו ע"ד ואם כי בהלכות שמירת שבת קודש מנעתי מעודי לחפש ולהדר על התירי' כי הם כהררים התלוי' בשערי וגם עי"כ יבואו לפרוץ ח"ו ויאמרו כבר התירו הפרושי' וכמ"ש המהר"ם שיק בכמה תשובות בענינים האלו. ורק באתי עפ"י מ"ש מעכ"ת כי ישנו הפסד גדול וכמעט פרנסתו ומרויחו של האיש השואל ועובד' זו דהיינו כי זה האיש יש לו מסחר חלב אשר מוכר מדה ומדה בבית גדול שקורין מארק האלע אשר שם לו חדר מיוחד מושכר לו למסחר זה ועל פתח החנות אין לו פירווא על שמו רק כתוב ונילכפערשלייס והוא מביא ומוציא החלב אשר נשלח אומנייערייא על המסילות הברזל ובכל יום השכם בבוקר צריך לקבל החלב והוא מביא ע"י סוסו ורכבו וע"י עבדו המיוחד לכך ועד עתה נהג היתר ע"י שמוכר החלב לנכרית בעד הקרן אשר הוא קונה החלב וכל הריוח שלה ועתה השאלה לענין דינא ומשום מראית עיין שמוכרו בחנותו המיוחד במארקהאלע הנ"ל וגם על דינא דשביתת בהמתו וגם שהוא ע"י עבדו שהוא שכיר זמן: והנה בנדון הראשון לענין דינא מה שמוכר לה החלב וכל הריוח שלה ודאי הוא מספיק מסברא דעל דעתי' דנפש' עביד' המוכר' החלב וכמ"ש בת' חת"ס דכן עצתו ע"ד הווירטס הייזער למכור בעש"ק לנכרי כל המשקאות הצריכי' למכירה לי' ש"ק אלא דיש לדון כאן דהא בעש"ק עוד החלב אינו בעולם דודאי החליבה היא ביומו כמובן ואין אדם מקנה דשלבל"ע וגם הוה דבר שאינו ברשותו עוד יש לדון בזה בכמה אופנים, אלא בנידון זה אי"צ לכך דלענין דינא די בהתיר' במנה שכל הריוח שלה דודאי אדעתי' דנפשי' קעביד וכמ"ש הש"ע בסי' רמ"ד לענין שכירות מכס ובת' מהרש"ל לענין שכירות מלח ליתן לגוי כך וכך מכל מלח שיעשה, אלא דיש כאן איסור משום מייחד מלאכת המסחר ליום השבת כמ"ש בש"ע בסי' ש"ז דאפי' אסורין דרבנן אסור בזה לצוות לקנותו בש"ק איזה דבר ורק במכס התירו משום הפסד רב וכמציל מידם כמ"ש במרדכי הביאו המג"א סי' רמ"ד ס"ק י"ז הנ"ל ולאו כל אנפין שוין להתיר בשאר דברי' משום פסידא ומיהו לפימ"ש הב"י בהאי דמכס דאם לא הוה בי' משום איסור כתיבה דאורי, לא הוה קשי' לי' משום איסור אמירה לעכו"ם והסביר במהר"ם שיק בת' סי' ק"ה דכוונתו כמ"ש המל"מ פי"ו מה' שבת דהיינו משום דהך אמירה הוה בגוי שאדעתי' דנפשי' קעביד וגם מצורף לזה שאמר לו קודם השבת כמ"ש הרא"ש ושניהם לד"א נתכוונו דתרווייהו בעי אדעתי' דנפשי' ואמירה קודם השבת ובטבחי ישראל שמשכי' לגוי למכור בקבלנות הנ"ל עיי"ש בסי' ק"ו וגם כי בנ"ד י"ל דהוה הפסד מקרן כיון שנתן בודאי או מחויב לתן הרענדעגעלד כמ"ש ג"כ במהר"ם שיק באותו תשו' בזה דמי למכס וגם כי י"ל עפ"י מ"ש בתודות שלמים הביאו בשמלת בנימין בתשובותיו ד' כ"ו כ"ז כ"ח עיי"ש באריכות דעתו כי בדבר האומנות אשר מחייתו ופרנסתו בכך וגם כי דיש לחוש דיתבטל עי"כ מסחרו או אומנתו במלאכה זו ויבא לידי נכרי או אנשי שאינו מעלי הוה כמציל מידם כמו מוכס ושם נאמר ג"כ בשם תשו' תודות שלמים ות' מריט"ץ מהך התיר' דווירטהייזער. וטבחי ישראל ששוכרים בקבלנות למכור בי' הש"ק. ומ"ש בת' נהרי אפרסמון סי' י"א דבר זה בשם מהר"ם שיק שאין היתר בזה רק בווירט- הייזער משום דאם לא ימכור ביום השבת יפסיד החנות כלומר ליצענץ וכן בטבחי ישראל י"ל שהם משועבדים עפ"י שרים לתן ולמכור בשר זה אינו כי ראיתי שם בת' שמלת בנימין שהביא' דברי תודות השלמים ומהריט"ץ מבורר מדבריהם שעל הכלל יצאו להתירו כמו בנדון דידהו באומני' מלאכת הרצעני' ואומני' עושי חגורות אשר העוזרי' הגיזעלען עושי' עפ"י קבולת מכל כפתור וחגיר' כך וכך ושם לא שייך כלל הפסידה דחירות ובשמלת בנימין מסיים להתיר. ומ"ש בהשמטו' דלאו בכל מקום יש להתיר כיו"ב היינו שם שהי' מלאכה דאוריית' אבל בנדון זה קנין ומסחר דרבנן במנין ובמשקל דומה לגמרי להיתיר' דווירטהייזער ומקולי ישראל במכירת בשר דהוה דרבנן וכמ"ש במהר"ם שיק הנ"ל: ומ"מ נלפיע"ד אם מוכר לה עפ"י שטר יש לסמוך אדברי ט"ז וקצה"ח סי' ר"ט דמהני דשטר הוה כתפיסה עי"ש. ואם כי החלב מטלטלי נינהו ולא בני שטרא נינהו מ"מ ידוע מ"ש המג"א סי' תמ"ח דהיאך היא מנהג סחרי ישראל וגם דינא דמלכותא מהני ובזה"ז ידוע כל הקנינים הם עפ"י שטר מה שקורין שלוס ואפשר דתרתי לא אמרי' אלא די"ל דהוה כמו סטימתא דלדעת ת' הרא"ש קנה אפי' בדשלבל"ע וכ"ד פוסקי' אחרונים ועיי' ת' מרן חת"ס הנדפס אצל אבן מג"ש ד' ל"ו ד"ה מ"ש ועוד דהאי מילת' הוה דרך חיוב ושיעבוד דמהני גם בדשלב"ע עיי' ח"מ ר"ט אלא שאין להאריך בזה כיון דלע"ד די במה שהריוח כולה שלה ודאי אדעתי' דנפשי' קעביד והמכירה אין רק ליתר שאת ועיין בחת"ס חו"מ סי' קמ"ד, ומה שיש לחוש משום מה"ע י"ל כמ"ש במהר"ם שיק סי' ק"ו דביש לו קונים מיוחדים יתן לה בקביעות לפניהם ויהא מפורסים וכמ"ש הרמ"א סי' רמ"ג במרחץ שאין רוחצין בו רק השכנים וגם יפרסם בהכרזה בביה"כ ג' העמים: ועתה נבוא לנדון שני אשר ע"י סוסו רכבו מביאים החלב בזה ודאי ליכא היתירא רק כמו שכ' בש"ע סי' רמ"ו דרק ע"י שותפות גוי וגם חלקו במכרו ליום ש"ק ובמהר"ם שיק סי' ק"ט מסקנתו דגם לאחר השותפי' תנאי זה מהני דביום ש"ק יהי' של