לבושי מרדכי על אורח חיים סט

מקבלנות דעלמא. ולהנ"ל מתיישב היטב דבקבלנות שיש לו ריוח בעשות מלאכתי' ובשבית' הפסד לא ציית אבל בשכירי יום אם כי יש לו ריוח ודאי ציית וציית דאם יאמר לו בע"ב שלא יעשה בש"ק ודאי לא יעשה דלא יבא בשכרו עכ"ח וכדקיי"ל בב"מ פ' השוכר דבכזה אין עליו תשלומין כמובן. ויש בזה ליישב ג"כ קושי' המהרש"א בסוגי' דקבלנות במ"ש בדברי תוס' דקיי"ל כרשב"ג דאריסותי' קעביד דסתם מתני' כוותי' והקשו ז"ל דלמא טעמי' דמתני' משום דציית וכרשב"א. ולהנ"ל אדרבא טעמי' דרשב"ג משום דלא ציית דלזה אדעתי' דנפשי' קעביד ואם ציית הוה אדעתי' דישראל והי' אסור וא"כ המתני' סותר עצמ' ומס' שבת בנותן עורות לעבדן וכובס לנכרי כב"ה אע"ג דקעביד בש"ק והי' אסור לרשב"ג כנ"ל ולרשב"א י"ל דכל טעמי' דס"ל דא"א אריס אריסותי' קעביד משום מראית עין דהא בירושלמי איתא דגם לדידי' בתלוש קבלנות מותר ואיירי לדידי' באמת כגון שאין הפסד ואין הקפדה אימתי ישלים מלאכתו: והנה להלכה גם במהר"ם שיק סי' צ"ה הסכים לדברי נוב"י דלא כת' פמ"א ובאמת שם בפמ"א מוקי לי' ההוא דת' מהרש"ל שהביא המג"א באופן שאין ריוח לישראל במלאכת ש"ק ודאי שלא הי' ת' מהרש"ל תח"י לעיין בי' ואני ראיתי בת' מהרש"ל שכ' להדי' בעובד' דידי' כי בהאי דשריפת מלח הי' לו ריוח לישראל במלאכת ש"ק והפסיד בשביתתו כי כמו שימעט ככרי מלח ינכה לו משכירתו. וא"כ אפשר אם הי' תשו' מהרש"ל לפניו הוה הדר בי' וכן מסקנת האחרונים. ותימא כי בחיי אדם סתם כשי' הפמ"א וגם עם היתר מכירה כמ"ש בפמ"א הנ"ל דשוב ליכא משום מ"ע. ועל זה פקפק מאוד בפרשת מרדכי דגם במכירה שייך מ"ע. ומ"ש ראי' מדברי מג"א סי' רמ"ד היתר מכירה בעשיית מטבע שם לענין שכר שבת ולא משום מ"ע עי"ש ע"ד לענין היתר קבלנות: ועתה הבא נבא לחשש שני דהיינו משום מ"ע דהוה כמלאכת מחובר וגם כי שריפת הלבנים בתנור דודאי הוה כתנור לאפות דהוה דינ' כמרחץ כמ"ש בסי' רמ"ג אלא דמעלתו כתב דכך היא ענין מלאכת הלבנים בכל מקום בקבולת הנ"ל וא"א בע"א מפני חלוף הזמנים כנ"ל. ועוד שאינו בשכנתו אלא חוץ למקומ' ואם כן הא ודאי ליכא למיחש למ"ע ואפי' חשש אורחי' ל"ש כיון שכן הוא בכ"מ וכ"כ בתשו' נהרי אפרסמון סי' כ"ו גבי קבולת שדות כיון שכן דרכן בכ"מ ל"ש חשש אורחי' ובלאו"ה היקל במהר"ם שיק סי' צ"ה הנ"ל לענין חששא דאורחים עיי"ש: אלא דישנו כאן עוד חשש ג' מפני חה"ש כמ"ש במג"א סי' רמ"ד לענין בנין ביהכ"נ אע"ג דברבי' ליכא חשדא מ"מ איכא משום חה"ש דהגוי' אינ' מניחים לעשות מלאכה אפי' ע"י אחרים. ובחת"ס סי' נ"ט וס"א הביא דברי פיה"מ להרמב"ם דס"ל דהיינו טעמי' דמרחץ דאסור מה"ט ובתשו' נטע שורק בסי' י"ד דחה טעם זה דא"כ מה בין תוך התחום וחוץ לתחום לענין קבלנות וזה באמת תמי' קיימת. ושו"ר כי בתוס' שבת עמד בזה הובא בת' כת"ס סי' מ"א ומחלק בין מרחץ לשאר קבולת ועי' בכת"ס שמיישב' בטו"ט דברי הרמב"ם לחלק בין תה"ת וחל"ת שם באריכות ולבסוף מסיק דכל הפוסקים חולקים על טעם הרמב"ם בפיה"מ. אלא שבמהר"ם שיק סי' צ"ו וצ"ז שם בשאלות דרעשמאשין חשש לטעם חה"ש ע"כ דעתו להקנות לאומן חלק מה בהוואשין וחלק זה סגי אפי' בדבר מועט כיון דלענין קבולת מותר מדינא בין מצד מלאכה בין לענין מ"ע ורק לענין חששא דחה"ש אם יש לו אפי' חלק מועט שוב ליכא חה"ש דיאמרו בשותפת' עוסק דנדע ידע דלא יניח השותף מלאכת' גם בחגיהם כמו בדרעשמאשין הנ"ל: ועתה בנד"ז הלא יראה מעלתו אם הנכרים מניחים לעשות ביום אידם מלאכה זו ע"י שחורים במעשה לבנים מפני חלוף זמנים אז וודאי ליכא למיחש כלל מטעם הנ"ל אבל אם אין מניחים לעשות אפי' מלאכה זו אז מלהיות טוב לצאת לידי טעם הרמב"ם וסברת מהר"ם שיק יקנה להם חלק מעט במלאכ' קרקע ותנור דבר מועט בשותפו' ובזה יתחייבו עצמן לעשות מלאכתן ושכר מלאכה נותן להם עבור חלקן או מה שהוא עושין יותר וע"ז החלק המגיע להם וחכם עיניו בראשו להטיל המלאכה אך ורק עליהם שלא יבא לידי שליחות השותפי' כמו בשדה השותפי' ויעיי' היטב בתשו' חת"ס סי' נ"ט הנ"ל ובשו"ת מהר"ם שיק סי' צ"ו וצ"ז נראה דפשיטא להו כיון שהאומן גופא השותף ודאי המלאכ' עליו וה"נ בנ"ד המה האומנים פשיטא דהמלאכה עליה' מ"מ טוב לאמור להם. וכ"ז אם הגוי' אין מניחים לעשות מלאכה זו אבל אם אין חוששי' לא צריכי' כנ"ל אפי' ליתר טוב כנלע"ד: וראיתי מה שהק' כ"ת ע"ד המהרש"א במ"ש בדברי התוס' ספ"ק דע"ז דקשי' דרשב"ג אדרשב"ג בשבת דנוהגין ליתן לכובס נכרי ג' ימים קודם השבת והכא ס"ל אריס אריסותי' קעביד וקאמר המהרש"א דקושי' לר"ת דמתיר קבולת בית משא"כ לפר"י והר"מ בתוס' וקשי' דהר"י ג"כ ס"ל לדינא דמותר בקבלנות רק מפני מ"ע אוסר והתם בתלושי' ליכא מ"ע וזה תמי' גדולה וכבר עמד בזה בת' שמלת בנימין דף ח"י וי"ל דהתם פי' בתוס' טעמי' דב"ש משום דמחכף בשליחות וכן ס"ל הרמב"ם בה' יו"ט וכבר עמד במהריט"ץ ע"ד הרמב"ם הנ"ל. ע"כ ס"ל לתוס' להקשות כיון דכן טעמי' דב"ש וא"כ ה"נ ס"ל באריסות דלא ידעו בין אריסות לשכירי יום ע"ז קאמר המהרש"א דלר"י י"ל לחלק דבאריסות ידעו ולא בקבלנות משא"כ ר"ת מדמי להו אהדדי ועיין בבן אורי עמ"ס שבת: ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ.