לבושי מרדכי על אורח חיים סו

נראה ג"כ דעת הרה"מ בפ' כ"א א"ב הנ"ל בטעם שהשמיט הרמב"ם בית אפל משום הרגל דבר מכס' ולא מגלה הדבר והיינו טעמי' כיון שמותר אפי' בלא צורך גדול יבוא וירגיל בזה אבל בהאפלת טלית לת"ח כיון שאין נזקקי' רק לצורך גדול א"כ כבר מצא בקע וגדר' בצורך גדול ולת"ח. וכן ראיתי בחכמת אדם ה' נדה כלל קכ"ג שמחלק לשני חלוקות האפלת טלית לצורך גדול כד' הרמב"ם. ובבי"א מתיר בסתמא לכתחל'. וא"כ דברי מג"א אינ' דרך קושי' על הרמב"ם רק הוכיח דבזה מותר לכתחלה כיון דמחייב' רשב"ג ממילא לא נדמה בית אפל להאפלת טלית כי חולקים הם גם לדעת הרמב"ם: ומ"ש כת"ר מדברי הריטב"א שכ' חלצו לצורך והנה נזהר בדבריו לכתוב לצורך והשמיט מילת "גדול" דודאי חילוק רב ביניהם דלצורך י"ל כמ"ש הרמ"א סי' ר"מ שמור מן החטא יש ג"כ קבלת שכר עלי' דהיינו שאין יצרו מתגבר עלי' כ"כ עד שאין ביד' לכבשו בשעת' אלא ירא וחרד על העתיד ביום ויומים שלא יבא לידי כך ואז אפשר שלא יהי' עם אשתו או שכא תהי' בטהרתו זהו לצורך סותם זם וצורך גדול הוא כמ"ש הב"ח ומג"א אבל וודאי שלא לצורך כלל דהיינו שמגרה היצה"ר עליו הלא זה מה שאמרו חכז"ל זה דרכ' של יצה"ר היום א"ל עשה כך עד שח"ו מביא' לידי דבר של איסור כמ"ש המחבר כאן סי' ר"מ ובאה"ע סי' כ"ה א"כ ז"ש הריטב"א בבי"א מותר לצורך היינו מה שמביא רמ"א שישנ' אפי' בקבלת שכר וכמו דאמרי' בס"ד מגמ' שבת דישנו אפי' בכלל קדושים. א"כ בנ"ד הוא ממש ד"ז ועוד מגופי דשמעת' מוכח כן דהא רשב"ג מחייב' בעונ' זו ואם הי' רק בצורך גדול ל"ה מחייבו ואפשר גם לא מתיר דהא בת"ח בהאפל' טלית לא מתיר לד' מג"א וב"ח רק בהתגבר' היצר ולא משום עונה ועוד דחכמים לא מחייבי' בזה רק כמ"ש הריטב"א דיכול לקיים ול"א דאסרו משום ביום, ובאמת ראיתי בחי' חת"ס דדעתו לתרץ דברי הרמב"ם שהשמיט דברי רבא משום דלר"י ולר"ל אסור מדינ' וגם כי חכמי' פליגי ארשב"ג וסתמא דמתני' כוותייהו לכן אינ' להלכה. אלא שזה דבר קשה לענ"ד ממ"ש במ' שבת דהכניס דברי רבא בכלל דברי ר"ה שהם קדושים והאיך נפלוג הפלוגת' כ"כ וכבר הראתי דברי ערוך לנר שהשוה דבר ר"ה עם דברי ר"י ר"ל ר"ח: והנה כת"ר המציא להתיר עפ"י דברי הריטב"א שהתיר בפועל ולמה יגרע עונת ת"ח. והנה באמת לא הוה צריך לזה דהא אית' במג"א סק"ג בשם הקנה דאין כל אדם יכול לומר ת"ח אני לענין זה בזה"ז בפרט ועיי' בת' מעיל צדקה סי' נ"א ולמסקנא בשם הסמ"ק בזמן הזה כולנו כעונת פועלים. א"כ בפשיטות להתיר' אלא דהא זהו לרשב"ג והא בסי' ע"ה באה"ע ל"ק כרשב"ג אלא כסתם מתנית' כחכמי' ועוד קיי"ל כר"נ אוכל ממש. אלא דלענ"ד לדעת מג"א מותר לכתחלה גם להרמב"ם לפי סבר' הרה"מ ובחכ"א מתיר להדי' וגם ביארתי בס"ד בנ"ד הוה עכ"פ לצורך משום עונה וגם משום צורך להציל מן החטא לעתיד והוא במ"ש הרמ"א כי יש עלי' קבלת שכר וכפשטו' הגמ' מ' שבת גם בכל קדושים יחשב: וראיתי במ"ש כת"ר בדעת הרמב"ם במ"ש בהאפלת טלית לת"ח רק לצורך גדול הוא מגמ' הנ"ל גבי בית מונבז המלך מדפריך בגמ' וכי בזה מזכירי' לשבח. דבר נאה ומתקבל הוא. ואפשר עוד לומר לפימ"ש רבני צרפת בשמ"ק דבעונת ת"ח איירו אכ"ק מ"ט דרשב"ג אליבא דר"א דמפרש אוכל עמה היינו תשמיש דהא עונת ת"ח אינה רק פ"א בשבוע דהיינו ליל שבת וצ"ל כדעת התוס' דאפי' בגמל וספן איירו הואיל ומשר' אות' ע"י שליש עונת' מרובה אכ"ק כיון דבת"ח איירו למה אייתו רק הא דרבא בבי"א ולא רבא ואיתימא ר"פ דת"ח בהאפלת טלית סגי' אלא ש"מ דאין נזקקי' לד"ז רק לצורך גדול היינו כמ"ש הב"ח ומג"א ביצרו מתגבר ועונ' זו יתירו לא חשוב צורך גדול כמ"ש לעיל בס"ד וזהו ג"כ סייעת' לדברינו והנה לדינ' כבר כתבתי מ"ש לענ"ד ומ"מ טוב לפעול באופן זה כי יסתם החדר בחלונות ע"י דברי' כבדים שלא יוכל לסלק בקל וע"י כרים וכסתות שיהי' אפל ממש כלילה וטוב לעשות כן מתחילה עוד בלילה וישאר כך בלא פתיח' וסלוק עד לאחרי המעשה איזה שעות עוד כל היום עד ערב כמובן ואז לילה כיא"ר לנו וה' ברחמיו ישלח רפואה שלימה, ודכירנא כי שמעתי מפי איש יו"ש רפואה עד"ז והועיל בעה"י שיקח ב' ליטער יין ישן אדום ארבעים גראמם פלפל ארוך נקי מפסולת ויכתש היטב הדק ואח"כ ניקח קליפת ב' ביצים דהיינו קליפה הקשה והקליפה יתן בתוך איז' כלי ויחרוך אות' על האור ואח"כ יכתש ג"כ ויערב הפלפול והקליפה הכתוש' בתוך היין אדם הנ"ל ולאחר כ"ד שעות של כבישה תשתה כוס קטן כמו שרגילין לשתות ממנו יי"ש ב' פעמים או ג' פעמים בכל יום ויום ועי"ז יתחזק העורקי' ויהי' לרפואה בעזר אלקי: וע"ד מ"ש כת"ר בדברי נוב"י סי' נ"ה דגם למ"ד וסתות דרבנן אין הפירוש דלא ס"ל חזקה אורח בזמנו בא דגם הוא ס"ל חזקה זו אלא משום דישנו נגד חזקה זו חזקת טהרה דאשה משו"ה אינו רק מדרבנן אבל בראתה דהיינו שנמצא על העד דהוה ריעות' גמורה לחזקת טהרה שוב חוזר ונעור חזק' אורח בזמנו בא וטמאה מה"ת. וק"ל מדברי תוס' ט"ז שכ' אם וסתו' דרבנן אינ' רק לטהרות למפרע משעת הוסתה אפי' בנמצא טמאה. הנה ודאי על הנוב"י אין להקשו' מזה דהא כמ"כ הקש' בתוס' ד"ט במה דפשיט על המעובר' שלא בדקה בהגיע וסת' מהא דאם הית' במחב' והגיע וסת' דטהורה דחרדה מסלק הדמי' טעמא דאיכ' חרדה אבל בלא חרדה טמא' אלמא דוסת' דאוריית' ומ"מ חרדה מסלק הדמים ה"ה מעובר' דמסלק דמים והקש' בתוס' שם מנ"ל דוסת' דאוריית' דילמא בבדקה השת' ומצא'