לבושי מרדכי על אורח חיים סה

לפרש לפי לשון המדרש אשר ז"ל אר"א צריך אדם להטפל בבנו עד יג"ש מכאן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרנו מענשו שלזה ונ"ל דלשון מטפל הוא על הטובה וטרדא במה שצריך להוכיח ואפי' ביסורי' של אהבה וחשך שבטו וגו'. וע"ז קאמר דוקא עד יג"ש מכאן ואילך אין הצורך בתוכחות דבבנו גדול אינו רשאי כמ"ש בגמר' ב"מ בבנו גדול גבי אמתי דבי רבי לכן צריך להניח על רצונו הטוב ואם הועיל התוכחה עד הזמן הזה מה טוב מכאן ואילך אינו רק רצונו וז"ש המ' מתחלה על ויגדלו הנערים כך כל יג"ש הולכים לבית הספר ושניהם באים מבה"ס לאחר י"ג זה הלך לבתי מדרשות וזה הלך. וכוונתו מבוארת דעד יג"ש גם עשו הלך לבה"ס מיראת העונש אבותיו אבל אחר יג"ש סיים המדרש דאינו ונטפל בעונשו ולא יניח שבט הרשע וגורל הצדיקי' אינו צריכי' לו עוד בלאו"ה ברצונו ילך מאהבה כאשר הדריכו וחנכו אבות יקרות וזהו הפי' בברכה זו ברוך שפטרנו מעונשו של זה כלומר שאין עלי חיוב וצורך לענשו בתוכחות רק רצון אביו שבשמים ינחהו במעגלי צדק, אלא דבגמ' קדושין דף ל' משמע דצריך להטפל עד שיתסר ולחד מ"ד עד עשרים וב' ויען כי בגמ' אינו נזכר ברכה זו לעשות כמו כן בזמן ההוא ורק במדרש ובמדרש הא מבואר בי"ג שנים שלא יהי' נגד הגמר' הנ"ל לכן מברכו בלא שם ומלכות: אח"כ הראה לי בהגר"א וחכ"א דס"ל לברך בשו"מ (ועי' בת' יד יצחק סי' ר"ל) ולענ"ד הראי' מדברי מהרי"ל שהביא בהגר"א שם איירו כמנהג קדמונית שכנעשה י"ג קרא בתורה הפרשה שלו כמו שדייק מהרי"ל וקרא בתורה, שבזה החזיקו לגדול שמוציא רבים ידי חובתן ושייך שפיר הברכה על גמר דבר זה. וכן ראיתי עוד בזמן שהייתי קטן כי הבר מצוה אשר הי' מהנערים שהצליחו בתלמודם קרא בתורה בעצמ' בפרש' שלו והי' מהשבעה קרואים ולא מפטיר אבל בלאו"ה אין שום הוכחה על גמר גדלות' דהא מדינ' דגמ' קטן עולה לשבעה קרואים בפרט ברוב מקומות בזה"ז קורין אות' למפטיר לא שייך ברכה זו דלא הוה שום מעשה מוכיח על גדלותו והוה כמצוה בלא מעשה וכבר כללא כיילי דעל מצוה שאין בו מעשה רק בשוא"ת אין מברכין ושפיר מנהג העולם על מכונו: ידידו"ש ושת"ה. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ל"ה ב"ה אול"י ד' ל"א למ"ב, סת"ר לפ"ק ברעזאווא יצ"ו. שוי"ר לכבוד ידידי הרב המאוה"ג לממשלת התורה חו"ב מו"ה יעקב צבי פ"מ נ"י אבדק"ק וויטטענץ יע"א. מכתבו היקר הגיענו וכו' ע"ד צורבא מדרבנן דאית לי' צער' בזיווג' הקשה לה לטהרת ימים וכמעט לא נשאר לו לבד משיעורי דאביאסף ואי"ז רק לליל טבילה ועונ' ביום לפני שיעור' דאביאסף הכי מותר לעשות מעשה ביום בבית אפל כמבואר בגמר' כתובות ד' נ"ו וס"ה מ' שבת פ"ו וברי"ף מ' עירובין פ"י הביא דברי רבא הנ"ל עם מ"ד רבא ואיתימא ר"פ בת"ח מאפיל בטליתו והרמב"ם פכ"א מה' א"ב לא התיר רק לצורך גדול והביא' במג"א סי' ר"מ והביא ע"ז מגמ' הנ"ל דא"ר בבית אפל דמותר לכתחלה וכ"ת תמה עלי' במה שלא הביא דברי הריטב"א שם שהקש' ע"ז למה מחייבי' רשב"ג במשרה את אשתו ע"י שליש ניהו דמותר בבית אפל לצורך אבל מנ"ל לחייב' בכך למ"ד מה אוכל תשווי' ותי' דאייר' בעונת פועל שהוא ב' בשבוע וא"כ הלא דברי מג"א כלולי' בי' לדעת הרמב"ם כמ"כ י"ל כנ"ל, והנ' ידוע כי בימי מג"א עוד לא נתפשטו דברי מפרשי ראשוני' כפריטב"א וחי' הר"ן ורמב"ן וכש"כ ספרי' שמק"מ: אלא דלענ"ד מ"ש כת"ר בדעת מג"א שמ"ש מהג"מ הנ"ל הוא רק דרך קושי' על הרמב"ם שהשמיט בפ' כ"א מה' א"ב דברי רבא. ולענ"ד לא בחדא מחתא ונחתינהו דעד כאן לא אמר הרמב"ם וב"ח דרק לצורך גדול דהיינו מי שיצרו מתגבר הוא באפלת טלית וסמכינן בת"ח שאינו ממשיך בדבר כמ"ש הרמב"ם לזה קשה הדבר דילמא מפני חסרון זהירות יבא להסתכל במה שאסר דהא קמן דע"ה אסור מה"ט ולמה לא נאמר לו מותר בהאפלת טלית ורק הזהר להסתכל במקום שאסור שלוו משום יצרו ש"א מתגבר עלי' ביותר לילך אחר תאוות הלב ועינים ונאמר במקרא ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ואיתא בגמ' וירושלמי ומדרשי' ה"ה ב' סרסורי דעביר' שמביאים א"א לידי ד"א כש"כ שמתאוות למלאות עיני' ולבו בראיי' דבר אסור, וכ"ז בהאפלת טלית בעלמא אבל בבית אפל דהוה ממש כלילה ואין בידו בשעת מעשה בראיית עינים נראה דגם באין צורך גדול מותר ותדע דהא אמאי דאמר ר"ה ישראל קדושים אמר רבא אם בבית אפל מותר וכן במס' שבת פ"ו הביא הך דר"ה ושם בתוס' דנקראי' קדושים גם אז קודם שנאמר' הפסוקי' לר"י ולר"ל במ' נדה ד' ט"ז לענין אסור שמוש ביום מ"מ קדושים הי' שנאמר במ' תור' ואתם תהי' מ"כ וגוי קדוש ואם אינו מותר רק לצורך גדול כמ"ש הב"ח ומג"א דהיינו מי שיצרו מתגבר עליו מה זו קדושה ועי' בחי' חת"ס מ' נדה שעמד ע"ז במ"ד ישראל קדושים ושם גרגר נאה עי"ש. וכן בס' ערוך לנר ראיתי שעמד ע"ז למה כאן ומ' שבת הביא רק הך דר"ה והא ר"י ור"ל ור"ח במ' נדה ד' ט"ז ס"ל דמדינ' אסור ותי' דלדידהו יש מקום להתיר' לר"י בלילה בנר ולר"ל ור"ח האיך שמחל' על כבודו וכן בזקנה ועקרה ל"ש הני טעמי' דר"י במ"ש דלילי וגו' הורה גבר אבל ר"ה חידש דמ"מ מפני קדושת הצניעות נוהגים שלא לשמש ביום אפי' היכ' דל"ש אסורי' הנ"ל וכיון שרבא מתיר בכ"ז בבית אפל ש"מ דיש בו משום קדושה וזה