לבושי מרדכי על אורח חיים סג

שפסל אתרוג המורכב משום שנעבד בה עברה דנכרי' מצווי' על כלאי אילן והקשו דא"כ ל"ל קרא כלאי' לגבי קרבן ובט"ז הוסיף להקשות מסוגי' דאוונכרי דלא הוי מהבב"ע משום גזלת נכרי ש"מ מה שעבר הנכרי לא הוה גבי ישראל משום מהבב"ע וא"כ גם אקושי' רע"א י"ל כך דצריך קרא לפסול נעבד ע"י נכרי ועיין בחדושי חת"ס לקמן. מ"ש כ"ת לתרץ דקדוק עצום בתוס' ד"ה משום שכשהקשו מלולב כתבו והתניא לקמן פ' לולב וערבה דף מ"ג לכם משלכם וכו' ולמה לא הקשו מקודם שם דף מ"א דהוא בפרקין דהובא נמי ברייתא זו לכם משלכם ולהוציא וכו' והו"ל להקש' מזה (עיי' בשו"ת בית נפתלי סי' נ"ח) וכתב עפ"י דברי ים התלמוד הוא פרפרת נאה. והנה עוד צ"ל כדעת מהרי"ט שהוכיח דדעת התוס' כשיטת הרמב"ם בסד"א לקולא אבל בפ"ח סי' ק"י הוכיח להיפך ועיי' בפלתי שם. ובפשיטות י"ל דהתוס' באו לאלם קושית' דשם בגמרא מוקי מתניתין בזמן שבהמ"ק קיים מדתנו להר הבית ודאי א"א בזה"ז והא דתני לביהכ"נ בזה"ז וכיון דמהבב"ע בקרבן כתיב הי' הסברא יותר ללמוד ממנו ללולב במקדש ומ"מ תני שם לפסול משום לכם עיי"ש לר"א יליף ימים ולא לילות מונשמרתם וגו'. ומ"ש כ"ת לתרץ פסק הרמב"ם כשמואל מסתמ' דגמרא וכקושי' התוס' דבריו ראוין לאומרן לדעת הכ"מ בה' לולב עיי"ש שחולק ע"ד ה"ה דס"ל בדעת הרמב"ם גבי אשרה ועה"נ כגירס' הספרי' משום מהבב"ע ועיין בלח"מ שם ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ברעזאווע יצ"ו. כ"ת חוזר על ראשונות במ"ש דבקדוש שהוא מ"ע דרבים ל"ש מהבב"ע והקש' א"כ בשופר לדעת הש"א סי' צ"ח דליכא טעמי' למ"ד מלה"נ דלא יצא רק משום מהבב"ע והא להנ"ל ל"ש בי'. והנה הוא וודאי קושי' עצומה לפמ"ש בנוב"י ותשו' מהרי"א בפשטות הא דקאמרי' בגמ' ברכות והא הוה מהבב"ע הוא כשאר מהבב"ע. וכבר הרהרתי והרגשתי בזה והייתי מתיישב בדברי הרשב"א וט"א אשר הבאתי במכתב הקדום. אלא שמעל' הביא דברי ש"א. והנה גם לפי"ד הרשב"א במס' יבמות הנ"ל קשה טובא במ"ש הרמב"ם פ"א מהל' שופר דיוצא בגזול דאין גזל בקול. ועיי"ש בהראב"ד וב' טעמי' בהירושלמי ועי' ברה"מ שם. ומעתה הא בלאו טעמי' דאין גזל בקול משמע בהדי' דהי' שייך בי' טעמ' דמהב"ב והא הוה מצוה דרבים ושם ל"ש טעמי' דהרשב"א כמובן. ואפשר לומר דבשופר שמוציא רבים ידי חובתם וא"כ בשופר של עולה אם הי' מלה"נ הי' ג"כ לעומת זה עבירה דרבים ולענין עברה דרבים לא תוסיף תת מצוה דרבים עדיפ' לצאת בו דומי' מ"ש המהרש"א בברכות שם על דברי תוס' ע"ש ושוב לא חלקו בין תוקע לעצמו לתוקע להוציא רבים וא"כ הה"ד בשופר גזול אם הי' גזל בקול הי' עבירה דרבי' במה ששומעים קול שופר בגזול: וכעת אתי' לדעתאי דבר חדש די"ל קושי' ש"א וט"א באופן א' דהא י"כ דבקרבנות גם שמואל מודה דאית' בי' משום מהב"ב דהא לס' כ"מ בדעת הרמב"ם דל"ל מהבב"ע אפי' ביו"ט א' וטעמ' דפסול בגזול משום דס"ל יאוש לא קנה ומ"מ פסק בפ"ב מהמ"א בטעמי' דפסול בערלה וכלאים וכיו"ב משום מהב"ב ובקרבנות ליכא חלוק בין דרבים בין דיחיד כמ"ש הרמב"ם ולזה מודה שמואל רק לא יליף שאר מצות מקרבנות וזה דלא כת' מהרי"א הנ"ל. והנה ידוע מ"ש הר"ן במס' ר"ה דשופר מבהמה טמאה פסול וכמ"ש הרמ"א סי' תקפ"ו ועי"ש במג"א דאם כי הקרא דמן המותר בפיך לא קאי רק אדבר שבקדושה כס"ת ותפילין ולא למכשירי מצוה מ"מ ס"ל להר"ן דשופר דאמרי' בגמ' בטעמי' דרבנן דפסול של פרה משום דיליף מבגדי כהונה דאינו נכנס לפני' בבגדי זהב דאין קטיגור נעשה סניגור ואם כי שופר מבחוץ כיון דלזכרון בא כבפנים דמי א"כ כש"כ די"ל סברא למנהב"ב דכבפנים דמי וכמו דבקרבנות פסול מהב"ב הה"ד שופר דלזכרון בא דלא יהי' קטיגור נעשה סניגור בעבירה זו וא"כ שוב אין לחלק ג"כ בין עשה דרבים דומי' דקרבן. ואין עומד לנגדו רק מ"ש התוס' גיטין בסוגי' דחטאת גזולה דאפי' בקרבנות לא חייש ר"י משום מהב"ב, וזה לא קשה לדידי ואדרבה קשי' לס' ש"א דהוכיח מכאן די אל"נ עכ"ח צ"ל משום מהב"ב ועי"כ הוכיח נגד דברי הרז"ה דל"ל מהב"ב אפי' בדאורי' והא ר"י ל"ל כלל טעמי' דמהב"ב. וכן קשה לדעת הנוב"י שמתרץ הסוגי' דברכות מה שסותר גמר' דגיטין דשם כפ' מהב"ב ותי' דבברכות לא נזכר רק ר"י ובגיטין אליבא דשמואל והא נהפוך הוא דלר"י לדעת התוס' וודאי ל"ל מהב"ב. וכבר עמד ע"ז בטע"ה מה' לולב. ועכ"ח מוכרח לומר לר"י בטעמי' דהרשב"א יבמות הנ"ל אבל לרבא קודם חזרה ולהרמב"ם פ"א מה' שופר י"ל כדאמרן זה נלע"ד מ"ש כ"ת ממרן חת"ס לתרץ קושי' המג"א דשם קאי לאביי מ"מ בגוף הסבר' לא מצינו פלוגת'. וכבר הארכתי בחידושי בס"ד לתרץ הסוגי' על נכון. ומ"ש לתרץ דברי הרז"ה לחלק בין מצוה דרבנן לדאורי'. עי"ש בטעה"מ שכוון לדברי' וס' הצל"ח על סוכה אינו תח"י וגם לא שמעתי כי יצא לאור וב"ה כוונתי לדברי הגדול רבינו הצל"ח ומ"ש כ"ת ע"ד לתרץ ק שי' רע"א דא"כ מה מקשה התוס' בראש דבריהם מקרא דלכם דהא י"ל דאיירו בגזל נכרי וקודם יאוש בא ליד ישראל. הנה שנוי רשות בלא יאוש ודאי מקרי באסור' בא לידו כמ"ש בתוס' והראשונים ועי' בב"ק פ' הגוזל דלר"ח אפי' אכלו או אבד רצה מזה גובה וכמ"ש בעינ' וא"כ הישראל גופא עשה בעביר' שבא