לבושי מרדכי על אורח חיים סב

ברכת בפה"ג שייך לעיקר קדוש הה"ד קידוש של הלילה אלא שהוסיפו עוד אמירת אשר קדשנו במצותיו וגו'. ואח"ז בא לידי ס' שו"ת באר עשק וראיתי בפנים שהבי' דברי הרמב"ם והראב"ד הנ"ל דפליגו לענין ברכה על אסור' דרבנן ואח"כ מסיק בסברתו דתקנות הברכות הי' קודמי' ואסור' דסתם יינם מי"ח דבר שהי' תקנות אחרונים ואין כח לעקור תקנה קדומה וסיים והרמב"ם ז"ל לא דבר על סתם יינם ואפי' להרמב"ם וסייעת' לא רביע על השותים סתם יינם אסור' בכרסם שמברכי' עליו דדי להם צרת העברה בשעתם איברא דגם למצוה לא תחשב להם הברכה דאין עברה מצוה, אלא דגם לדידי' דאם לאו סברתו הי' לנו לומר דאין עבירה מצוה כלומר דהוה מהבב"ע ולא יצא וכיון דדעת האחרונים דלא כוותי' בסברתו וכמ"ש היעב"ץ ות' מהרי"א וכן בברכ"י א"כ לדידן הוה מהבב"ע ולא יצא כמו שבררנו בס"ד: ועתה באתי ע"ד פלפולו מ"ש מע"כ לדברי תוס' דגם שמואל מודה ביום א' דאורייתא דיש בו משום מהב"ב א"כ אמאי לא מתרץ בגמ' לעולם יום א' וכא מבעי' שאול דלא מקרי לכם אלא גזול ס"ד סתם גזלה יאוש בעלים ולכם מקרי קמשמ"ל דמ"מ פסול משום מהבב"ע והנה ס"ל למע"כ דמצות לכם לא צריך לן להשמיענו ממתניתין כלל וזה סותר מה שהקשה במהרמ"ל להיפך וקושי' אדרבה מה קאמר כלא מבעי' שאול לשיטת התוס' דבי' א' הוה משום מהבב"ע א"כ מ"ז ק"ו לשאול דילמא שאול כשר וגזול דמתניתין פסול משום מהבב"ע א"כ ס"ל דגזול אם הוא משום מהבב"ע לא נדע שאול משום לכם דפסול ודבריו נכונים דמהיכ' תתי דבעי שלכם הלא כמה מצוות סוכה תפילי' אי"צ להיות שלו וק"ל. ועיי' בחדושי חת"ס סברת' כעין סברת כ"ת עפי"ד פ"י הביא דברי לח"מ מה' לולב בטעמי' דשמואל משום דמהב"ב בקרבן כתיב ובשלמא ביו"ט א' הוה דומיא דחלבו דבין שאול ובין גזול פסול אבל ביו"ט ב' דשאול כשר לא הוה דומיא דקרבן וא"כ מדפסול מהבב"ע ש"מ דגם שאול פסול ביו"ט א'. ולענ"ד אפשר לומר עפ"י דברי אבני מלואים סי' כ"ח ע"ד הסוברים דקנין דרבנן מהני לדאורייתא וראיי' מהאי סבת' דלקמן דמשום תקנה לא הוה סוכה גזולה ועיי' בתוס' בד' ב' והשיב ע"ז דודאי כ"ע מודה דכל היכ' דלא בעי לכם רק מ"מ שלא יהי' גזל מהני קנין דרבנן דאל"כ בכל קנין דרבנן ניומא דהוה גזל בידו אבל שיטת הסוברים דל"מ בדאורייתא היינו האיך דצריך להיות שלו והנה בתוס' בשם ר"י דאם יאוש קונה ל"ל דפסול משום מהב"ב דכבר קנאו רק האיך דמצוה מסייע לקנין כגון בשנוי השם או מעשה אז אית בי' משום מהבב"ע ועיין בהריטב"א האיך בנטילת ד' מינים שייך סיוע לקנין ע"י מצוה משום דמצוה גופ' הוה כשנוי רשות לגבוה כמו גבי הקדש והנה לרבה דס"ל דייאוש עכ"פ מדרבנן ודאי קונה ועיי' בהרא"ש שם וא"כ אם הי' שאול כשר כמו בסוכה ורק משום גזל אתינן עלה ומשום מהבב"ע וכיון דקנה עכ"פ בייאוש מדרבנן לית בי' משום מצוה הבב"ע כמ"ש בתוס' דגם קנין דרבנן מהני דלא להוה מהבב"ע אבל אם שאול פסול ועכ"ח צריך להיות שלו ואז לא מהני קנין דרבנן כמ"ש באבני מלואים וא"כ מסייע המצוה לקנין לו מדאורייתא שוב שפיר הוה משום מהבב"ע וז"ש ס"ד סתם גזילה יאוש בעלים קמ"ל דלפי דברי התוס' בלא"ה דס"ל דסוגי' אזלי דייאוש ל"ק היינו הפירוש דה"א דייאוש קנה ולית בי' משום מהבב"ע אפי' לר"י דכבר קנה וא"כ כיון דקמ"ל דיאוש ל"ק וצריך סיוע למצוה ושוב הוה מהבב"ע ועכ"ח שאול אינו כשר ומ"ש ברש"י ז"ל עד דשמעינן דמייאש א"כ הפי' כפשוט' כמ"ש כ"ת בלוח' שנוי' וידוע מ"ש דרש"י ס"ל כשיטת ר"ת בתוס' דגם בקנין מקודם הוה משום מהבב"ע, ושוב ראיתי כי המפרשים אחרונים משתמשים בסברא זו: ומ"ש כ"ת וכן הקשה רע"א במשניות במ"ש התוס' ל"ל טעמי' דכתותי מכתת שיעורא גבי לולב אשרה תיפוק ליה משום מהבב"ע וקשה הא צריכי' רבה לשמואל דל"ל מהבב"ע בי' ב' ועיי' בנוב"י מהד"ת סי' קל"א שהקשו לו כן ומחזק הקושי' דשם ע"ד רבא קאי ומשמע דס"ל כשמואל דמתרץ דברי' ותי' שם דקושי' התוס' על המקשן מ"פ מרבא דילמא מתניתן ביו"ט א' ומשום מהבב"ע ועיי' בט"ז סי' תרמ"ט מ"ש ע"ד הר"ן בזה. ולענ"ד יל"פ קושי' התוס' בפשיטות ואדרבא לשמואל ל"ק להו כלל כטעם הנ"ל אבל למ"ד דס"ל מהבב"ע לכולו יומא ולהכי קפסיק ותני גזול במתניתין ל"ש ביו"ט א' ול"ש יו"ט ב' א"ם תיפוק לי' כלומר למה תני כלל של אשרה וכי כל מהבב"ע הנהוגים בלולב תני במתניתין ועוד דלתני בהדי' אהדדי, עיי' בפנ"י ועיי' בנדרים דף ט"ז חומר בנדרים דחל ע"ד מצוה ובקונם לולב אסור ודאי אם בטל אינו יוצא משום מהבב"ע אם אסר עליו בנטילת' ומשום מהבב"ע עיין בט"א בסוגי' דמלל"נ ולא תני במתניתין ובפרט לפמ"ש בט"א בסוגי' הנ"ל לר"י דאית לי' מצוה ל"נ א"כ קשי' עליו מה דדייק בגמר' כאן דקתני אשרה דומי' דעה"נ ש"מ משום דכתותי מכתת ולר"י למה תני כלל דומי' דעה"נ לפסול משום מ' לה"ג א"כ קושי' התוס' ג"כ בהכי מתפרש גם לפי המסקנא למה תני דומי' דעה"נ למ"ד דאית לי' אפי' בדרבנן מהב"ב וקושי' הט"א י"ל אדרבא דש"מ דר"י כרבי' שמואל ס"ל עיי' נוב"י סי' קנ"ו דל"ל מהב"ב בדרבנן ואין הפסד משום מצוה ל"נ דל"י עיי"ש בט"א דכל טעם דלא יצא אם מצוה כ"כ משום מהב"ב ועיין ברמב"ן יבמות גבי חלצה במנעל של ע"ז דנראים כי הם דברי ט"א והדברים עתיקים כידוע: וראיתי שם בתוס' רע"א שהקש' עוד עד"ת מה ס"ד בלולב ש"ע לפסול משום מהב"ב א"כ ל"ל קרא לפסול נעבד לגבוה תיפוק לי' משום מהבב"ע, והנה כיו"ב הקשה במג"א סי' תרמ"ח וט"ז סי' תרמ"ט על הלבוש