לבושי מרדכי על אורח חיים ס

מברכין שהכל על היוצא מפירות וא"כ ה"ה הכא אין לחלק לדעתי לא דמי כלל דהתם הי' אוכל ונעשה משקה ולא נשאר שום צורת הפרי ואפי' להחולקים על התה"ד גבי פאווידל הביאו הרמ"א סי' ר"ב מודים הכא כמ"ש סי' ר"ח מחבר ורמ"א גבי פת דוחן וקטניות שנתערבו ועי' במג"א שם סק"י וי"א בשם השל"ה משא"כ בנ"ד מעיקרא משקה והשתא משקה ועוד למה הביא ממרחק הלא לענין ברכה גופא מחלק הרא"ש דהיוצא על כתישה שהכל וע"י בישול כמו על הפירות הביאו המחבר סי' ר"ב. ולענין הלכה הכריע המג"א ר"ה סק"ו כל החולקים השייכי' לענין בישול פירות ועי' ש"ך סי' פ"ג ס"ק י"ד וסי' ק"ב לענין ציר דגים לחלק ג"כ בין מליחה לבשול וע"י במהר"ם שיק סי' כ"ו באריכות. אבל בנ"ד הא זהו תחילת הספק כיון דהרמב"ם והרא"ש הוציאו מן הכלל משקין היוצאים מהמשקים לענין קבלת טומאה והרא"ש אפי' זיעה בעלמא שבשאר איסורים אינם ככל היוצא מהם ש"מ דכגופו דמי וא"כ צ"ע רבה כמ"ש: ומ"ש כי בס' דברי יוסף סי' צ"ב סעי' ח' עומד כבר ע"ד הרא"ש הנ"ל כעת עיינתי בס' ד"י ולא ראיתי שיקשה מהך דמי חלב פ' כ"ה אלא מקשה מדברי הרא"ש פ' כל שעה סי' כ"ב עי"ש: ומ"ש כי הקאכיאק נעשה מיין שהחמיץ והנה מ"ש בזה"ז החמיץ מדינא דגמ' ודאי לאו בכלל חימוץ הוה לא לענין יי"ל ולא לענין ברכה דאפי' אם נמנעים לשתותו מפני חמיצו כ' המג"א סי' ר"ד סקי"ד דהוה ספק ברכה. ועוד העיד רב אחד כי הקאניאק המעולה אין נעשה רק מיין ממש דוקא (ובזה תשובה ג"כ להגאון מהו' שמעון פאללאק נ"י אבדק"ק יעמערינג כי נאמר לו מפאבריקאנט א' כי כל קאניאק נעשה מזויף וע"י איז' עסענץ א"כ פשיטא דל"ש ברכת פרה"ג וגם איכא למיחש משום איסור יי"נ) והרב הנ"ל הראה לי קאניאק שעשה בעצמו ע"י כלי מאשין קטנה וגם ידענו יראים במדינתו שעוסקי' במלאכת עשיית הקאניאק וכי נפסל אותן מפני עדות הפאבריקאנטען ולא תהי' כהנת בפינדקות ועכ"ח אותנו כמו ביין ישנו מזויף וישנו ענבים יין טהור. ולענין הלכה עכ"פ מוסכם לכל לברך עליו ברכת שהכל כנ"ל: שוב ראיתי בשו"ת יד יצחק ח"ב סי' ס' שנשאל עד"ז ובתשובת' לא העיר מכל מ"ש בדברינו ובסוף דבריו שדעתו ג"כ לברך שהכל מ"מ לענין י"נ רפי' בידי' והוא דבר שאין להבין ממנ"פ אם הי' מיי"נ מעיקר' פשיטא דלא פקע האיסור ממנה דהא אנן מחמירי' כדעת הסוברי' דלא זיעה בעלמ' בבשול לענין חמץ בפסח וכיו"ב כש"כ בזיעה מן המשקי' וכמ"ש בפרמ"ג ואם דעתו לענין מגע נכרי לאחר שנעשה קאניאק הא פשיטא דל"ש בי' שום אסור במגע זו וכי גרע מיין מבושל דקיי"ל בסי' קכ"ג דמותר לכ"ע כש"כ בקאניאק דנתבשל היטב היטב עד שאין בו רק זיעה וכמו שאר יי"ש מחרצני' וזגי' או לאגער בראנדוויין פשיטא דאם הוא מיין כשר דל"ש בי' משום מגע גוי'. ומדברי רבנא נראה דלא הי' בקי בעשיית הקאניאק כנראה מתוך דבריו: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ל"ה ב"ה יום ד' לסדר חיי תרס"א לפ"ק ברעזאווע יצ"ו. להרבני החו"ב מו"ה אברהם יצחק סג"ל נ"י גרינבערגער בק"ק מאד יצ"ו. אשר שאל בא' ששגג ונטל כוס יין סתם לקדוש אם יש מקום לפטרו מקדוש פ"א ומע"כ צירף שיטות הפוסקים להקל במצוה דרבנן ועבר' דרבנן. וגם כי בשגגה שה ושיטת ר"ת בספר הישר דבשוגג לית בי' משום מהב"ב והנה אם מטעם מהב"ב אתינן עלי' יש מקום להקל בפשיטות בפרט בס' ברכות לפימ"ש במס' ברכות דף מ"ז במעשה דר"א ששחרור עבדו לצרפו לעשרה ופריך בגמרא מדר"י אשמואל דהמשחרר עבדו עובר בעשה. ותי' ומצוה שאני ושוב פ' הא מהב"ב היא ותי' מצוה דרבים שאני והא איתא במג"א סי' תמ"ו דתק"ש שמוציא רבים ידי חובתו לכ"ע הוה מצוה דרבים משא"כ במ' ביעור חמץ ועיין בת' מהרי"א סי' קצ"א מ"ש ע"ד טו"ז סי' תרנ"ה דחשוב לי' מצות לולב לעשה דרבים וקשי' עליו מסוגי' זו ובת' כת"ס סי' ע"ג דמ' תק"ש חשיב עשה דרבים דגם אם תקע ביחיד דהא הוכחת המג"א מדברי שבולי לקט בשם ר"ת דמשו"ה לא תי' בגמר' מס' ר"ה אמתניתין דקתני אין מפקחין דניתי עשה וידחה ל"ת משום דלא הוה בעידנא דתק"ש מצוה דרבים הוה והא בהתני' לאו בצבור דוקא עסקינן וא"כ ה"נ במצות קדוש דא' מוציא רבים ידי חובת' הוה מצוה דרבים ולא שייך ביה מהב"ב כמ"ש בגמר' ברכות הנ"ל. ועיין בנוב"י מהדו"ק ח"ב בהשמטות בשם חתנו: ועפי"ז הי' נלענ"ד לפרש דברי התוס' בסוגי' ד"ה בעינן שהקשו אמאי פשיטא לי' לגמר' דמ' לכם לא הוה ביום ב' מ"ש ממ' הדר דהוה ככול' יומי ואי משום דלכם דכתיב מקמי' דיום הראשון עלה קאי א"כ ולקחתם דנמי כתיב מקמי' ודרשינן מניה לקיח' תמה ולקיחה לכל או"א נימא דבשאר יומי סגי' לקיחה לא' בשביל כולו ותי' דהיינו טעמי' דיום ב' דרבנן זכר למקדש ודוקא בעיקר לקיחה וכו' עי"ש ונתקשו בזה בכ"ת מה ס"ד בקושי' דיום ב' דאורייתא עד שהקשו מדרשי דקרא ותי' דבקושי' ס"ל כדעת הרמרב"ן דמתניתין איירי במקדש דכל ז' דאורייתא ובתירוצם חזרו מסברא זו עיי"ש שהניח' דבריהם בדוחק ולענ"ד פירש דברי התוס' כפשוט' דבקושי' ס"ל דמתניתן אייר' בין במקדש בין במדינה אחר תקנת ריב"ז רק דס"ל כס' הר"ן דראוי' לומר דכל תיקון דרבנן כעין דאורייתא תקנו וכיון דכל עצמו'