לבושי מרדכי על אורח חיים נט

נשתנה למעליותא בבשול לזה קאמרי שהוא ע"י בשר שנתבשל עמהם וע"ז מברכין אבל בגמ' דאמרו סתמא דמברכין שהכל משום שינוי לגריעותא היינו ודאי בלא בשר וכי אז אין מברכין עליהם שהכל אתמהה, ועוד הא בברכות ל"ו גבי קמחא לר"נ משו"ה מברכין שהכל שנשתנה לגריעותא. וכן פסק הרי"ף וכן קייל"ן סי' ר"ח ושם לא נבלע בה דבר ולא הגריעותא לבד גורם אלא השנוי' לגריעותא דאז לאו במלתי' קאי ע"י השנוי' בבשול וכיו"ב ועיי' היטב בגמר' כ"ח ובתוס' בב"ב מ"ש אדברי בה"ג גבי דבש תמרים וא"כ להנ"ל בקאניאק דודאי נשתנה בחזקו וחריפתו ולהי"א הוא לגריעותא ולדעת פמ"א הנ"ל פשיטא דברכתו שהכל: ועוד נלענ"ד עפ"י מ"ש הב"ח הובא במג"א ר"ד על ד' הרא"ש דס"ל דעל משקין היוצא מן הפירות ע"י בישול מברכין כעל עיקר הפירי ומ"ש שכר שעורים דג"כ בא מ"י בשול. ותי' דשם הטעם לא נשתנה כלל אבל שכר אין בו טעמו של הפירות והתבואה אלא ע"י מלאכה ואומנ' מעשה השכר נשתנה לטעם חדש וכן דייק לשון הרא"ש פ' כ"מ ועיין בבעה"מ פסחים פ' א"ע דף ט' בד' מיני מדינה דלא חשבינן להו לטעם כעיקר דטעם חדש הוא וזה כסברת הב"ח. וה"נ בקאניאק טעמו אינו כעיקר היין אלא טעם חדש ע"י חמימות ההבל נתהוה ממנו הזיעה ושוב נתהפך למשקה זו וטעמו ממש כיי"ש שקורין לאגער בראנדוויין: ועוד נסתייע הגנ"י מד' התוס' והרא"ש גבי שכר שהקשו אמאי לא נברך במ"מ והנה בת' מהר"ם טיקטין הנ"ל הביא ג"כ ראיי' מדברי תוס' והרא"ש הנ"ל דע"כ לא הוה זיעה בעלמא דאל"כ מה מקשה דיברך במ"מ דאפי' אי זיין מ"מ כיון דזיעה בעלמא הוא אינו מין תבואה דלברך עלי' ברכתו זהו ודאי ראיי' לנ"ד אבל לענין שנוי אין מזה ראיי' דהא חזינן לדעת תה"ד לשי' רשי' בתרומה שמברכין עליו בפה"ע משום שלא נתמעך לגמרי ומשו"ה בפאוויטל של פירות דנשתנה ונתמעך לגמרי פסק לברך שהכל והביאו רמ"א סי' ר"ב וכל זה לענין שאר ברכות אבל לענין ברכת במ"מ אדרבא הא כל ברכת במ"מ בא משום השנוי דעל חיטין פה"א וקמחא שהכל ובמ"מ ע"י אפוי ובשול ומשו"ה בס"ד דקו' התוס' שפיר מקשו דלברך במ"מ על השכר דהשנוי אינו גורם כלל להוריד מברכתו אדרבה מעלה הוא לענין במ"מ אם הוא למעליותא משא"כ בשאר ברכות השנוי גורם דלאו במילתי' קאי כתה"ד הנ"ל. וראי' דל"ק להו משכר תמרים רק זה תלי' בדין ס' הרא"ש גבי מרק שהזכרנו לעיל: ועוד נלענ"ד דהא אמרו ר"פ כ"מ דמשו"ה קבעי לי' ברכה מיוחדת דחשוב משום דמסעד סעיד וניהו דאמרו פורתא מסעד סעיד מ"מ ודאי דצריך עכ"פ שיעור רביעית דזה הוי מלוי אצטומכ' כדקייל"ן כר"מ ושבעת זו שתיי' ואיתא בתוס' יומא דזה שתי' רביעית ובברכות אמרו ולא לוגמיו. וניהו דעל כ"ש צריך ברכה לפניו מ"מ איתא בשביע' דרביעית עכ"פ אבל בקאניאק דלעולם אין שותין ממנו רביעית בב"א ורק דרך טעימה ל"ש מעלות מסעד סעיד וכ"ש למ"ד דברכה מעין ג' דאוריית' וקו"ח לר"ג ז דמברך על ז' מינים ג' ברכות ודאי צריך קרא כדכתיב ושבעת כנלענ"ד: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ברעזאווא. סימן ל"ד ראיתי דברי הגאון מוה' דוד ני' הנ"ל מה שהשיב (בת"ת) על דברי סברתי לחלק דלענין הכשר שאני דילפי' במס' שבת ומס' נדה למשקי' מקראי דתולדותי' כמותן להכי גם הזיעה כתולדה עכ"פ ומנ"ל לאיסור וע"ז השיב דשם משום מעיינות הזב אתינן עלה, תמה אני על הגנ"י דהא זה הי' סברת רבא במס' כריתות די"ג אבל הא אתותב שם רבא דא"כ ליטמא טומאה חמורה ובכ"ש ולמה בעי רביעית חלב אשה ומסיק שם דע"כ לאו מעין הוא ורק מטומ' ומשקין חשוב ועי' בשבת דף קמ"ג שם פירש"י להדי' לענין הכשר ובנדה דאיירי לענין משקין של זב הוא אינו משום דיוצא מן הזב אלא משום נגיעה בזב דמה"ט בעי רביעית כשאר טומאת משקין כמו שפירש"י שם ואינו רק מדרבנן כמו דמסיק בגמ' חולין דף פ"ח ועי' בתוס' שם פ"ז ד"ה כל והראי' דאותו קרא דמייתי בנדה לענין משקין הוא הקרא עצמו דילפי' מניה הכשר כמ"ש הר"מ ור"ש מס' מכשירין פ"ו מ"ד: ומ"ש הגנ"י דלא חשוב זיעת המים לתולדת ש"מ דהיא מסברא, הנה אפשר לומר דבפ"א מ"ו שם גבי הנופח בעדשים פי' הר"מ והרא"ש דלאו משום רוק כס' הר"ש והרע"ב אלא משום זיעה ע"י נפיחת הפה וסיים הר"מ ותנן לקמן דהיוצא מהפה מכשיר ושם לענין תולדה ממנו א"כ י"ל דבכלל היוצא מהפה היא ומ"ש הגנ"י מתוס' ב"ב הנה הוא ג"כ תוס' פסחים כ"ב וידוע כי האחרונים נתקשו בזה דסותרים סוגי' דחולין דף ק"כ וכבר הבאתי דברי ח"צ לעיל ואכ"מ להאריך בזה: וראיתי ג"כ מ"ש הרה"ג מו"ה גרשון שטערן נ"י אבדק"ק מ'לודאש, ע"ד התשב"ץ סי' פ"ה הביאו העוללת אפרים דהגאונים מיירו בנתבשל הרבה עד שהיין נעשה כדבש אז אין מברכין עליו בפה"ג וגם חתני הרב הגאון אבדק"ק גאלאנטא נ"י העירוני ע"ד התשב"ץ ועוללת אפרים הנ"ל ונסתייע ג"כ מהירושלמי ערבי פסחים שהבאתי בס"ד אבל לא אדע מה יש להשיב ע"ד הרי"ץ גיאות ורב האי גאון הביאו או"ח סי' ער"ב כללא כיילו דכל יין שאינו מתנסך מפני שנתבשל אי"מ עליו בפה"ג והא מבואר ביו"ד סי' קכ"ג שאפי' בבישול דעלמא שוב לא נעשה יי"נ ועכ"ח דלא ס"ל סברא הנ"ל: ומ"ש הה"ג הנ"ל מחת"ס סי' קי"ד דבבשול לכ"ע משקה היוצא כמותו ומ"מ