לבושי מרדכי על אורח חיים נז

ועוד עלה בדעתי גם כי בנדון ודאי כי השפופרת המביא המאכל לתוך הקיבה ואצתומכא ודאי אפשר אלא בדברים צלולים כמו מרק ומשקה וכיו"ב וא"כ דנין בזה כמו שתיי' כמ"ש התוס' לענין שכר והא בת' כת"ס סי' קי"ז הנ"ל הביא דברי מרן חת"ס כת"י מחדושיו למס' יומא דלענין שתיי' אפי' לדעתו ביוה"כ ג"כ תלי' בהנאת גרונו א"כ אפשר הה"ד לענין ברכה בפרט לפימ"ש שהביא ראיי' ממס' סוכה דף מ"ט דיין מגרונו משביע ואין הנאה למעיו דמשו"ה שיעורו ביוה"כ כמלא לוגמיו לפי"מ שהוא ואם כי לענין ברכה תלי' ברביעי' לכמה דעות הא איכא דעת הט"ז בסי' ק"צ דמעיקר הדין סגי' במלא לוגמיו א"כ הוה כמו גבי יוה"כ ע"כ נלענ"ד די"ש אם אפשר יצא לידי כולו דבין בברכה ראשונה ובין באחרונה יהדר אחר מי שישתה או יאכל מאותו מין המשקי' או מין שברכותיהם שוות. והאיש השותה יברך בקול רם ויתכוון להוציא' והאיש החולה יכוון לצאת בברכתו. ויענה אמן ויוצא בברכתו וא"כ בסי' רי"ג פסק הרמ"א שעכשיו נוהגים שלא להוציא בברכה אלא כל אחד מברך לעצמו כבר כתבו הט"ז והאחרונים דבדיעבד יוצאים ואין לך דיעבד גדול מזה ודין האיך מוציאי' הלא מבואר במחבר בסי' רי"ג הנ"ל, ותו אין אתי ומי שדעתו רחבה מדעתינו ילמדנו וידמננו כנלע"ד: דברי הדו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ל"ג עוררני ידי"נ הרב הגאון המובהק כקש"ת מו"ה דוד ניימאנן שליט"א רבדק"ק פרעסבורג יצ"ו. ע"ד משקה חדש הנקרא "קאניאק" וכפי הנודע הוא נעשה ונגמר מיין ממש ומלאכתו כמלאכת היין שרף מהו ברכתו בופה"ג או שהכל. והאם ראוי' לקדש עליו ועל כי לא ראיתי באחרונים אשר יגלו דעתם בזה לכן אמרתי לגלות הנלע"ד והמורים נ"י יתנו עדיהם אם להצדיק או להשיג. והנה הגאון הנ"ל בתל תלפיות הראה מקום להרמב"ם פ"ז מט"א הביאו הפ"ת סי' צ"ב דבמשקים היוצאי' מהם כמותן. והנה הוא אהאי דינא שהוב' בש"ע יו"ד מת' הרא"ש כלל כ' סי' כ"ו בשר שתלה למעלה מזיעת חלב דאסור משום דזיעת משקים כמותן כמ"ש במכשירין. ועי' בח"י סי' תמ"ב ובתשובת הריב"ש סי' רנ"ה, והסברא נוטה כן לחלק בין משקין לאוכלין דנשתנה מבריית' כמ"ש התוס' חולין ק"כ ד"ה לרבות או כמ"ש האחרונים דהוי לגבי אכילה שלא כד"א לכן אינו כמותו משא"כ במשקין שאין כאן שנוי' אלא דלכאורה צל"ע ממי חלב בפ' כ"ה דף קי"ד דחשיב משקין לענין הכשר כמ"ש במס' מכשירין, ולענין בב"ח אר"ל דאינו אוסר בבישול דבעי חלב אמו כמו שיוצא מאמו. ושם ברא"ש דקאי אוני חלב שהוסר' מהגבינה ע"ש. וא"כ מה ראיי' לענין זיעה לאסור בב"ח מדינא הכשר הא ראיי' שאין לדמות זל"ז, ואין לומר דהרא"ש בתשובה דן לאסור עכ"פ מדרבנן וזה, א"צ ראי' ס"ס אינו דומה לדין הכשר ועי' בחו"ד סי' צ"א סק"ט לענין ציר מבשר לחלב דמסקנתו אם אין נפלט שמנונית עמו לחלב צירו אינו אוסר ושאני בב"ח משאר איסורים עיי"ש: ועוד י"ל דילמא משקין לענין הכשר דמרבינן בנדה נ"ה ושבת קמ"ג כל תולדות המים להכ' זיעתו כתולדתו ומנ"ל לענין איסור ועוד י"ל מחולין פ"ז גבי צבכתא דדמא דבעי כזית לאיסור כרת ורביעית לטומאת אוהל במראה הדם והא דם בכלל ז' משקין וא"כ לסברת הרא"ש לכ"ע היוצא ממנו כמוהו ואי משום דעתה נקרש והוה אוכל כמ"ש תוס' פסחים י"ז ע"ב וע' במג"א ר"ה כט"י מ"מ מסברא אין לחלק דהך אצללתא הוה ביה בעוד שהי' משקה ומה נשתנה אח"כ וע' חת"ס יו"ד סי' ע' שהביא הגמרא מנחות דמשו"ה אינו חייב עלה דלא עדיף מאבוה דלא חזי לזריקה ולסוף מהדר אאיסורא עכ"פ לאסור כשאר ציר היוצא מהאיסורים והביא ראיי' ממתניתין ס"פ כ"ה דקתני חומר בחלב מבדם ודם מבחלב והקשה בחי' הר"ן אמאי לא קתני שחומר בחלב מדם שחייב במבושל ומזה הוכיח דדם שבשלו לוקה עליו. ואי ציר היוצא מן הדם מותר קשי' נמי הך דלתני חומר בחלב מה"ד שציר היוצא מן החלב אסור והיוצא מה"ד מותר, ולדעת הרא"ש הנ"ל הא נהפוך הוא דציר משקה פשיטא דהוה כמותן, דאפי' זיעתו כמותן וא"כ להיפוך הוה לי' למתני חומר בדם מבחלב והי' מזה ראי' להפוסקים ותשובת אחרונים המחמירים בכל אסורי' היוצא מהן כמותן וכמ"ש ר"מ טיקטין (הנדפס אצל הרי"ף סדר נשים) ובחכ"א סי' כ' ובח"י סי' תמ"ב דסוגי' דחולין ק"כ עיקר דמרבינן מנפש המחה את החלב והה"ד צירן היוצא מהן כמ"ש המהרש"א שם ולא כנראה מסוגי' דפסחים: וראיתי בפרמ"ג בפתיחה לאו"ח שיש ללמוד מתש' הרא"ש הנ"ל דאלו הי' חלב [בצירי] מזיע למעלה. לדבר היתר לא הי' אוסר דדוקא במשקין הוה כמותן. וצ"ע דאנן קייל"ן כהמחמירין ואוסרים יי"ש מתבואה חמוצה אפי' לענין חמץ שעבר עה"פ דמדרבנן וא"כ כ"ש חלב וצ"ל דהתם לענין משקין יוצא ממנו דלא הוה כזיע' בעלמא אלא טעם ממש כמ"ש החכ"צ אבל הכא הא באמת אינו אלא זיעה והא אדרב' זה גוף המחלוקה בין הפוסקים המחמירים והמקילים שאמרו אינו אלא זיעה בעלמא כלישנא דגמ' בפסחים כ"ד וברכות פ' כ"מ וכן במס' תרומה לענין תרומה וערלה אלא דהא ידוע דמלאכת היי"ש כן הוא בין ביורה פשוטה כבימי קדם וכ"ש בשלאכגען קעססעל וק"ו במלאכת אפאראטען ומאשינען הכל ע"י כח הזיעה העולה מבישול התבואה מתמצה ממנה ומתהפך ליי"ש וא"כ לכאור' שוב הכל חד הוא כלומר ע"י זיעה, על כן נלענ"ד לחלק בין זיעה לזיעה. דהחוש ומראה עינים מעידים דודאי זיעה הבאה מקדרה או יורה פשוטה ופתוחה לאויר וכגון הך דמ' מכשירין בזיעת המרחץ דזיעה הבא ממנו