לבושי מרדכי על אורח חיים נו

זה בידם לעקור כלומר מטעם עדל"ת וכהנ"ל ועוד י"ל ממ"ש בגמ' דף צ' מאליה' בהר הכרמל שהקריב קדשים בחוץ ולהנ"ל הא העשה ול"ת הוה בענין א' אלא די"ל דהוה ל"ת שיש ב"כ ולא דחי כחד שנוי' בתוס' ותלי' באשלי רברבי' בירושלמי כידוע: ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ל"ב ב"ה מאד יצ"ו תרס"ז לפ"ק. לכבוד הרב וכו' מו"ה שמואל פריי- פעלד נ"י אבדק"ק האדערן יצ"ו. ע"ד הנשאל לפניו בעובדא דאיש אחד אשר ע"י חולי ר"ל א"א לו לאכול ונאכל דמיזן זיין דרך פה והחיך אוכל יטעם. והרופאים המציאו לו תרופה עד"ז ע"י שפופרת דרך צלעתי' משפעת מזון לקיבתו האם חייב לברך ברכות כמאכליו כזה. ומע"כ הביא המל"מ פ"א מה' יסוה"ת דבמצוה יוצאין אפי' שלכה"נ א"כ הה"ד לענין ברכה ושוב דחה אותה ראיי' משום ראוי' לביל'. והנה דברי מל"מ אשר כן דעת הת"ח מס' חולין בסוגי' דנפש כבר עלו המשיגים לדחות סברא זו עיין בנוב"י מהדו"ק סי' ל"ה ובשער המלך בה' יסוה"ת הרבה ראיות מש"ס שלא כדעת הנ"ל עיי"ש, וגם מ"ו הגאון ז"ל השיב ממס' נזיר דף כ"ט דפריך לר"ל דס"ל דמדיר בכו בנזיר משום חנוך דרבנן והא קאכיל כהן מליקה ומה פריך דילמא אכלי שלכה"ג דיוצא ידי מצוה ומשום איסור נבלה פטור ועיין בס' קוב"ץ על הרמב"ם בה' הנ"ל ובאור חדש מס' קידושין בסוגי' דחדש עיי"ש, ואפי' נאמר כדעת הת"ח ומל"מ ובחור לענין ברכה ודאי לא ילפינן מניה דהא הרמב"ם בה' יסוה"ת וה' מאכלות אסורות פ' י"ד פירש אופן שלכה"נ ג"כ אם ערב דבר מר. והא קיי"ל באו"ח סי' ר"ב דשקדים המרים אינו מברך עליה' כלל. וכן בסי' ר"ד על החומץ ובמג"א סי' תע"ג דהא דאית' בטור ובגמר' דעל המרור מברכין בורא פ"א היינו מרור שלהם שהי' שוב לאכילה ולא במרור דידן. ועוד הא בגמרא ס"פ כ"מ דעל המים דוקא לצמאו מברכינן ולא משום ד"א וכן פסקינן בסי' ר"ד ופירשו בתוס' והמפרשים כיון דליכא הנאה לא שייך ברכה אע"ג דיש בזה איזה תועלת או לרפואה וכיו"ב כללא דמילתא בענין שלכה"נ ברכה דומי' דאסורי' כמו דהתם פטור ה"נ ל"צ ברכה: אלא בנ"ד יש לעיין לאידך גיס' דהא זה האוכל ע"י שפופרת לא עדיף מכורכן בסיב. ואיתא במ' פסחים דף קט"ו ע"ב דאע"ג דבלע מצה יצא כרכן בסיב לא יצא דאע"ג דבא לתוך מעיו אע"ג דאפשר דבביאתו בתוך מעיו נתפרד הסיב מאור כיון דאין המאכל נוגע לתוך גרונו לא יצא ובמל"מ פ' י"ד מה' מ"א ונסתפק האיך הדין לענין אסורים ומביא דברי הירושלמי דנראה מדבריו דפטור וא"כ לדעת מג"א ריש סי' ר"י דמדמה ברכה לאסורים לענין דבעי כדי אכילת פרס לברכה אחרונה א"כ אם באסורין פטור הה"ד לענין ברכה פטור לברך בין בברכה ראשונה בין באחרונה. אלא שראיתי בת' פנים מאירות ח"ב סי' כ"ז דפליג אדברי מג"א דלענין ברכה לא תלי' בהנאת גרונו דודאי אם אכל חצי זית והקיאו וחזר ובלעו דקיי"ל כר"י ס"פ גה"נ דחייב, מ"מ לענין ברכת המזון, ודאי פטור והביא לראיי' מדברי הרא"ש מס' ברכות פ"ב דף י"ד במטעמת דלא שייך ברכה אלא בהנאת מעיו, וא"כ הה"ד להיפך לחומרא ג"כ דאפי' שהה יותר מכדי א"פ אם שבע מאכילתו חייב בברכה ברכת המזון מן התורה דמזה יליף הרא"ש דברכה תלי' בהנאת מעיו וא"כ לפי"ז הה"ד לענין ברכה בכרכן בסיב, ונידון דידן דחייב לברך כיון דאיכא עכ"פ הנאת מעיו ועיי' בחת"ס או"ח סי' קכ"ז דהביא דברי הפנים מאירות ודעתי כי לענין יוה"כ ג"כ תלי' בהנאת מעיו והביא ראי' מהירושלמי ר ועיין בכת"ס סי' קי"ז ועיין בתשובת מהרש"ם סי' קכ"ד שהשיג עליו והביא כמה ראיות דגם לענין יוה"כ תלי' בהנאת גרונו, ותמוה בעיני ע"ד מע"כ שהביא דברי מהרש"ם סי' קכ"ג ובליעה שלמטה וע"ז לא מצא דמיון לנדון דידן והא בסי' קכ"ד הוא ממש נדון דידן דאיירו מתחבולת הרופאים שמביאים מאכל דרך שפופרת אלא שהוא דרך צואר ושם השאלה לענין יוה"כ וא"כ אם יש לדמות בענין זה ברכה ליוה"כ הי' נפשוט ספיקא דידן דהא שם מסקנתו דגם לענין יוה"כ תלי' בהנאת גרונו דמשו"ה מיקל שם להאכילה ע"י שפופרת זו משום דליכא הנאת גרונו וא"כ הה"ד לענין ברכה הי' פטור אלא שאין דמיון לענינינו עולה יפה דדוקא בדבר המאכל היינו בשאינו ראוי לאכילה מדמה הגמר' ומג"א לענין הברכה ליוה"כ ולדעת המג"א אפשר ג"כ לענין הנאת גרונו אבל לדעת פנים מאירות דברכה תלי' בהנאת מעיו כמ"ש ראיי' מדברי הרא"ש הנ"ל א"כ הי' חייב בברכה בנדון דידן: והנה לא ראיתי בדברי האחרונים הכרע ממש עד שחפשתי ומצאתי בסדור יעב"ץ בה' הנהגת הסעודה וז"ל לענינו ולדעתי אפי' לא נהנה באותה אכילה כגון שתחב לו חבירו אוכלי' לתוך פיו בעומק הגרון או שבלע מאכלים בלי טעימת החיך והגרון יתר על זו אפי' כרכן בסיב ובלען אם שבע ונהם מברך עליהם ומוציא אחרים. וא"כ לפ"ד עדיף מאכילת מצה דשם לא יצא והכא מברך אלא שנראה מדעתו דוקא ברכת המזון גם שיהי' שבע דתלי' באכילת מעיו ובשביע' דמחיוב מן התורה וממילא משמע להדי' דברכה ראשונה פטור וגם נשמע דאם לא שבע מאכילתו פטור מזה וכ"נ לכאור' מדברי פנים מאירות דדוקא בברכה אחרונה הדין כן דאזלינן בתר הנאת מעיו אלא שקשה לי לפי' הראיי' מדברי הרא"ש מפ"ב דמ"ס ברכות שם קאי גם לענין ברכה ראשונה ומה דאייתי קרא דברכת המזון היינו משום דכל הברכת הנהני' אגבי' תקנו כמ"ש הכ"מ הכ"מ בה' ברכות הביאו המעדני יו"ט שם: