לבושי מרדכי על אורח חיים נד

אינ' יכולים לחלוק מפני הקפדת בע"ב כמו בעובדא דר"ג אז מותר לחלוק לג' אבל ודאי להזמין ביחידות זה אסור כש"כ בנד"ז אפי' לג' אינו רשאי דאין כאן הקפדה כמובן, אך ורק אם הקדים אכילתו יכול ג"כ לגמור סעודתו מקודם כמ"ש בטו"ז ס"ק ו' בשם התוספת' (ומ"ש מעל' ע"ד ט"ז שהקשה ע"ד המחבר שלא הביא דין זה והתפלא והא מבואר כן בסעי' ב' שנאמר שם כיון שקבועי' יחד בגמר הסעודה, כן הקשה ג"כ בס' חמד משה ועי' בפרמ"ג שהרגיש ג"כ ע"ז ומיישב שלא כתב בהדי' כדברי התוס' הנ"ל), ושוב הראו למעל' בסדור דה"ח להגאון מליסא ז"ל כי בצורך כמצוה גדולה מותר לברך גם ביחידות אפי' אם גמר סעודת' הי' כאחדים עם המסובי' ותמה מעל' מהיכן הוציא דין חדש זה דמה שהתיר במג"א בסי' הנ"ל לצורך מצוה היינו מעשרה לג' דעכ"פ יברך בזמון כמו בסעודה גדולה אבל לברך ביחידות לא שמענו, ויפה תמה עד"ז, ובט"ז ס"ס ר' החמיר בזמון ג' יותר ולא הותר בסעודה גדולה רק מבי עשרה לג'. ומ"ש בנשמת אדם ע"ד מג"א בסי' קצ"ג היכי יליף ממסובי' רבים בסעודה דמותר לחלק לג' הה"ד בדבר מצוה דשא"ה משום דלא ישמעו קול המברך. אין בידי להבין וכי משם ראיות מג"א ראייתו משום דמותר לחלק אפי' לג' למה לא יעשו כדינא וכהלכת' לחלוק לבי עשרה כמ"ש חייבי' והוטל עליהם חיוב לברך בשם כדאמרי' בגמ' והוא משום שלא יקפיד ר"ג דבי עשרה ישמעו קולם ואיתא בתה"ד דטעם ההיתר משום הקפדת ר"ג היינו דגדול כבוד הבריות ואמרי' בכמה דוכתי דדחה מצוה דרבנן אפי' בל"ת ובדאוריי' דחה עשה שהוא בשוא"ת כמ"ד במס' ברכות דף כ' וס"ל למג"א דכמו משום כבוד הבריות מותר לחלוק לג' הה"ד מפני דבר מצוה וקושי' כ"א לענ"ד לק"מ: והנה כדי ליישב דברי הגאון בס' דה"ח נלענ"ד במה דניין בדין זה מלת "שם" משמע דאדלעיל קאי בדין הקודם דמשם יליף, ומה כתוב שם דנילף מניה, הוא מ"ש בט"ז דינו של רב האי גאון שהביא בב"י מדברי הרשב"א דאם א' רוצה לברך והשניים אינם רוצים להפסיק מברך לעצמו בלא זמון ויוצא ופי' הב"י דרב האי גאון ודאי מיירו שיש לו דבר נחוץ, והט"ז מעמיד דברי רה"ג כדינו בסי' קצ"ג סעיף ו' הנ"ל דאיירו שהקדים גמר סעודת' קודם גמר השניים ואי"צ לדבר נחוץ כדברי הב"י ועי' במג"א שהביא דברי הב"ח לקיים דברי ר"ה בפשיטות אפי' בלא דבר נחוץ דהיינו איז' הפסד דאי בפק"נ פשיטא דאין לך דבר שעומד בפני פק"נ ואי בהפסד ממון מי הותיר לבטל מצות זמון. ובא"ר השיב על דבריו דבסי' ק"ח מבטל תפיל' משום הפסד ממון ובפרמ"ג השיג עליו דלכתחלה אינו רשאי לבטל משום הפ"מ כמ"ש הרמ"א שם ורק לענין דהשלמה מקרי אונס משום הפ"מ וכ"פ התיר' וכ"פ לא התיר' כמו לענין שבות בשבת כמ"ש במג"א סי' שי"ז, ומעתה לדברי ט"ז שהעמיד דברי רב האי גאון דוקא בשהקדים סעודת' דמותר ג"כ להקדים ולגמור, ולפי"ז פליג אדברי הב"ח ומג"א שהתירו לסברת ר"ה אפי' בלא דבר נחוץ. ואיתא בפרמ"ג דמ"מ הט"ז ג"כ לא פליג אדברי ב"י דלדבר נחוץ מותר לגמור סעודת' אפי' התחילו וגמרו ביחד והא לדברי פרמ"ג דבר מצוה עדיף מדבר נחוץ דהא בסי' ק"ח לא הותר לכתחלה לבטל תפילה, ובדבר מצוה קיימ"ל בסי' ק"י דתפיל' כמו ק"ש בסי' ע' ושם בט"ז ציין דברי רמ"א בסי' ל"ח דכותבי תפילין ותגריה' פטורים מתפיל' וגם אם א"א אפי' בשעת תפיל' וק"ש דעוסק במצוה פטור ממצוה וכמו בסוכה ושאר דוכתי. ומעתה אם בדבר נחוץ מתיר בט"ז לברך ביחידות כמ"ש בב"י כש"כ לדבר מצוה ודברי הגאון בס' דה"ח על מכונו וזה שציין מלת שם כלומר מדברי ט"ז שמודה בדבר נחוץ להתיר כדעת הב"י אם כי פליג על דברי ב"ח ומג"א שמתירים בפשיטות ולדידי דוקא בהקדים באכילה ובגמר סעודה כש"כ שמתיר לדבר מצוה ורק שלא יחלוק אדברי מג"א בסי' קצ"ג שמתיר דוקא מן י' כג' ולא ביחידות ע"כ בחר במצוה גדולה די"ל דגם המג"א מודה, וכבר אמרנו דמט"ז מוכח כן בהדי' דהא בסס"י ר' החמיר יותר בזמון ג' לבטל מבטול י' לג' דבעובדא דר"ג הוה לדעתי' רק צורך בעלמ' ולא כדבר נחוץ ודבר מצוה, וא"כ כיון לדעת פרמ"ג לבטל מזמון ג' לדבר נחוץ כגון הפ"מ מודה לדעת הב"י ודבר מצוה עדיף כמ"ש לעיל: ומ"ש מעל' דהוה מהבב"ע כמ"ש בגמר' גבי ר"א דשחרור עבדו ופריך בגמ' מהבב"ע הוא לענ"ד לא מצינו אלא כשעושה עבירה בידים או במצות ל"ת או במ"ע דשחרור עבדו ומבטל מ"ע דלעולם בהם תעבודו בידים אבל בשוא"ת כגון שמניח מצוה זו ועשה ומצוה אחרת ל"ש מהבב"ע וזה מובן: ונחזור לנ"ד דנראה כיון שעשה כן בקביעות אפשר דגם לדעת סדה"ח אינו מותר ע"כ הא בקל יכול לתקן שיאכל הכזית במקום המסובים קודם להם וכיון תחילת סעודת' הי' שלא במקום המסובי' ודאי עדיף לענין קביעות ממקדים סעודת' א"כ אם יגמור אכילת זית קודם גמר סעודתן יוצא אליבא דש"ע גם לדעת הט"ז הנ"ל ועכ"פ לא יצמח מזה ח"ו שום קטטא עם הצבור שרוצים שירד לפני התיבה כי גדול השלום ושלוו' דצבור' הוה דבר מצוה לענין התרת נדר עד"ר כמ"ש ביו"ד סי' רכ"ח סעי' כ"א דברי הדוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ, סימן ל"א בהי"ת יום ה' פ' בהעלותך תרס"ד לפ"ק מאד יצ"ו שוכט"ס על ראש ידי"נ הרה"ג החו"ב מו"ה חיים צבי עהרענרייך נ"י דומ"ץ פק"ק. בדבר הקושי' בהאי כללא דברכת המצות ונהנין דרבנן האיך יכולים לתקן