לבושי מרדכי על אורח חיים נג

וב"י דלדעתו גירס' משובשת ולא קאי על כל הנ"ל אלא אדסמיך וגריס ול"ה והלח"מ תי' ע"נ, ודעתך לחלק בין זמן הש"ס דהי' הסדר לאח' גמר הסעוד' עוד למשך ביין ופרפראות ע"כ לא הוה גמר ונמלך משא"כ בזה"ז, ורב א' השיב דנהפוך הוא עפ"י דברי התוס' דף מ"א ע"ב וש"ע סי' קע"ז סעיף ב' דבזה"ז אין אנו רגילי' למשוך ידינו מפת, ואתה משיב דלא שייך זל"ז דהוה כהב לן ונברך, והנה אם כי דבריך מילי דסברא ננהו עכ"ז אין להעמיד בנינים בענין הלכה למעשה נגד רוב הפוסק"' רו"א שהם חולקי' ע"ד הרמב"ם וגם קשה לומר דהרמב"ם נתכוון לזה שאין דרכו לפסוק איז' דבר שאין יסודו מן הש"ס שכא יאמר עליו בלשון יראה לי' כידוע דרכו בקדש וגם הא בה' י"א פ' הנ"ל הביא לשון הגמר' שהביא דברי ר"פ "לאח' הסעודה" ולשיטת התוס' הוא שהי' נוהג בזמן הש"ס ובכ"מ שם שאין הכרע בדברי' אם כפי' רש"י ז"כ או ספי' התוס' ובלח"מ מכריע לומר שהוא כפי' התוס' ואם כן נראה להדי' שהי' נוהג בזמנו ובמקומו, ועכ"פ הי' לנו לבאר יותר שאין זה נוהג בזמנינו כמ"ש בתוס' והיאך אפשר לומר דלענין גמר סעודה הביא בסתמא ומ"ש בזה"ז ובה' י"א שוב מסתם סתים ועל מה סמך שלא בא באור דבריו ומעתה הא בש"ע תני' מביא דבריו בסעיף ד' ועכ"ז סיים דלענין הלכה ס"ב להקל ולמה כבא להחמיר נגד מנהג העולם ופוק חזי היאך עמא דבר וכמ"ש המג"א סי' קע"ז ס"ק ז' נגד דעת הלבוש שדעתו ג"כ להחמיר בסעודות גדולות שמושכי' ידיה' מפת לענין ברכה שבאי' לאח"כ והב"ח חולק מטעם דברי תוס' הנ"ל והמג"א מטעם דברי תר"י שבזמנינו ליכ' סלוק השלחן וע"כ לענין נמלך נמי לית' כסעוד' אחרית': וגם ראיתי מ"ש סבר' מתקבלת דכל טעמי' משום דברי' שבלב וע"י הוכח' הוה דברים כידוע, ועיי' בס' ברכת הבית שמכוון סברא זו ג"כ בדברי התני' עכ"ז דוק' באם הוא כענין דברי הט"ז שאין לו בבית רק כח' א' או באמירת הב לן ונברך וכן בעוקר ממקום למקום דהוה הוכח' ע"כ הוה דברים משא"כ גמר בלבו בלא הוכח'. ובזה יש ליישב מ"ש אדברי ט"ז בענין הי' לו לחם א' לבד ואח"כ קנה מן השוק דלפלוג ולתנו בדידי' דרק בסעודת פת שדרכ' למשוך מסעודה לסעודה אז צריך הוכח' משא"כ בשתיית יין ואין דרכ' בכך עיין בהתני' ובס' ברכת הבית תמצא הדברי' כמ"ש: ומ"ש לענין עניית אמן בין ברכה לטעימ' אשר בת' לפמ"א דהוה הפסק, והבאת' בשם ס' א"ח שפסק דלא הוה הפסק ואין הס' תח"י ומעתה ס"ל דלענין לועס דבלא"ה השלה"ק ומג"א סי' קס"ז מסתפקי' אי הוה הפסק י"ל דהוה ס"ס וכן ראיתי בס' ברכת הבית דבלועס רשאי לענות אמן על ברכת חברו אלא דלענ"ד מ"ש בס' הנ"ל בטעמי' לחלק דלועס שהביא במג"א בספיק' משום דלועס אי"צ ברכה אלמ' דלועס לא חשיב טעימ' וחלק בס' הנ"ל דהיינו דוק' בלועס ופולט אבל ע"מ לאכול הוה כטעימ'. והנה יש לעיין ביו"ד בסי' צ"ח לענין טעימה בלשון וגם ידוע דעכ"פ צריך הנאת גרונו כמו באסורי' דמדמי' לאהדדי עיין במג"א סי' ר"י סק"ט אם כי בת' פמ"א ח"ב סי' כ"ז חולק עלי' דאין מדמי' לאסורי' לענין הנאת גרונו היינו בברכה אחרונה דתלי' בשביע' אבל בברכה שלפני' בכ"ע הכג"ר סגי' ועיין בת' כת"ס סי' קי"ז עכ"פ לועס ודאי אינ' בכלל אכיל' ועיין בירושלמי' מ' תרומו' פ"ק דלר"א הוה לועס בכלל אכיל' אפי' לענין יוה"כ והא לא קיימ"ל כר"א רק כר"י עיי"ש בפ"ח והא לענין אם נטמ'' התרומ' יבלע לר"א ולר"י יפלוט והא שם לועס ע"מ לבלוע ועכ"ז קיימ"ל כר"י דיפלוט א"כ להלכה אפי' ע"מ לבלוע לא הוה לועס כאכיל' וא"כ חלוק' של ס' ברכת הבית לענ"ד מופרכי': וגם מ"ש דהוה ס"ס קשה לומר בזה דס"ל לענין ברכה דישנו ג"כ חשש ברכה לבטלה ע"י הפסק זה ובלחם חמודות על הלכות ציצית דאפי' בס"ס אין לברך משום חשש ברכה לבטלה ועוד הא לדעת הדגו"מ סי' קס"ז איכ' ספק בהפסיק קודם שאכל כזית אי מהני לפטור שארית אכילות בתוך הסעודה דדוק' כזית חשיב לגרור האכילה שאח"כ לפוטר' מברכה ולא פחות מכזית א"כ בכועס שעפ"י רוב אין כזית בפעם א' בפיו ומעתה איכ' ס"ס להיפך לענין האכילה שאח"כ דילמ' הוה הפסק ואת"ל דלא הוה הפסק דילמ' לענין שאר אכילות הוה הפסק בעודנו פחות מכזית, ועוד יפה הערת דהא קיימ"ל אין מסיחי' בסעוד' אפי' בד"ת כמ"ש בש"ע סי' ק"ע סק"א ובסי' קע"ד סעי' ח' פסק המחבר דעל היין שבתוך הסעודה כל או"א מברך לעצמ' משום דלא יכולין לענות אמן ואפי' לדעת הרמ"א שמתיר באומר אסברי' פי' הט"ז היינו שיפסוק' מהאכיל' ומי יכול לשער בלועס בבית הבליעה' ואני בעצמי יודע שאני צריך לשמור מאוד בדבור בשעת לעיסה ע"כ לענ"ד שב ואל תעשה עדיף: או"נ דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ל ב"ה, פה מאד תרס"ב לפ"ק. לכבוד הרבני המופלג החו"ש יו"ש מו"ה יוסף כ"ץ נ"י ממ' קאוועשד יצ"ו. הנני ע"ד שאלתו אשר נוהגין עשות סעודה שלישית ביום ש"ק ברבים כמנהג בק"ק והשו"ב ש"ץ מברך על לחמו בביתו ואח"כ בא יבא ביניכם, ומפני רצון הקהל שמתפללים מקדם גמר סעודה ג' בביהכ"נ והש"ץ צריך לירד לפני התיבה וע"כ מברך בהמ"ז ביחידות עד"ז בא מעל' לאמור כי לא טוב עשה דאינו רשאי לחלוק כיון שחל עליו ברכת המזון כמ"ש בש"ע או"ח סי' קצ"ג ורק כשרבים בני המסובי' ולא יכלו לשמוע קול המברך ולעשרה